להלן חידה שלא הצלחתי לפענח לאורך כל קמפיין הבחירות: הגושים והביטחון. במפלגות גוש השינוי יש רמטכ"ל לשעבר, שני ראשי ממשלה לשעבר, שני שרי ביטחון לשעבר, ראש שב"כ אחד, סגן רמטכ"ל אחד – ואני מדבר רק על מקומות אחד ושניים ברשימות המועמדים.
עברתי על רשימת הליכוד: בשלושים המקומות הראשונים אין אדם אחד, לבד מנתניהו, שהבוחרים יכולים לייחס לו כישורים בקבלת החלטות ביטחוניות. נכון, מירי רגב שם, במקום החמישי. את הקריירה שלה היא עשתה ביחידת דובר צה"ל. וישראל כ"ץ שם, אבל ספק אם יש בוחר אחד שמאמין שכ"ץ קיבל החלטה משמעותית כלשהי בנושאי ביטחון מאז שזכה בתפקיד (בעצם, הייתה החלטה אחת – הווטו שהטיל על מעצר מנהלי של טרוריסטים יהודיים. הנזק היה ועודנו אסטרטגי).
ראשי המפלגות
(צילום: shutterstock, שלו שלום, אלעד מלכה, דוברות הרשימה המשותפת, ריאן פרויס, אלכס קולומויסקי)
השממה הביטחונית משתרעת גם על השותפות הטבעיות בגוש נתניהו: אצל החרדים בגלל אידיאולוגיה; אצל בן גביר וסמוטריץ' בגלל ביוגרפיה. כידוע, שני ראשי המפלגות לא ראו צבא, אחד בגלל שהסתבך בפלילים, שני בגלל שהתחמק משירות.
נחזור לרגע לגוש השינוי: שני שרי הביטחון לשעבר, ליברמן ובנט, הטביעו בתקופות הכהונה שלהם את חותמם על מערכת הביטחון; הם באו לעבוד; גדי איזנקוט נחשב לרמטכ"ל חזק, דעתן, ראש גדול; יורם כהן היה ראש שב"כ עתיר הישגים; יאיר גולן היה לוחם אמיץ ואלוף מצטיין. בכל מה שנוגע לביטחון המדינה יש להם נבחרת.
אפס, נאדה, מפיש, גורנישט
את כל זה הקורא יודע, או אמור לדעת. הוא גם יודע שביטחון הוא הנושא החשוב ביותר בסדר היום של כל ממשלה בישראל, והוא יהיה עוד יותר חשוב בתקופת הכהונה של הממשלה הבאה. על רקע זה, הפער בין הקבינט שמציע נתניהו לקבינט שיכול להציע גוש השינוי זועק לשמיים. אף על פי כן, אפס, נאדה, מפיש, גורנישט: מפלגות האופוזיציה ויתרו על הקרב. כמוהם כמי שקונה אופניים חשמליים אבל משאיר את הבטרייה בבית.
כששאלתי את מטות המפלגות מדוע התשובה באה מעולם הסקרים והיועצים האסטרטגיים: נתניהו, למרות 7 באוקטובר, למרות התמשכות המלחמה, חזק בביטחון. הוא חזק במיוחד אצל הסוויצ'רים, הבוחרים ששוקלים לחצות את הקווים. התשובה האפקטיבית היחידה היא להטיח בו את השתמטות החרדים. הגיוס הוא עקב אכילס שלו. נדמה לי שיש עוד הסבר: הסירוב של ראשי ארבע המפלגות להיערך כקבוצה מגובשת, כאלטרנטיבה. אני לא מתכוון רק להימנעות מבחירת מועמד מוסכם לראש ממשלה. הם לא הצליחו להציג הנהגה, להעמיד קבוצה. אם ביחד אז רק לחוד, שר דני סנדרסון.
לתפיסה שאמרה, נלך בארבעה ראשים וכך נציע לבוחר יותר אפשרויות לבחירה, היה היגיון מסוים, אבל היה לה מחיר. הם התאהבו בחלקת אלוהים הקטנה שלהם, כל אחד וחלקתו. במקום לומר, אנחנו, נבחרת הגוש, אנחנו הביטחון, אנחנו הניסיון, אנחנו החזון, הם פינו את הביטחון לאיש שגדול המחדלים הביטחוניים בתולדות המדינה רשום על שמו.
ספק אם סבב מלחמה נוסף עם איראן יועיל הרבה, אבל אם נגזר עלינו לחזור ולהילחם נדע לפחות שאנחנו עושים זאת תחת ממשלה נבחרת, ממשלה ראויה
מתבקש לומר את הדברים האלה דווקא עכשיו, יומיים לפני הבחירות. אם גוש נתניהו עומד לנצח בגדול אין להם הרבה משמעות: לכל היותר, הם יהיו חלק מתהליך ההכאה על חטא. אבל אם תוצאות הבחירות לא יהיו רחוקות מהתמונה בסקרים, ייפתח תהליך מורכב מאוד. הממשלה היוצאת תעשה כל מה שתוכל כדי לעכב את חילופי השלטון. התרחיש המפתה ביותר, הקל ביותר למימוש, הוא פתיחת סבב חדש של מלחמה אזורית, בשיתוף עם הממשל האמריקאי או בלעדיו. הטילים יפלו בתל-אביב ויולידו לחץ אדיר על איזנקוט ובנט להצטרף לממשלה. זה לא תרחיש דמיוני: הוא מהווה בסך הכל מקצה שיפורים למה שנתניהו ניסה לעשות בשבועיים האחרונים, עד שנבלם, בגלל איפוק איראני, התנגדות של צה"ל ווטו של טראמפ.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזייש תרופה לתרחיש הזה: היא דורשת זריזות, נחישות ובעיקר אחדות פעולה של ראשי הגוש: לגשת להקמת ממשלה מייד לאחר שתמונת הבחירות מתבהרת, עוד לפני האישור הרשמי וההמלצה לנשיא, בכל הכוח. הישראלים יידעו שיש להם ממשלה חליפית, מוכנה לפעולה, עם ראש ממשלה, שר ביטחון וקבינט. הצבא יידע שיש ממשלה בדרך, וחייבים להקשיב לה לפני שפותחים במהלך צבאי גדול. לא יהיה מה שנקרא אִינְטֶרְרֶגְנוּם – חלל, תקופת דמדומים, בין ממשלה לממשלה.
ספק אם סבב מלחמה נוסף עם איראן יועיל הרבה, אבל אם נגזר עלינו לחזור ולהילחם נדע לפחות שאנחנו עושים זאת תחת ממשלה נבחרת, ממשלה ראויה.
