בעוד שבועיים הבחירות. אנחנו בישורת האחרונה. ונדמה שלמרות ששום דבר טוב לא קורה מצד גוש ההשתמטות – גוש השינוי מצליח להפעיל את כל התותחים בכיוון הלא נכון. אלה היו שבועות שבהם נחשפו דברים מדהימים. מהספר של שלומי אלדר ורות יובל ועד הגילויים של עמיתי רונן ברגמן – נתניהו מתגלה כחתן פרס נובל לאטימות. נכון שהוא מכחיש את הכל. אבל תמיד הוא מכחיש. הוא תמיד "לא ידע". גם לא על העוזרים הקרובים אליו ביותר, שבמהלך חלק ניכר משלוש שנות המלחמה פעלו בשירות אחת האויבות המסוכנות ביותר של ישראל. והוא לא ידע.
אלא שכל החשיפות הללו לא הזיזו ולו אדם אחד מגוש לגוש. אם הסקרים נכונים – התוצאה הפוכה. גוש ההשתמטות התחזק וגוש הציונות נחלש. וזו לא הפתעה. איכשהו, למחנה מתנגדי נתניהו יש כישרון לפגוע בעצמם ותמיד זה ברגע האחרון. גם בבחירות 1996 היה ברור ששמעון פרס עומד בפני ניצחון אדיר. גם ב-2015 אלה היו בוז'י הרצוג וציפי לבני שפספסו ניצחון צפוי. זהירות. זה עלול לקרות שוב.
נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם
נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם
נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם
(צילום: אבי אוחיון, לע״מ)
כדאי לשים לב. לגוש ההשתמטות, ובעיקר לנתניהו, יש שני קלפים חזקים: משפט ותקשורת. צר לי לספר לעמיתיי בתחומים הללו – אבל הטענות שלו רחוקות מלהיות מופרכות. מערכת המשפט זקוקה לרפורמה, גם אם לא זו של יריב לוין. והתקשורת שנחשבת למיינסטרימית, אכן, עוינת לנתניהו. הרי שפע הגילויים והחשיפות על ההתרעות שנתניהו קיבל מגיעים בעיתוי לא מקרי. לקראת הבחירות כמובן. כדי להשפיע על ההצבעה. בפועל, מדובר בבומרנג. משום שזה בדיוק מה שנתניהו מבקש להוכיח: הם נגדי. מצד אחד, כל הגילויים הללו, שרובם רציניים ומטרידים, לא מחדשים הרבה. מי שכבר החליט להצביע לנתניהו לא ישנה את דעתו בגלל עוד כמה קיסמים למדורת הביקורת על נתניהו. ומצד שני, הגילויים הללו, לפחות מבחינת תומכי נתניהו, וגם המהססים, מוכיחים את הטענה, לפחות לשיטתם, שהתקשורת נגדו.
זה בדיוק הסיפור של הסוגייה המשפטית. לא היה שום צורך בעדות מנדלבליט כדי לדעת שהמשפט הזה, שיחד עם החקירות כבר נמשך עשור שלם, הוא הפיגוע העצמי הגדול ביותר למערכת המשפט ולשלטון החוק. פיגוע עצמי. וזה קורה משום שחלק מטענות נתניהו נכונות. לא הייתה שום קונספירציה נגדו. אבל הייתה מוטיבציה. היו עיגולי פינות. הופעלו אמצעי חקירה פסולים. והיהלום שבכתר – עבירות השחיתות, נחשף במלוא עליבותו. הרי ספק אם המשפט הזה היה זוכה לכל תוצאות הלוואי שהוא יצר ללא עבירת השוחד. ייתכן שמהפכה המשטרית, בנוסח לוין, לא הייתה באה לעולם. העוינות למערכת המשפט לא הייתה עולה לגבהים חדשים.
אז כן, בשני התחומים הללו הטענות של נתניהו ותומכיו רחוקות מלהיות מופרכות. חלק מהטענות הללו, יורשה לי להודות, טענתי בעצמי שוב ושוב, וטענו רבים אחרים, בלי להיות בגוש נתניהו. והנה, דווקא לפני הבחירות גם החשיפות יוצרות את הרושם שהטענה על תקשורת עוינת נכונה וכל יום שבו נמשך המשפט בכלל, ועדות מנדלבליט בפרט, מוכיח שהטענות נגד מערכת המשפט נכונות. לפחות בחלקן.
זו אסטרטגיה מטומטמת מצד מחנה השינוי, שהוא המחנה הלאומי האמיתי, משום שיש לו ביד את הקלפים החזקים ביותר, בתחומים החשובים ביותר. נתניהו הוא ראש וראשון למובילי ההשתמטות
זו אסטרטגיה מטומטמת מצד מחנה השינוי, שהוא המחנה הלאומי האמיתי, משום שיש לו ביד את הקלפים החזקים ביותר, בתחומים החשובים ביותר. נתניהו הוא ראש וראשון למובילי ההשתמטות. נתניהו הוביל אותנו למפולת המדינית שבה כבר הגענו לקו האדום, ואנחנו מתקרבים לקו השחור. רוב הציבור עדיין לא נחשף להשפעות ההרסניות של המפולת הזאת, גם על צה"ל, ומחנה השינוי עסוק בכל דבר אחר, ולא בדבר האמיתי. מחנה ההשתמטות עסק בשנים האחרונות בגזל מפחיד ומושחת של הקופה הציבורית. דווקא שנות המלחמה היו שנים של גזל התקציבים החמור ביותר בהיסטוריה של ישראל. תחת ממשלת הגזל וההשתמטות מפלס הפשיעה הלך ועלה בתוך ישראל, ותחת אותה ממשלה החוליגנים, חלקם טרוריסטים, חוגגים בשטחי יהודה ושומרון. זה לא רק בלתי מוסרי ואנטי-ציוני ואנטי-יהודי. זו גם המתנה המדהימה שממשלת בן גביר-סמוטריץ' מעניקה לשונאי ישראל. הם לא מאמינים שכל הטוב הזה, כל הטענות שלהם נגד ישראל, זוכות לאישור בחינם על ידי ממשלת ישראל בכבודה ובעצמה. מלאכתם של אנטי-ציונים משמאל נעשית על ידי אנטי-ציונים מימין.
ומה עושה מחנה השינוי? כן, פה ושם הוא משמיע משהו גם בתחומים הללו. אבל נדמה שהאנרגיה שהושקעה בשבועות האחרונים בחשיפות על ההודעות המקדימות והאטימות של נתניהו – האפילה על התחומים שבהם רוב הישראלים, כולל אנשי ימין, נמצאים בצד הציוני ולא לצד גוש ההשתמטות שהחלק האנטי-ציוני בתוכו הוא החזק והמשפיע ביותר.
ישראל זקוקה לשלטון ציוני ולאומי. ישראל זקוקה לשלטון הרוב, של משרתים ועובדים ומשלמי מיסים. זה כבר לא עניין פוליטי. זה עניין לאומי וקיומי. והעיקר ירד מהשולחן. יש שבועיים כדי להחזיר אותו לשולחן.