במאי 2023, בעקבות הפיגוע בצומת מגידו שחיזבאללה היה אחראי לו, התכנסה הצמרת המדינית והביטחונית כדי לדון בנסיבות האירוע. ראש חטיבת מחקר באמ"ן דאז, תת-אלוף עמית סער ז"ל, אמר במהלך הישיבה כי "הקונספציה הגבילה את הדמיון", בהתייחסו לכישלון הישראלי לסכל את הפיגוע על אף המודיעין המוקדם שהיה בידי ישראל לגבי כוונות חיזבאללה. סער, שנחשב לאחד המומחים הגדולים ביותר בקהילת המודיעין לסוגיה הפלסטינית, שברוב הקריירה שלו כאיש מודיעין עסק בעזה ובגדה המערבית, לא תיאר לעצמו עד כמה האמירה שלו רלוונטית לזירה שממנה בא ועד כמה הוא עצמו כמו רבים מעמיתיו בקהילה המודיעינית וכמובן המדינית, לא מצליחים להבין באותו שלב את האיום העצום שמתהווה למדינת ישראל דוקא ברצועת עזה, אל מול מי שנחשב ליריב החלש ביותר – חמאס.
לקונספציה שראתה בחמאס יריב מורתע ומועדף מבחינת ישראל, היו שותפים רבים. ראשית וקודם כל, הדרג המדיני, בראשות ממשלות בנימין נתניהו. זה האחרון קידש את שלטון חמאס ברצועה ואיפשר לו באמצעות מדיניות ואסטרטגיה שנשמעות כיום חולניות, לגדול, להתעצם ואפילו לזכות לסיוע של מדינת ישראל בבניית כוחו, באמצעות העברת הכספים הקטאריים לרצועה. התפיסה הזו שאותה היטיב לנסח שר האוצר בממשלת נתניהו, בצלאל סמוטריץ’, "חמאס הוא נכס", אמרה שעדיף לישראל להתמודד עם חמאס ברצועה, על פני האפשרות של שלטון הרשות הפלסטינית והפתח בעזה, דבר שעשוי או עלול (תלוי את מי שואלים) להוביל ללחץ מדיני על ישראל להתקדם להסכם שלום עם הפלסטינים.
מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר
(צילום: AP Photo/Yousef Masoud)
לישראל היו כמה הזדמנויות לחסל את חמאס בעשור שלפני 7 באוקטובר, אך היא העדיפה שלא לעשות זאת. "צוק איתן", ב-2014 או "שומר חומות" ב-2021, יכלו לתת סיבה של ממש לישראל, להתנפל על חמאס ורצועת עזה ולחסל את הארגון צבאית כשאין בידיו חטופים חיים, מלבד אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. אך נתניהו היה תמיד זה שהעדיף הפסקת אש, עצירה של הלחימה והשארת חמאס בשלטון. התפיסה המדינית של נתניהו, בעידוד מערכת הביטחון אך בהובלתו, גרסה שחמאס אינו רוצה בעימות, מורתע מפני מלחמה מול ישראל ובסך הכל מעוניין בשיפור המצב האזרחי והכלכלי ברצועת עזה כדיי לבסס את שלטונו שם. ולכן, עדיף לישראל לשלם "דמי חסות", כלומר להעביר לעזה כספים שירגיעו שם את הרוחות וישמשו מעין גזר להשתקת חמאס.
החשש הגדול בישראל מעימות צבאי וההעדפה של חמאס על ידי נתניהו, הובילה להחלטה לאפשר לקטאר להעביר לחמאס בכל חודש 30 מיליון דולר במזומן, כלומר 360 מיליון דולר בשנה, במזוודות כסף. המערכת הביטחונית תמכה בכך לתקופת מה, אך במהלך 2019 החלו להצטבר עדויות בידי צה"ל ושב"כ שהכספים הללו מגיעים לזרוע הצבאית של הארגון ומשמשים אותה כדי להתעצם. על אף הגילוי המבהיל הזה, נתניהו המשיך בשלו והנחה על המשך העברת הכספים לעזה.
הכישלון של הדרג המדיני אינו מסתכם בכך כמובן. ממשלות נתניהו היו אלה שאיפשרו לשני ארגוני טרור, חיזבאללה וחמאס, לבנות את כוחם בסמוך לגבולות עם ישראל ולייצר עליה איום תמידי ומיידי. לכך הצטרף הכישלון הצבאי והמודיעיני – חטא ההיבריס, היוהרה – שלפיו אין סיכוי שחמאס או חיזבאללה ייזמו מהלך צבאי נרחב מול ישראל, מבלי שהמודיעין הישראלי יידע על כך מראש.
במקביל, בעיקר בכל הקשור למצב בגדה ובעזה, המשיכה ממשלת ישראל לעשות פעולות פרובוקטיביות כלפי הפלסטינים, בעיקר בכל הנוגע לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית, פעולות שעודדו את חמאס ליזום מהלך התקפי. מסמכים שנתפסו בעזה מעידים על כך שמה שנתפס בעיני הפלסטינים וחמאס כפגיעה חוזרת ונשנית במסגד אל-אקצא, האיץ בחמאס לצאת למלחמה מול ישראל. ממשלת נתניהו שיחקה באש וחשבה שהיא תצליח לשלוט בה, כפי שחשבה שסיוע כספי לחמאס יביא לשקט.
ישראל איפשרה לחמאס לא רק להתעצם, אלא להוציא לפועל תוכנית הונאה עצומה, שרק טיפחה עוד יותר את הקונספציה
ישראל איפשרה לחמאס לא רק להתעצם, אלא להוציא לפועל תוכנית הונאה עצומה, שרק טיפחה עוד יותר את הקונספציה. חמאס טיפח במשך שנים את התפיסה בישראל שלפיה פניו אינם לעימות: גם כאשר תקפה ישראל את הג'יהאד האיסלאמי, חמאס נמנע מחידוש הלחימה. הארגון טרח להעביר אינספור מסרים שברצונו בעוד כסף מקטאר ו/או הכנסת עוד פועלים מעזה לעבודה בישראל, הכל כדי לגרום לדרג המדיני והצבאי לחשוב שיש לו עם מי לדבר בחמאס.
במישור האופרטיבי, ההונאה הייתה לא פחות משמעותית: חמאס גרם לצד הישראלי לחשוב שהוא מתמקד בניסיונות לחפור מנהרות חודרות לישראל, בזמן שהכין תוכנית פלישה אימתנית מעל הקרקע. ישראל התמקדה באיום המנהרות, בזמן שחמאס תיכנן את פריצת הגדר.
הכישלון של 7 באוקטובר הוא מחדל צבאי ומודיעיני חסר תקדים, אך הוא תולדה של קונספציה מדינית רבת שנים. שלוש שנים אחרי, התמונה לגבי מה שהתרחש בליל 7 באוקטובר ובלילה שלפניו הולכת ומתבהרת: לא היו פעולות מכוונות או קונספירציה, כפי שמנסים לטעון אנשי נתניהו. היו יותר מדי טעויות שנעשו על ידי מפקדים בכירים וזוטרים, שנבעו בעיקר מהקונספציה ומהאופן שבו היא הרגה את הדמיון. ואולי הכשלון הגדול ביותר של ממשלת ישראל, הוא ששלוש שנים לאחר 7 באוקטובר - שלטון חמאס עדיין שורד בעזה.
האחריות של נתניהו וממשלתו לאסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה מוחלטת ואדירה. ואליה מצטרף גם הכישלון הגדול: שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, שלטון חמאס בעזה עדיין שורד.
