קל מאוד לאמוד כמה מאיתנו חוו השבוע את הדכדוך העמוק של יום רביעי בבוקר, כשתוצאות האמת החלו להצטבר והתמונה התבהרה. קל - כי המספרים נמצאים בסקרים. אפשר לדעת כמה מצביעים קמו למציאות קשה, כמה סירבו לצאת מהמיטה וכמה נמנעו מלפתוח רדיו או טלוויזיה. רצינו לחיות כמה ימים, כמה שעות, במציאות מדומה. או שאולי עכשיו אנחנו פוגשים את המציאות, ודווקא זאת שחיינו לפני הבחירות הייתה המדומה.
מנגד, במחנה השני חגגו עוד בלילה. נתניהו הגיע באיחור כדי לשאת את נאום הניצחון מול פעיליו. לא היה לו מה למהר: הוא ידע שיחכו לו. רק במחנה השינוי לא מסוגלים להתאפק. ממהרים לשמוח, להכריז, לנאום, כאילו לא למדנו דבר. הרי אם יש מסורת שחוזרת על עצמה בלילות בחירות, זה המהפך שמתרחש באישון לילה. בדיוק כמו אז, כשהלכנו לישון עם פרס וקמנו עם נתניהו.
כך קרה שוב השבוע – נרדמנו עם נאומו המהוסס של איזנקוט, והתעוררנו עם נתניהו. נאומו של איזנקוט, שנישא כשהמספרים עוד לא התייצבו, לא נאמר בלב שלם. משהו בשפת הגוף ובטון הדיבור הסגיר אותו. הוא נראה כמי שנדחף לבמה כשהוא בעצמו לא משוכנע שזה הזמן.
הפגנה מול ביתו של גדי איזנקוט בדרישה לשותפות עם המפלגות הערביות
(צילום: מוטי קמחי )
ואולי הסיבה העיקרית לדכדוך היא בגלל שהאמנו באמת ובתמים שהבחירות האלה הן לחיים או למוות. להיות או לחדול. ההזדמנות האחרונה לתיקון. ואולי זו הטעות? כי הרי אם היינו מתעוררים עם אותן התוצאות כשאדם אחר עומד בראשות הליכוד, אפשר היה להקים קואליציה של מרכז-ימין, בלי החרדים ובלי הימין הקיצוני, והכל היה נראה אחרת.
היינו שבויים באשליה. נתנו אמון עיוור בסקרים ובמדגמים, בטוחים שאחרי כל מה שהמדינה עברה, אנשים התפכחו. איך יכול להיות שהם לא רואים, שאלנו שוב ושוב.
וכמה התרגשנו כשראינו את המטוסים נוחתים מכל קצוות תבל. מחינו דמעה כשראינו את הצעירים האלה, החלוצים החדשים, רוקדים בנתב"ג. היינו משוכנעים שהכוכבים הסתדרו סוף סוף לטובתנו, שהייאוש כה גדול ושההתגייסות האדירה תחת הדגל "רק לא ביבי" - תבטיח את הניצחון.
רק שבלילה אחרי, כשליווינו אותם חזרה לשדה התעופה, כבר היו מי שלחשו להם: "תישארו בינתיים שם. אל תמהרו לחזור". המועקה כפולה, משום שגובר החשש שזה היה חד-פעמי. שבפעם הבאה יהיה הרבה יותר קשה לגייס את המצביעים לקלפיות או להביא ישראלים מחו"ל.
איפה טעינו. ערב הבחירות עוד התעסקנו בשאלה מי יעמוד בראש – איזנקוט, בנט או ליברמן. בטחנו במדגמים שנתנו למחנה השינוי 52 מנדטים, ולא הבנו שהמערכה צמודה בהרבה. הנדסת התודעה של מכונת הרעל השתרשה כל כך עמוק, עד שאנחנו מוכנים עכשיו לשנות את חוקי המתמטיקה, ולהשתכנע ש-53 גדול מ-67. כי זה החשבון: לגוש נתניהו 53, לגוש השינוי 48 ועוד 19 של המפלגות הערביות. סך הכל 67.
אחוזי ההצבעה הגבוהים וההתגייסות הכללית מראים שהגענו למיצוי כמעט מוחלט של פוטנציאל ההצבעה בגוש שלנו ובמגזר הערבי. ההכרה הזו מחייבת אותנו להבין שכל הימור על סבב בחירות נוסף ידחק אותנו לתוצאה גרועה הרבה יותר
אחוזי ההצבעה הגבוהים וההתגייסות הכללית מראים שהגענו למיצוי כמעט מוחלט של פוטנציאל ההצבעה בגוש שלנו ובמגזר הערבי. ההכרה הזו מחייבת אותנו להבין שכל הימור על סבב בחירות נוסף ידחק אותנו לתוצאה גרועה הרבה יותר.
אף אחד לא שיער את אחוזי ההצבעה של הערבים וגם לא נתן דעתו על כך שנתניהו ובן גביר, באמירותיהם ובמעשיהם, דחקו אותם לצאת בהמוניהם ולהצביע, בעוד המפלגות היהודיות ממהרות לפסול מראש כל ממשלה שנשענת עליהם, כך שכל מנדט שנוסף שם - יצא מהמשחק הקואליציוני.
ראשי גוש השינוי חייבים לצאת מההלם, להושיט יד ולשתף פעולה עם שתי הסיעות הערביות שלא דורשות הרבה לאוזן הישראלית הסבירה. אולי חוץ מעבאס, הם אפילו לא דורשים להיות שרים. הם רק רוצים להיות חלק מהמשחק הפוליטי הקואליציוני, לדאוג למגזר שלהם. כך גם עם יהדות התורה שמראה ביממה האחרונה סימנים שתהיה מוכנה ללכת עם איזנקוט.
האופציות שנותרו עכשיו מצומצמות וגרועות. אחדות או בחירות. חילוקי הדעות בצמרת מפלגת השינוי לא השתנו. הבטחות הבחירות של מנהיגי מפלגות השינוי כובלות אותם: לא נשב עם הערבים, לא נשב עם נתניהו, לא נשב עם חרדים, לא לממשלת מיעוט. לא לממשלת אחדות.
המציאות השתנתה. גם אצל המפלגות הערביות וגם בחלק מהמפלגות החרדיות. אם גוש שינוי לא ימהר לקטוף את השינוי הזה, יהיה מי שיקטוף. הבטחות בחירות? נדמה לי שכל אחד מבין עד כמה הבטחות כאלה הן אוברייטד. נתניהו הבין את זה מזמן. הגיע הזמן שמנהיגי השינוי ישאלו את עצמם מה נתניהו היה עושה במקרה הזה, ויעשו כמוהו.
גדי. היום הוא מבחן המנהיגות הממלכתית הראשון שלך. זה הזמן להתעלות לגודל השעה. עכשיו הזמן למנף את האפשרויות, במקום למסור את הפירות לנתניהו על מגש של כסף במסווה של אחדות. תיעזר בנסיונם של לפיד, של בנט, של ליברמן. תפעלו באומץ. במהירות. בנחישות. המשוכה הראשונה תהיה לכנס את המליאה ולהחליף את יו"ר הכנסת ב-10 בנובמבר. זה לא יעבור בקלות. לא בטוח אם הכנסת בכלל תיפתח, ואם הקואליציה היוצאת תאפשר את ההצבעה. כבר עכשיו אנחנו שומעים את זעקות השבר על כך שהבחירות נגנבו, ובליכוד דורשים בחירות חוזרות. נראה שהמשימה העומדת בפני ראש השב"כ כרגע, מינויו הבעייתי של ראש הממשלה, היא להכשיל את החלפת יו"ר הכנסת. אין מנוס מלהסיק שנתניהו מנסה לגנוב את הבחירות על ידי הפצת סיפור מנופח על גניבת בחירות - ובכך למנוע חקיקה שהוא חושש ממנה.
על מי שהנשיא יטיל את המנדט, בידיו תהיה רשות הוועדה המסדרת, הגוף שמנהל את עבודת הכנסת וקובע את הרכב הוועדות. באמצעות הוועדות האלה ניתן יהיה לבטל את חוקי ההפיכה המשטרית של הכנסת היוצאת
על מי שהנשיא יטיל את המנדט, בידיו תהיה רשות הוועדה המסדרת, הגוף שמנהל את עבודת הכנסת וקובע את הרכב הוועדות. באמצעות הוועדות האלה ניתן יהיה לבטל את חוקי ההפיכה המשטרית של הכנסת היוצאת, כמו החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, החוק שחותר נגד סמכויות הייעוץ המשפטי לממשלה, חוקי מח"ש וחוק התקשורת שכבר הספיק לעבור.
ואם זה לא מספיק, הרי שגוש השינוי יוכל למלא את הבטחתו להקמת ועדת חקירה ממלכתית - חיקוק תאורטי בינתיים; את הסנקציות נגד מי שמשתמט מגיוס, הגבלת כהונתו של ראש הממשלה וחוקי הנאשם.
גדי. היית איש אמיץ כל חייך. לקחת על עצמך בין היתר תפקיד היסטורי, להוביל את ישראל בחזרה להיות מדינה יהודית, דמוקרטית ושוחרת שלום.
לך, גדי. לך תציל לנו את המדינה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.10.26
