"צעד משמעותי ובמידה לא מבוטלת דרמטי" כך התייחס נציב הביקורת על הפרקליטות לשעבר, השופט דוד רוזן ב-2021 ל"הזמנתו של עיתונאי להופיע בפני גוף חקירה". זה היה אז בנוגע לזימונו לעדות של העיתונאי קלמן ליבסקינד לאחר כתבה שפרסם על פרשת אהוביה סנדק. צעד דרמטי כזה אירע כשבאישון לילה נעצר על ידי השב"כ אזרח ישראל, עבד אבו שחאדה, לאחר ראיון עיתונאי שערך בקטאר עם עזמי בשארה - החשוד בסיוע לארגון הטרור "חיזבאללה" במהלך מלחמת לבנון השנייה. יותר משהמעצר היה דרמטי, הרי ששחרורו לאחר חמישה ימי חקירות היה דרמטי. חקירה עם "חשש כבד לביטחון המדינה" כדברי החוקרת בדיון הארכת המעצר נגמרה בשחרור ללא תנאים? האם יכול להיות שמישהו בשב"כ לחץ מהר מדי על ההדק?
(צילום: פייסבוק)
על חשיבות העיתונות והתקשורת במדינה דמוקרטית אין חולק, נשיא ביהמ"ש העליון המנוח זמיר כתב ״יש עיתונות חופשית – יש דמוקרטיה; אין עיתונות חופשית – אין דמוקרטיה״. לכן בנוהל אח"מ של המשטרה נקבע לגבי חקירת עיתונאים כי יש "לנהוג באיפוק רב ורק לאחר מיצוי כל הדרכים החלופיות בחקירה". לעיתונות של אוכלוסיות מיעוטים חשיבות מיוחדת. הנשיא שמגר כתב כי "חשיבותו של חופש הביטוי הינה בהגנה על דעות שוליים של מיעוט״, והנשיא גרוניס הסביר כי כלי תקשורת מגזריים: "נועדו לתת מענה למגזרים ולנושאים אשר אינם זוכים בדרך כלל לייצוג הולם באמצעי התקשורת". כל זה כמובן אינו מעניק לעיתונאי חיסיון לעבור עבירות פליליות במסגרת תפקידו.
חמישה ימי מעצר עבור חקירה שעצם המפגש עם סוכן החוץ פומבית לכל, היא שערורייתית. בטח כשחקירת עיתונאי אמורה להיות מוצא אחרון בחקירה. גם לאחר ששב"כ נחשף לכל תכני הסלולרי שלו, ולכאורה יכול היה לאתר שם ראיות לאינספור, אבו שחאדה שוחרר עם תנאי מגביל אחד של יציאה מהארץ. אפילו עכבר לא נולד מההר הזה
בדיון המעצר הודתה נציגת המשטרה כי אבו שחאדה עיתונאי, אך חזרה בה כאשר עלתה השאלה האם שב"כ ומשטרה ביקשו אישור לחקירה. אבו שחאדה אינו מחזיק תעודת עיתונאי, אך הוא נשלח לראיון מטעם אתר החדשות "ערב48" עבור פודקאסט שהוא משדר שם בן 259 פרקים. כלומר, הוא נפגש עם בשארה עבור ראיון עיתונאי בשליחות כלי תקשורת. יש לאבו שחאדה עיסוקים נוספים, פוליטיים-חברתיים, אך עם בשארה נפגש בכובעו העיתונאי.
הנחה בלתי נסבלת
נציגת המשטרה אמרה כי העבירה היחידה המיוחסת לו היא "מגע עם סוכן חוץ", כלומר עצם התקשורת עם בשארה היא עבירה. ההנחה הזו היא בלתי נסבלת - עיתונאי יכול לקיים ראיון עיתונאי גם עם נשיא איראן והדבר כשלעצמו אינו יכול לעלות כדי עבירה פלילית. בחירתו של עיתונאי להעניק במה לאויב ישראל היא עניין אחד, אך החופש שלו לעשות זאת, כאשר אין עבירות חופש ביטוי או ביטחון באותו הריאיון, חייבת להישמר. עיתונאים ישראלים מקיימים תקשורת עם אויבי ישראל ועוזריהם ומעולם אף אחד לא חשב לאכוף זאת. שחאדה נפגש לראיון עם בשארה גם ב-2025, בתקופת ראש השב"כ הקודם, ולא נדרש לחקירה.
לא רק האיכות, גם הכמות. חמישה ימי מעצר עבור חקירה שעצם המפגש עם סוכן החוץ פומבית לכל, היא שערורייתית. בטח כשחקירת עיתונאי אמורה להיות מוצא אחרון בחקירה. גם לאחר ששב"כ נחשף לכל תכני הסלולרי שלו, ולכאורה יכול היה לאתר שם ראיות לאינספור, אבו שחאדה שוחרר עם תנאי מגביל אחד של יציאה מהארץ. אפילו עכבר לא נולד מההר הזה.
בהחלט ייתכן שלידי השב"כ הגיעה אינדיקציה מודיעינית רצינית לפיה הפעילות העיתונאית היא רק כסות לאירוע אחר לגמרי, ביטחוני מובהק. לכן מאמר ביקורתי זה נכתב בזהירות ובמתינות. ועדיין, לשב"כ ישנה האפשרות לוודא זאת באמצעים טכנולוגיים שעדיפים על מעצר עיתונאי בעל אפקט מצנן.
עמדותיו הפוליטיות של עבד אבו שחאדה – שאיפה לביטול זהותה היהודית של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה, שהחוק ואף פסיקת העליון אוסרים לעשות זאת – אסור שיהיו הנימוק להשמעה או להשתקת ביקורת ציבורית על חשש לפגיעה בחופש העיתונאי. פגיעה היא פגיעה. והיא תזלוג גם לעיתונאים עם עמדות אחרות, כמו חקירת העיתונאי צביקה קליין בפרשת קטארגייט. העיתונות אינה מקודשת מביטחון ישראל, ממש לא. חציית גבול חייבת להיאכף. אך רק כאשר הוא נחצה.
