תיק אזרחי "רגיל" שייפתח כיום בבית המשפט העליון יקבל מועד דיון לחודש יוני 2028. כלומר, הדיון בתיק יחל רק בעוד שנה וחצי. הנתון הזה הוא אחד הסממנים המעידים על המשבר הקשה שבו נמצאת מערכת המשפט הישראלית.
שר המשפטים יריב לוין. בממשלת נתניהו לא מונה אף שופט לעליון
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לאורך הכהונה האחרונה של ממשלת נתניהו לא מונו שופטים לעליון. הסיבה לכך היא ששר המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים, יריב לוין, לא הגיע במהלך ארבע שנות כהונתו להסכמות עם נשיאת בית המשפט העליון דאז אסתר חיות ואחריה עם ממלא המקום הנשיא עוזי פוגלמן על בחירת השופטים החסרים באותה עת. מכיוון ששופטי העליון הטילו וטו על בחירת מועמדיו לעליון של לוין, ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי, הוא החליט שלא למנות אף שופט מבין שלושת השופטים החסרים שפרשו - אסתר חיות, ענת ברון ועוזי פוגלמן.
מהלכיו של לוין הסלימו כאשר לתפקיד נשיא העליון נבחר השופט יצחק עמית. במחאה על היבחרו, לוין לא הכיר בכהונת עמית כנשיא. מרגע זה הפסיק לוין את פגישות העבודה עם עמית וניהול המערכת התקיים בעיקר באמצעות מנהל בתי המשפט. בינתיים הצטרף לפורשים לגמלאות גם השופט יוסף אלרון, שנחשב לבעל הספק עבודה מרשים, בעיקר בתחום הפלילי. התוצאה היא, שבעליון חסרים עתה ארבעה שופטים מתוך 15.
המשמעות היא שיותר מרבע ממצבת כוח האדם של העליון נגרעה, ועימה נפגע קשות השירות לציבור. כאשר ארבעה שופטים חסרים וכאשר עתירות עקרוניות נדונות בהרכבים מורחבים, הם פנויים פחות לעסוק בתיקים העיקריים. מדובר בחשבון פשוט: כל שופט שפורש מפחית את מספר הרכבי הבסיס שניתן לקיים בשבוע. אם בכל הרכב כזה נשמעים כשמונה תיקים, לאורך שנה מדובר בכ-1,152 תיקים פחות שבית המשפט יכול לשמוע בשנה. מדובר בפגיעה אדירה ביכולת של בית המשפט לשמוע הליכים.
צוואר הבקבוק שמתארך
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עוזי פוגלמן, מתאר מציאות קשה שבמסגרתה מתפקדים שופטי העליון, וחושש שכבר עתה נגרמת פגיעה קשה בשירות לציבור. פוגלמן אומר שהציבור נחשף רק לכ-5% מעבודת העליון - הבג"צים המתוקשרים. היתר הם התיקים של האזרח הפשוט שממתין לצדק, כמו תיקי פשיעה חמורה, משפחה, גורל עסקים קטנים וגדולים, פשיטות רגל, תאגידים, חוזים וכו'. "אלו החיים עצמם. כששופט עמוס, זה אומר שכל ההכרעות הללו מתעכבות. זו אישה הממתינה לפסק דין בנושא רשלנות רפואית או אדם שפרנסתו נהרסה. זה נפגע עבירה הממתין לסגירת מעגל". לדברי פוגלמן, "בסופו של דבר עינוי דין יכול להגיע לכדי עיוות דין".
מ"מ נשיא העליון בדימוס, השופט פוגלמן. "עינוי דין יכול להגיע לכדי עיוות דין"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
שופט עליון בדימוס אמר: "העובדה שאנשים ממתינים כשנתיים להכרעה בתיקים אזרחיים גומרת אותם. אנחנו לא מספקים את השירות שהאדם זקוק לו. התסכול האישי גומר אנשים שאינם מודעים לכך שקצרה יד השופטים להושיע ולהכריע. זו טרגדיה אישית למתדיין וטרגדיה למדינה. אין פלא שתיאוריות הסתה נגד המערכת קונות להן אוהדים". לדבריו, כל תקן חסר בעליון הוא אובדן של מאות תיקים בשנה שלא נשמעים בזמן. הרכבים מתפרקים, לוחות זמנים נדחים לחודשים קדימה".
נלוות לכך גם סוגיות רחוקות מן העין. בבית המשפט העליון מכהנת היום רק רשמת אחת. רשם הוא "חדר המיון" של העליון. הוא מטפל בבקשות פטור מאגרה, מערובה, סדרי דין ובקשות מקדמיות. אי-מינוי רשם שני משמעו ש'חדר המיון' פועל בחצי כוח. כל עיכוב אצל הרשם תוקע את התיק עוד לפני שהוא בשל להכרעה. שופט עליון בדימוס מוסיף: "השיח הציבורי נתפס לתעמולה פופוליסטית כאילו העליון נטל לעצמו כוח עודף. מי שמפיץ אותה שוכח שבמקום זה היה צריך לעסוק במהות - איך לסייע למערכת המשרתת את האזרח. אם מזמנים אדם לדיון בערעור בשנת 2028, כיוון שפשוט אין מועדים מוקדמים, אנחנו מאריכים את הסבל שלו. ממשלה ששריה מאיימים לפגוע בעליון מסיבות פוליטיות ו'הרפורמה' העיקרית שהיא מבצעת היא שינוי בחירת השופטים, למעשה ייבשה את העליון, גרמה לדה-לגיטימציה שלו ופגעה ביכולת לספק שירות לאזרח הקטן".
ניתוח הנתונים בעליון העלה שהבעיה המשמעותית ביותר בבית המשפט היא זמן ההמתנה לדיון. זאת, בשים לב לעלייה במספר ההליכים המוגשים לבית המשפט. על פי הנתונים, מיציבות של קרוב ל-10,000 הליכים שנפתחו במשך שנים רבות, לכ-14,000 הליכים בשנת 2026, לצד ירידה במספר השופטים מ-15 ל-11. הגידול המרשים ביותר נרשם דווקא בתיקי בג"צים, מ-1,651 תיקים בשנת 2023 ל-5,432 תיקים ב-2026. לאחר מכן, בסדר יורד, נרשם גידול בתיקים פליליים, אזרחים ומינהליים.
כמעט שנה עד לטיפול בערעור פלילי: "הנפגעים סובלים מאוד". דיון בעליון, ארכיון
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
צוואר הבקבוק העיקרי בעליון הוא משך הטיפול בתיק אזרחי, שעמד ב-2023 על 14.4 חודשים ועומד ב-2026 על ממוצע של 18.4 חודשים. מקור משפטי בכיר אומר כי "הפגיעה הקשה ביותר היא בתיקים אזרחיים, שכן לרוב יש בהם פחות דחיפות, ולכן במידת הצורך ניתן לדחות את שמיעתם. עם זאת, גם תיקים אלה הם תיקים קריטיים עבור אנשים. חלקם תיקים של אנשים מבוגרים מאוד, שרוצים להניח מאחוריהם את הסכסוך, חלקם תיקים בתובענות ייצוגיות שהם משמעותיים מאוד עבור חברות ועוד".
משך הטיפול בערעורים פליליים ארך בשנת 2023 כ-7.6 חודשים ובשנת 2026 הוא עמד על 11.8 חודשים. מקור משפטי: "במצב שנוצר המועדים לשמיעת הליך פלילי קצרים יותר כיוון שבעונשי מאסר קצרים, ובהתחשב במועדי שני שליש, חייבים לשמוע את התיק בפרק זמן שבו ההליך עדיין רלוונטי. עם זאת, כיום גם תיקים כאלה נשמעים קרוב מאוד לסיום ריצוי העונש. גם נפגעי ונפגעות העבירה סובלים מאוד מהתמשכות ההליכים". משך הטיפול בבג"צים עמד ב-2023 על 3.6 חודשים ואילו בשנת 2026 הוא עומד על 6.6 חודשים.
הפיילוט המוצלח - והתיקים שמתעכבים
למרות העומס הבלתי נתפס שכרוך עבור השופט בהכנה לדיונים, שמיעת דיונים, כתיבת חוות דעת, מתן החלטות ביניים בתיקים, קריאת טיוטות וחומר חסוי במעצרים מינהליים, ניהול תיקי דן יחיד ותורנות פעם בחודש וחצי, ונוכח הרצון למנוע פגיעה מתמשכת בציבור - הוחלט על שני פיילוטים שיושמו במהלך 2026-2025, ושאכן הצליחו להוביל לקיצור זמני ההליך. אבל המחיר שמשלמים השופטים הוא אדיר, כי כל פיילוט כזה מוסיף משמעותית על העומס שמוטל עליהם ממילא.
משפחות של נספים מאסון נחל צפית. ההכרעה בעתירה מתעכבת
(צילום: יואב דודקביץ)
בנוגע למעצרים מנהליים, מאז החלה המלחמה חלה עלייה דרסטית בהיקף המעצרים המינהליים ביהודה ושומרון ובהתאם גדלו מספר העתירות המוגשות לבג"ץ. אם בעבר מספר העתירות עמד לאורך שנים על כ-300 עתירות בשנה, בשנת 2024 לבדה הוגשו כ-1,800 עתירות, בשנת 2025 כבר הוגשו כ-3,250 עתירות, ושנת 2026 תסתיים עם יותר מ-4,000 עתירות.
כל עתירה נדונה בהרכב של שלושה שופטים, תוך עיון בחומר חסוי. העומס המשמעותי על עבודת בית המשפט שנוצר עקב כך הוביל לשיבוש סדרי העבודה. זאת, שכן תיקים אלה הגיעו לפתחו של בית המשפט בסמוך למועד פקיעת צו המעצר, ולפיכך חייבו קיום דיון דחוף באולם.
ישנן דוגמאות רבות לתיקים שמתנהלים בבית המשפט העליון, שמחסור בשופטים עלול להשפיע עליהם. דוגמה ראשונה היא עתירה של האגודה לזכויות האזרח שהוגשה עוד ב-2021 להקמת טיפות חלב עבור הטיפול בתינוקות במזרח ירושלים. העתירה של האגודה יחד עם קבוצת אימהות, תושבות ירושלים, היא בדרישה לחייב את המדינה להקים מרפאות טיפת חלב בשכונות שמעבר לחומת ההפרדה. 15 שנים חלפו מאז התחייבה המדינה להקים שתי מרפאות טיפות חלב בשכונות שמעבר לחומה, אך תושבות מחנה הפליטים שועפאט והשכונות הסמוכות לו ממשיכות להיטלטל שעות בדרכים ולחצות מחסום כדי לקבל את השירות החיוני.
ולא רק עתירות לבג"ץ. העליון כידוע מטפל גם בערעורים על בתי המשפט המחוזיים, בין השאר בתיקים פליליים. אחד כזה הוא תיק אסון נחל צפית. האסון כידוע אירע בשנת 2018 ובחלוף שנה של חקירה במשטרה ודיונים בפרקליטות הוגש כתב האישום ב-2019. רק בנובמבר 2024 הרשיע בית המשפט המחוזי את המעורבים, כלומר חמש שנים מאז הוגש כתב האישום.
במאי 2025 הוגשו לבית המשפט העליון הערעורים על הכרעת המחוזי, ערעור מצד הפרקליטות על קולת העונש וערעור מצד המורשעים על עצם ההרשעה ועל הענישה הכבדה. כ-10 חודשים לאחר הגשת הערעורים, בפברואר 2026, התקיים הדיון בבית המשפט העליון שבו נשמעו טענות הצדדים. תשעה חודשים חלפו מאז, ועדיין לא נכתב פסק הדין בנושא, בעוד שהצדדים ממתינים בקוצר רוח.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.26
