הדרך מלאת הדמים והקורבנות של מנהיג חמאס שהחליף את רב המרצחים יחיא סינוואר נחשפת: בחודש יולי מינה ארגון הטרור את מנהיגו החדש, חליל אל-חיה. עכשיו, לראשונה, חושפים ynet ו"ידיעות אחרונות" את "תיק אל-חיה", שלבקשתנו הותר לפרסום על ידי נשיאת בית הדין הצבאי. התיק חושף מידעים היסטוריים חדשים על תחילת דרכו של מנהיג חמאס הנוכחי עוד בשנות ה-90, ובהם פיגוע הדקירה הקטלני שבוצע בדצמבר 1990 ביפו בהוראתו, מה בדיוק קרה בחקירתו לאחר מכן וקריאת השופט לגזר דין מוות למחבלים.
אחת מנקודות הציון הבולטות בתיק אל-חיה אירעה בשעות הבוקר של יום שישי 14 בדצמבר, לפני 36 שנה. ביום זה נרצחו איריס אסרף ומשה איוון במפעל "אלום שין" שביפו. הרוצחים: שני עובדי המפעל, פעילי חמאס תושבי רצועת עזה, אשרף בעלוג'י ומרוואן אל-זאיג. בעלוג'י נמלט לרמאללה, ואל-זאיג לרצועת עזה. מי שעמד מאחורי הפיגוע הוא בכיר בארגון הטרור, שם לא מאוד מוכר אז - חליל אל-חיה. במסגרת מבצע מעצר חסר תקדים לאחר הפיגוע נעצרו 800 פעילי חמאס, בהם גם אדריכלי המעשה, ובראשם אל-חיה.
נסיקה תוך שנה
אל-חיה נולד ב-1960 בעזה, והוא אב לשבעה ילדים. בנעוריו הצטרף ל"אחים המוסלמים" ולמד לימודים דתיים באוניברסיטה האיסלאמית בעזה ובירדן. כבר אז החל לגבש סביבו פעילים. ב-1989 גויס לחמאס, שהוקם שנתיים קודם לכן בעקבות האינתיפאדה הראשונה. ההליך הפלילי שנוהל נגדו והותר לפרסום לבקשתנו מגלה מידעים חדשים אודותיו.
כך, שנה בלבד לאחר שגויס, כבר קיבל אחריות על כל אזור דרום הרצועה. מתוקף תפקידו הרם הוא היה חבר בפורום הנהגת חמאס: "בתפקידו זה השתתף במפגשי משרד המנהל הראשי - הפורום הבכיר ביותר של החמאס ברצועה, עם ראש חמאס ברצועה", נכתב בכתב האישום. "במפגשים אלו דיווח כל חבר על פעילות החמאס באזור שעליו היה מופקד, הועלו בעיות שונות והנחיות לתוכניות פעולה ונקבעה מדיניות להמשך פעילות. השתתפות במפגשים אלה הקנתה אינפורמציה והשפעה על פעילות חמאס ברצועה כולה".
הנהגה דומה הרכיב אל-חיה בעצמו בדרום הרצועה, כשהוא זה שגייס את בכיריה. למעשה, לאחר הפיגוע נעצרו כולם ונשפטו. בדצמבר 1990, זמן קצר לפני הפיגוע, התקיימה ישיבה של הנהלת מחוז דרום ברצועה, בראשותו של אל-חיה. הצוות היה מקבל דיווחים מחקירות שמבצעים פעילי חמאס הכלואים בישראל נגד חשודים בשיתוף פעולה. חוקר מיומן ואלים במיוחד היה מי שלימים הנהיג את חמאס - יחיא סינוואר.
אור ירוק לרצוח
במהלך ישיבת הנהגת דרום הרצועה בראשות אל-חיה דיווח אחד המשתתפים כי שני פעילי חמאס, אשרף בעלוג'י ומרוואן אל-זאיג, מעוניינים לבצע פיגוע במפעל אלומיניום ביפו ומבקשים את אישורו של אל-חיה. "אל-חיה העביר להם מסר שלפיו הפיגוע ביפו יהיה על אחריותם הבלעדית, ובכל מקרה, הם מתבקשים שלא לבצע זאת בשם החמאס", נכתב בכתב האישום. לא ברור מדוע, אך המסר השתנה והפך מפורש יותר: "מנגנון הפעילות מאשר לבצע את הרצח, אך מבקש שלא לכתוב שתנועת חמאס אחראית לביצועו. אם ייעצר, תדאג תנועת חמאס לכלכלת משפחתו".
התיק המשפטי נגד חליל אל-חיה
(צילום: נטעאל בנדל)
מיד לאחר קבלת האישור המיוחל, יצאו המחבלים מהרצועה לתל אביב וביצעו את הפיגוע באמצעות אישור העבודה שהעניקה להם ישראל. "יום לאחר שבוצע הפיגוע הרצחני ביפו, משנודע כי מבצעי הפיגוע אחד מהם הצליח לחמוק בחזרה לרצועה, פנה לחליל אל-חיה וביקש את עזרתו בהברחת המבוקש לחו"ל", נכתב בכתב האישום. "אל חיה הסכים לנסות, וביקש לשם כך להכין לו דוח על כל הידוע לו בנוגע לפרשה, לרבות מקום מחבואם של המבוקשים". אנשיו של אל-חיה איתרו את המחבל, אך הוא סירב לצאת ממקום מחבואו. כשנה לאחר מכן נהרג בהיתקלות עם כוח ימ"מ.
משפטם של עצורי עזה, ובראשם אל-חיה, התקיים בבית הדין הצבאי שבעזה, ואילו זה של מבצע הפיגוע - בעלוג'י, שנלכד ברמאללה - נוהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת הסדרי טיעון לכל המעורבים הודה אל-חיה באישומים נגדו. התביעה הצבאית ביקשה לגזור עליו שלוש שנים בכלא, והסבירה: "עבירה של ביצוע שירות במנגנון החמאס היא חמורה ביותר. הם היו בורג חשוב במנגנון החמאס ובאישור ההוצאה לפועל. הנאשמים ידעו על הרצח שעומד להתבצע".
כתב האישום נגד כלל המעורבים חולק בין כמה הרכבי שופטים, אחד מהם בראשות סגן-אלוף אביחי מנדלבליט, לימים היועץ המשפטי לממשלה, והוא שגזר את דינם של אנשיו של אל-חיה. מי ששפט את אל-חיה עצמו, הרשיע אותו וגזר את דינו הוא סא"ל יהושע לוי, נשיא בית המשפט הצבאי ברצועה. "אני מכבד את עסקת הטיעון וגוזר על נאשם מס' 1 (אל-חיה) 72 חודשי מאסר, מתוכם 36 חודשים בפועל מיום מעצרו", כתב השופט ב-11.11.91, ואילו יתר 36 החודשים נקבעו "על תנאי" "למשך חמש שנים משחרורו". את אל-חיה, כידוע, זה לא ממש הרתיע, ולאחר ששוחרר בתום שלוש שנים חזר לסורו - וכיום הוא מנהיג את ארגון הטרור בעזה.
במחוזי בתל אביב נגזרו על המחבל ששלח אל-חיה שלושה מאסרי עולם. בפסק הדין שכתב שורד השואה, השופט אריה סגלסון, "חלפו רק 50 שנה מאז השואה, ושוב נרצחים יהודים באשר הם יהודים, ורציחות כאלה נפוצות באחרונה. ואני שואל שוב: עד מתי נחריש, ולא ישונה החוק כך שיתיר עונשי מוות על אלה הרוצחים ביהודים? אני סבור שהנאשם שלפנינו בן מוות הוא, אלא שהחוק אינו מתיר לגזור עליו עונש זה".
קריאתו של השופט הכתה גלים, וכמה חודשים לאחר מכן עלתה הצעת חוק של ח"כ דאז צחי הנגבי, שלפיה ניתן יהיה לגזור מוות גם על מחבלים שביצעו פיגוע בנשק קר, ולא רק בנשק חם, שהיה אז בחוק. אלא שהצעת החוק נפלה. בנאום במליאת הכנסת ב-1991 אמר הנגבי: "ערבי שקטל יהודי יחגוג לו בבית האסורים, יבשל המבורגרים וישחק פינג-פונג, ובעסקת שבויים כזו או אחרת הוא ייצא לחופשי חזרה אל זרועות המרצחים".
בעלוג'י יצר בכלא הישראלי קשרי חברות קרובים עם יחיא סינוואר, ולימים שוחרר עימו בעסקת שליט, ממש כפי שצפו השופט סגלסון וח"כ הנגבי. באותה התקופה סינוואר כתב ופרסם ספר בשם "אשרף בעלוג'י", שבו הוא מתאר את ייסוד חמאס וראשית פעילותו הצבאית.
