הראיון שבו בישר נתניהו לישראלים על הצורך להיערך לעידן שבו יוטלו עליהם סנקציות בנקאיות בינלאומיות ויידרש לפתח שיטות עוקפות שננקטות במדינות הסובלות מבידוד, ובראשן שימוש בקריפטו, מעורר, ובצדק שיח סוער ורווי חרדות ערב הבחירות. שיח נוקב פחות מתפתח סביב השאלה למה שיוטלו סנקציות כאלה ואיך יתפתח מצב שבו אפילו וושינגטון תפנה עורף לישראל.
כוחות צה"ל בבידו
(צילום: REUTERS/Mohammed Torokman)
נראה שהישראלים בורחים מהאמת, או שהדיונים רוויי הסיסמאות הרווחים אצלנו מונעים הגעה אליה. והאמת שהכרחי להכיר היא שההתקדמות למצורעות בינלאומית נובעת בעיקרה מהמתרחש באיו"ש: הן הסיפוח הזוחל של האזור, תוך הצגת מיטוט הרשות כיעד ושלילת כל דיון לגבי הסדרה מדינית, והן האלימות חסרת התקדים מהצד היהודי, הרוויה לאומנות קיצונית ומשיחיות.
חשיפת האמת מגולמת בעוד תובנה: "מהפכת ההתיישבות", "טיקט" מוביל של סמוטריץ', היא מפעל מגזרי מובהק שנתמך ומונע ע"י מיעוט בעם, ממניעים אמוניים, ולמעשה נכפה על הרוב. המפעל מנסה להתחפש לפרויקט לאומי, אף שרוב הישראלים לא חוצים את הקו הירוק ולא יודעים מה מתרחש באקס-טריטוריה של איו"ש. מקדמי המיזם טוענים שהוא זוכה לקונצנזוס, מגן על כולנו, ומגלם לימוד לקחי 7 באוקטובר, ובראשם שחייבים לקחת לערבים שטח, שכלפיהם מותר לפרקים להתייחס גם באופן המנוגד לערכי היהדות, לרבות נקיטת אלימות וגזל.
מה שלא מסופר לציבור הרחב, שגם לא מקשה בשאלות, הוא שאין מדובר בתוכנית אסטרטגית סדורה אלא בחזון אידיאולוגי שיעדו אינו רק מדינה יותר גדולה בשטחה, אלא גם יותר דתית בצביונה, עם משקל גדול יותר לדעת פוסקי הלכה בסוגיות ביטחון ומדינאות (כפי שניכר בשבועות האחרונים בצורה בולטת בזרם הציונות הדתית), עם הזרקה גוברת של מונחים ועולם ערכים מימי המקרא, תוך ביסוס אי-שיוויון מובנה ("שאינו אפרטהייד" לפי סמוטריץ'), נירמול פשעי מלחמה (ובראשם "טרנספר מרצון"), וכמובן היגררות ודאית כמעט לעבר נידוי בינלאומי גורף.
הקול המיוסר ברקע
ברקע נשמע קול מיוסר לכאורה של בכירים בהתיישבות שמלינים כי אלימות נוער הגבעות פוגעת בדימוי המפעל כולו ובמימוש חזון הריבונות, שבראייתם ניתן לנרמל בתוך ישראל ובעולם. ושוב לא נאמרת האמת. אין חוות, ואין עוד שטח, ואין שליטה ישירה וממושכת על אנשים ללא מתן זכויות, בלי שמתפתחת אלימות מובנת. כל מי שרוצה מהפכת התיישבות, בעיקר כזו שלא מעוגנת בחוק, חייב להכיר בעוד מחירים נלווים: קרעים קשים מבית על ערכים וחזון, דרדור המעמד המדיני והמצב הכלכלי של ישראל, וכמובן סיכוי אפסי לנורמליזציה עם מדינות האזור וסיכוי גבוה להרס היחסים עם אלה שעימן יש הסכמים. שום הסברה לא תועיל: לא לסיפוח הזוחל, קל וחומר לאלימות.
הישראלים יידרשו מחרתיים להכריע על דמות מדינתם. כרגע הוחלט, גם בלי לשאול אותם ותוך ניסיון לשכנעם שבעלי דעה אחרת הם "פלסטין", כי צועדים לעבר החלת ריבונות באיו"ש, שמשמעה הפלת הרשות ובליעת שלושה מיליון פלסטינים, כהכנה לקראת הרפתקאות אידיאולוגיות נוספות הנשענות על פנטזיות ואמונה שהאל יהיה בעזרנו ושדעת העולם לא חשובה. כל זאת, תוך ניהול מלחמות מתמשכות בכל הזירות והמצאה קבועה של איומים שתזין אותן, ברוח "סופר ספרטה". ישראל תיהפך לישות מנודה, קיצונית וחשדנית, מעין שילוב בין צפון-קוריאה ואלבניה בעבר.
אי אפשר לקיים מדינה שבטבורה "מהפכת ההתיישבות" וכמיהות לגאולה, בניין מקדש ודיני מקרא במאה ה-21, וכל הטוען בתוקף שכן, או אלה שמקבלים זאת בלי ספקות, מתכחשים לאמת, או שמלכתחילה נעדרי סקרנות והבנה לגבי המתרחש בעולם הגדול. אך תיתכן גם ישראל אחרת: מדינה רבת עוצמה, אבל גם בעלת הבנת גבולות הכוח, והכרה בצורך להפעילו באופן מדויק ולא בכל מצב, שנכונה לדיון עומק לגבי אסטרטגיה ורגל מדינית שזוכים ללעג בישראל שלאחר 7 באוקטובר ונהדפים מפאת קידוש "ההתקפיות" של מי שרואים עצמם מפיקי לקחים מפוכחים מהעבר.
השיח הנוכחי בנוגע לאיו"ש מעלה סימנים מדאיגים לגבי מה שעלול להתחולל בימים שנותרו עד הבחירות או לאחריהן, בדגש על ליבוי משברים משיקולים פוליטיים. מעבר לדיון בדבר "היפוך קנים" מצד הרשות, שנרמז כי הוא נטול מודיעין תומך וחשוד כסימון מטרה בלי קשר לעובדות, בולטות ההכרזות שנשמעו בעקבות הפיגוע הקשה סמוך לחברון שבו נפלו שני חיילי צה"ל: זאת של נתניהו שהצהיר על צורך בפעולה רחבה בעיר חברון ופינוי שטחים מפלסטינים כפי שנעשה במחנות הפליטים בצפון השומרון (למרות השוני בנסיבות), וזאת של סמוטריץ' שבאופן שגרתי מנסה לאתר עילות למימוש כמיהתו להפלת הרשות הפלסטינית.
הישראלים רואים בצדק בבחירות אירוע גורלי וצומת דרכים היסטורית. לסוגיית איו"ש משקל מכריע בהקשר הזה. השאלה בהקשר הזה אינה רק מה יהיו התוצאות, אלא גם מה יקרה אם תכונן ממשלה חדשה שתגבש קו שונה מזה של הקואליציה הנוכחית. ככל שהאווירה תהיה ספוגה בדה-לגיטימציה של יריבים, בטענות להנחיה אלוהית וביחס למדיניות שונה כשיבוש הדרך לגאולה, כך גדל הסיכון לגלישה למאבקים מרים מהסוג שכבר המיט חורבן על היהודים לאורך ההיסטוריה.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
