יולי 2024 היה חודש גורלי במלחמה בעזה. על השולחן הונחה עסקה שנתפרה על דעת כל הצדדים: נתניהו נתן את הסכמתו; סינוואר, תחת לחץ קטארי בדוחא ולחץ של צה"ל בשטח, נתן את הסכמתו; השליטה בציר פילדלפי, שהוצגה על-ידי נתניהו כשאלה קיומית, נפתרה בדרך יצירתית, באמצעות סנסורים והתחייבות מצרית; צה"ל שיווע להפוגה; צוות המשא-ומתן הישראלי היטה שכם; מטה משפחות החטופים התגייס לעזור. עד 27 ביולי הכל התפוצץ.
לא כל פרטי העסקה פורסמו. בשוליים שלה היו כמה מרכיבים אישיים שיש בהם עניין ציבורי. כדי להקל על נתניהו בדרך לעסקה, מטה משפחות החטופים פנה אל כרים ח'אן, התובע בבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. תפקידו של ח'אן היה לפעול לביטול צווי המעצר שבית-הדין הוציא נגד נתניהו וגלנט.
יש אפשרות כזאת, אם מתברר שחשוד בפשעי מלחמה פועל למען השלום. במקביל לישראלים בית-הדין הוציא צווי מעצר גם נגד סינוואר, מוחמד דף ואיסמעיל הנייה. העסקה הייתה אמורה לבטל גם הצווים שלהם, למען האיזון.
(צילום: AP/Evan Vucci, shutterstock, חיים גולדברג/פלאש 90, טל שחר)
למה הסכים ח'אן למחוק את הענן מעל ראשיהם של נתניהו וגלנט? ישראלי שהיה מעורב בתהליך מזכיר, שמעל ראשו ריחף ענן מסוג אחר: הוא הואשם על-ידי עובדת בבית-הדין בהטרדה מינית. הוא הניח שיד ישראלית - אולי המוסד - בוחשת בתלונה. אם ישחרר את נתניהו וגלנט מצווי המעצר, תיעלם התלונה כהרף עין. ח'אן, שביקר בעוטף עזה בתחילת דצמבר 2023, הסכים לשמוע עוד ועוד עדויות של שורדי הטבח. מטה המשפחות דאג להטיס אותם להאג.
אבל המשא-ומתן לא צלח. הוא לא יכול היה לצלוח, משום שהיה בו כשל מובנה: ברנע, אלון ובר, ראשי הצוות הישראלי, ראו בכל בעיה קושי שדורש פתרון; נתניהו ראה בכל בעיה ברכה, מתנה שתחסוך ממנו את הצורך להגיע להסכם. בעיקרון, נתניהו וחמאס שיחקו אותו משחק. הוא והם נהגו כמו החתן בבדיחה היהודית העתיקה, שדרש בליל הכלולות להפשיט את הכלה מכל בגדיה. לאחר שהפשיטו אותה אמר: "האף שלה לא מוצא חן בעיניי". את המחיר שילמו החטופים, חלק בחייהם, חלק בשנה נוספת של סבל נורא במנהרות.
מדוע השאלה הזאת מעניינת עכשיו? כי היא שופכת אור על תהליך קבלת ההחלטות בממשלה היוצאת. בכל שלב של המשא-ומתן דאג מישהו מהלשכה לעדכן בחשאי את סמוטריץ'. הוא היה מתפרץ לדיון שלא זומן אליו או מכנס מסיבת עיתונאים ומאיים, שאם ייחתם הסכם הוא יפרק את הממשלה. בן-גביר היה מופיע מייד אחריו, באיום דומה. נתניהו היה מסביר לאמריקאים שהם חייבים להבין, אין לו רוב לאישור ההסכם בכנסת, הוא לא יכול להניח לממשלה שלו להתפרק.
ככל שנחשפים פרטים נוספים מהסאגה בת שלוש השנים מתברר שהמשבר הקואליציוני המחזורי היה בלוף, הצגה לראשי זרועות הביטחון ולממשל ביידן
ככל שנחשפים פרטים נוספים מהסאגה בת שלוש השנים מתברר שהמשבר הקואליציוני המחזורי היה בלוף, הצגה לראשי זרועות הביטחון ולממשל ביידן. סמוטריץ' לא היה עוזב את הממשלה באמצע הגשמת החזון המשיחי שלו בגדה; בן-גביר לא היה עוזב מאותה סיבה שהחתול לא עוזב את השמנת, לא כל עוד יש מה לאכול. נתניהו לא ציית להם: הוא הפעיל אותם.
אם סמוטריץ' ובן-גביר לא היו הסיבה לפיצוץ, מה כן? אני יכול רק לשער. קודם כל, העיתוי. העסקה המוצעת הייתה מאוחרת מדי לחטופים ולמשפחותיהם אבל מוקדמת מדי לנתניהו. הוא התקשה להסכים לעסקה שתתפרש כסיום המלחמה, תשעה חודשים בלבד לאחר הטבח. ישראלים, גם תומכים שלו, היו שואלים מה קרה לניצחון המוחלט.
שנית, העסקה הייתה יותר מדי נוחה לו. הוא היה מתקשה להסביר איך סידר לעצמו חנינה בהאג יחד עם רוצחי ה-7 באוקטובר והתובע ח'אן.
שלישית, ביולי התבהרו השמיים באמריקה: ביידן נאלץ לוותר על המועמדות שלו לכהונה שנייה וטראמפ הסכים להתפייס איתו לאחר שנתיים וחצי של ברוגז. נתניהו לא ייתן את שמו לעסקת חטופים שתחזק את ביידן ואת האריס. באוקטובר 2025, כשטראמפ ישב בבית הלבן, לא נותרו לו מנופים באמריקה, לא נותרו לו בעלי-ברית. הוא נאלץ לומר כן.
הוא יכול לומר לעצמו שכדאי היה לחכות: בזמן שעבר חוסלו סינוואר, דף והנייה, שותפיו לצווי המעצר בהאג. טראמפ נבחר לנשיא והסכים לתקוף באיראן, אולי גם יחזור ויתקוף בעתיד. נכון שאף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה, נכון שמעמדה של ישראל בעולם הידרדר פלאים, אבל למה להיות קטנוני.
"לא נכנע", זאת סיסמת הבחירות של הליכוד, עם תמונת המנהיג ב-AI, מביט ימינה וטיפה למטה, על הישראלים בפקק בנתיבי איילון. דרך ארוכה ומרה עבר נתניהו מההבטחה ל"ניצחון מוחלט" ב-2024 להבטחה ל"לא נכנע" ב-2026. הבטיח נוק-אאוט; ירד לתיקו. את המדינה הוא לקח אתו למטה, לאורך כל הדרך.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.26