בשבוע שעבר הגיעו שוב אנשי מועצת השלום לישראל ובאמתחתם מצגת קצרה. מכל יוזמותיו של הנשיא דונלד טראמפ, לא הייתה יוזמה אחת שזכתה לגיבוי בינלאומי כמו תוכנית 20 הנקודות לשיקום עזה ופירוק חמאס מנשקו. ממועצת הביטחון של האו"ם, שהפכה את התוכנית להחלטה מחייבת, ועד לשרת החוץ לשעבר הילארי קלינטון, שהתמודדה מול טראמפ בבחירות 2016, הקהילה הבינלאומית הסכימה שזו התוכנית הישימה, המהירה, היחידה למען עתיד עזה. מיותר לציין כי ממשלת ישראל וראש הממשלה נתניהו קיבלו אותה במלואה.
אנחנו למעלה משנה אחרי הכרזת הפסקת האש והשבת החטופים. ונראה שמעט מאוד זז. ושוב, מתגבשת הסכמה נדירה בין רבים בממשל טראמפ, האיחוד האירופי, מערכת הביטחון בישראל ומועצת השלום שאמורה ליישם את כל זה: ממשלת נתניהו תוקעת את זה. אנשי מועצת השלום הכינו תדרוך ומצגת והזמינו גורמים ישראלים כדי להסביר להם עד כמה המצב חמור ודוחק. לא הוזמנתי, אך המצגת הגיעה לידיי. המסר העולה ממנה חד: ממשלת ישראל עומדת לאחר את הרכבת. השקופית האחרונה נקראת "אלטרנטיבות אחרות לעזה". אחרות, דהיינו לבד ממועצת השלום של טראמפ.
מה האלטרנטיבות? מתוך המצגת של מועצת השלום:
כוחות חמאס ברצועת עזה. בסוף, קיימת האפשרות שנישאר איתם
כוחות חמאס ברצועת עזה. בסוף, קיימת האפשרות שנישאר איתם
כוחות חמאס ברצועת עזה. בסוף, קיימת האפשרות שנישאר איתם
ומה הן? למשל "ממשל אמריקאי וקונגרס בעתיד", שיורו על תוכנית שונה לשיקום עזה. מועצת הביטחון של האו"ם שתעשה זאת, "אולי באמצעות אונר"א", כלשון הכותבים. "הרשות הפלסטינית", היא עוד אפשרות, ואחריה מיד: "חמאס". והנה המילים האחרונות במצגת הקצרה: "ישראל הופכת לאחראית באורח מלא לכל העלויות האדמיניסטרטיביות וההומניטריות למען אנשי עזה". ובמילים אחרות: זו התוכנית. אם לא תלכו על זה כעת, תסתדרו לבדכם. תממנו לבדכם. תחזירו את עזה לחמאס. או, גרוע מכך: תשאירו אותה למנדט של אונר"א, תחת מועצת הביטחון.
המסמך קטלני לעמדה הישראלית. הנה כותרת של שקופית נוספת: "מסגור חדש של הנרטיב". והנה הסעיפים תחתיו: "חמאס קיבל פורמלית את תוכנית מועצת השלום בחודש יולי, תוך התחייבות לוותר על נשקו ולהעביר את כל סמכויות ממשלו ל-NCAG (הממשלה הטכנוקרטית הפלסטינית שאמורה לשלוט בעזה, נ"א)".
סעיף לאחר מכן: "ישראל סירבה לספק התחייבויות מקבילות", ולכן לא ניתן לבחון את רצינות חמאס להתפרקות מנשקו.
סעיף שלישי: "ככל שזה נמשך, המחירים גבוהים יותר" לישראל. הסעיף מפרט – בידוד דיפלומטי מעמיק, קמפייני סנקציות נגד ישראל, שחיקת התמיכה בישראל בוושינגטון בממשל פחות סימפתי בעתיד. הסעיף האחרון אומר בפשטות שרק אימוץ תוכנית מועצת השלום לעזה יכול להבהיר מה הכוונות של חמאס – משום שנטל ההוכחה עובר לחמאס.
שוחחתי השבוע עם ג'וש גרינבאום, יועץ בכיר במועצת השלום. הוא מונה לתפקידו בידי הנשיא טראמפ. עד לפני פחות משנה הוא היה גם בבית הלבן, בתחילה בצוות של ג'ארד קושנר. מאוחר יותר הוביל, בין היתר, את מאבק הממשל באנטישמיות ובמחאות נגד ישראל באוניברסיטאות בעקבות 7 באוקטובר. הוא היה דמות מרכזית בהפעלת הלחץ של הממשל על אוניברסיטאות יוקרה, שהתעלמו ממצוקתם של סטודנטים יהודים וישראלים. הוא יהודי חם; יהיה קשה להאשים אותו בניכור או שנאת ישראל.
אך גם הסבלנות שלו אוזלת. "היינו מאוד-מאוד סבלניים ונתנו לישראל את המרחב שלה. אבל מתסכל אותנו שעכשיו, כשהבחירות מאחורינו – גם אם הן לא נגמרו בקואליציה ברורה - ישראל לא מתקדמת בהתחייבויות שראש הממשלה נתניהו הבטיח לנשיא טראמפ. ואלה החלטות קלות, שכל הנהגה בישראל אמורה להיות מסוגלת לקבל: לחתום על ההסכם כדי שכוח הייצוב הבינלאומי יוכל לפעול בעזה, לתת למשמר האזרחי הפלסטיני העזתי לצאת להתאמן במצרים (לקראת העברת הסמכויות מחמאס לממשלת הטכנוקרטים העזתית, נ"א), ולתת לסיוע ההומניטרי לזרום לרצועת עזה לפני החורף. וזה מעלה את השאלה – האם זה (אינטרס) המדינה לפני הפוליטיקה, או הפוליטיקה לפני (אינטרס) המדינה?".
גרינבאום. "חגים באוויר"
גרינבאום. "חגים באוויר"
גרינבאום. "חגים באוויר"
כמו שאפשר להבין, גרינבאום מדבר ישיר. מה שיטריד את הישראלים, אמרתי לו, אלה החלופות ששמתם בסוף המצגת. אם לא התוכנית שלנו – אז חמאס. או האו"ם. "זה קריטי שהציבור הישראלי יבין מה המצב בפועל ומה העובדות בשטח. ברור שיש (אצלנו) תסכול וזה ניכר בהצהרות של מועצת השלום. אבל זה יותר קשור לעובדה שאנחנו, מילולית, לא יכולים לעשות את העבודה שהצדדים הטילו עלינו, בגלל פוליטיקה".
הוא מדבר על הפוליטיקה הישראלית, כמובן. "המנהיגות הבכירה של מועצת השלום, של הממשל האמריקאי, שמו על זה את אמינותם, זמנם והאנרגיה שלהם למאמץ הזה. אם זו משימה בלתי אפשרית – לא בגלל היישום שלה, אלא כי אנחנו לא מסוגלים להגיע להסכמות בתום לב עם הפרטנרים שלנו – טוב, אז אנחנו רוצים לדעת את זה עכשיו. במקרה כזה, אנחנו לא רוצים להמשיך לבזבז את ההון והזמן על המאמץ כולו".
בגדול, גרינבאום אומר לממשלה בישראל: תפסיקו לבזבז את זמננו. "אם ההנהגה הפוליטית הזו (ממשלת ישראל, נ"א) אומרת שאיננה רוצה עוד לכבד את מה שהתחייבו לו, רק תודיעו לנו. ונזרוק את המפתחות בחזרה לאו"ם שהוא יחזיק במנדט (לעזה, נ"א), או שניתן לממשל האמריקאי הבא לקבוע את המדיניות כלפי עזה". הוא מבהיר שלא מדובר ב"תפריט במסעדה סינית", אלא בתוכנית "כוללת" וזה אומר שצריך ליישם את כל 20 הנקודות "באורח טוטלי", ולא שישראל תבחר מה מתאים לה, "וזה מה שישראל חתמה והתחייבה לו".
זו התחושה שלכם, במועצת השלום, שהממשלה בישראל החליטה לסגת מההתחייבות? "התחושה שלנו היא שאנחנו חגים באוויר. חמאס הסכים בעל פה להתקדם. [הם] הסכימו בעל פה להתפרק מנשקם. ואנחנו בקיפאון בגלל גורמים פוליטיים בממשלת נתניהו, שלא איפשרו לנו להתקדם - ולבחון אם חמאס יעמוד במילתו. אם נעמיד את זה למבחן ויתברר כי חמאס אינו עומד בכך – נצא נגדו פומבית ונפעל בהתאם. אבל צריך לתת למבחן הזה להתרחש".
אתה חושב שההתחייבות של חמאס רצינית? "יש לנו הבנה מפוכחת של מהו חמאס. אנחנו מנסים לוודא שכל צד יעמוד במילתו. בנינו את כל התהליך כך שלא יהיה מותנה באמון ותקווה - אלא בביצוע ותוצאות. אף אחד לא צריך להסביר לנו מי זה חמאס. העיניים שלנו פקוחות לרווחה. אבל הם אמרו שיעשו משהו, ולדעתי צריך להעמיד את זה במבחן המציאות".
יש בעיניך סיכוי שחמאס יתפרק מנשקו ממש? "צריך להאמין שהם מחויבים ונכונים להתקדם, וצריך לחייב אותם לתוכנית פירוז מדויקת, מפורטת, מבצעית – תוכנית שאגב נוצרה בשיתוף המערכת הישראלית – ואז לראות אם הם יעמדו בהתחייבויותיהם. ואם הם לא יעמדו בהן, אנחנו לא נשב ונספר למערכת הישראלית שחמאס עשה את מה שנדרש ממנו. ישראל תשחק תפקיד קריטי באימות שחמאס מכבד את ההסכם".

חורף אסוני מתקרב

הישראלים תמיד רוצים, ובפרט כעת, לשכוח את עזה. להאמין שמעולם לא הייתה, או טבעה בים. בכירים בממשלת נתניהו אמרו לי בצורה ברורה: "אנחנו לא רוצים שעזה תיבנה מחדש. לא רוצים שיקום. לא רוצים נסיגה. נשאיר את חמאס ככה, נשלוט בחצי מהרצועה". מתחת לפני השטח, אפשר לחשוד, מדובר בחשש פוליטי מצמית. מי יתנדב לבוא לציבור הישראלי ולומר כי שליטה ישראלית על חצי מהרצועה איננה בת-קיימא? שישראל – בעצם ביבי – התחייבו כבר לסגת, במסגרת תוכנית 20 הנקודות? שההתחייבות הזו קיבלה מעמד של החלטת מועצת הביטחון?
בעזה ממשיכות התקיפות, ומבחינת רוב העולם המלחמה ממשיכה. לצה"ל כמעט אין אבידות, והחטופים חזרו הביתה; זה לא מעניין אף אחד. גם המחזות הקשים של אוכלוסייה אזרחית שחיה באוהלים, בלב שלוליות ענק, בלי חשמל, מים זורמים, מוסדות חינוך – גם זה לא חודר לשיחה המקומית.
עזה
עזה
הצפות בעזה בתחילת החודש
(צילום: REUTERS/Dawoud Abu Alkas)
שאלתי את גרינבאום מה הם צריכים שישראל תעשה מיד. וב"מיד" הכוונה איננה אחרי הרכבת הממשלה החדשה, אם תקום. אלא מיד. הוא ענה שיש שלושה דברים קריטיים שצריכים לקרות. הראשון הוא הפעלת כוח הייצוב הבינלאומי, ה-ISF. ישראל צריכה לחתום על הסכם מעמד הכוחות הללו, ובלי החתימה – אי-אפשר להפעיל אותו. "ה-ISF יהיה שם כדי לפקח ולעזור ביישום התוכנית כולה, בפרט פירוז", הוא אומר. הישראלים אומרים למועצת השלום כבר חודשים "תכף נחתום". זה לא קורה. "וצריך להדגיש – זה מאמץ בהובלה אמריקאית. בראש המאמץ גנרל אמריקאי של שני כוכבים. ישתתפו בו מדינות כמו אלבניה, קוסובו ומרוקו. ישראל התחייבה אליו. זה גוף שאפשר לסמוך עליו, ובלעדיו אי-אפשר להתקדם בפירוז".
העניין השני הוא כוח השיטור הפלסטיני בעזה. "מה שקרוי בתוכנית 20 הנקודות 'הכוח הפלסטיני המקומי, או משמרות אזרחיים'". ישראל צריכה לאפשר לפלסטינים שאמורים להיות חלק מהכוח לצאת מרצועת עזה למצרים ל-4 עד 6 שבועות, לעבור אימונים, "ואז לחזור לרצועת עזה ולסייע ביישום התוכנית". גרינבאום מדגיש כי בתוכנית טראמפ זה "צלול כבדולח" שישראל מחויבת לתנועה של עזתים אל הרצועה וממנה, ולכך שיקום משמר אזרחי שיסייע בביטחון וביציבות, "וישראל צריכה לכבד את התחייבויותיה".
מספר שלוש הוא הנושא ההומניטרי. "יש לנו חורף אסוני שמתקרב לעזה", אומר גרינבאום, "כבר ראינו הרבה כותרות על שיטפונות. ישראל צריכה להיענות לקריאה של הקהילה הבינלאומית למנוע את המשבר הזה". הוא מדגיש שאין בכך כדי "לפטור את חמאס מחובתו כלפי האוכלוסייה".
גרינבאום עוצר לרגע. "כדאי שאבהיר: לא שכחנו לרגע מי יזם את 7 באוקטובר, ומי עשה שימוש בתשתיות חיוניות כגון צנרת, מנהרות, בטון, תעלות ביוב – כל הדברים שהיית מצפה ש'גוף שלטוני', במירכאות, כמו חמאס יספק לאוכלוסייה שלו. אבל העובדה היא שכרגע, 'הרשות השלטונית' של הפלסטינים בעזה (הכוונה לחמאס, נ"א) אינה מספקת את כל המרכיבים האלה (לאוכלוסייה, נ"א). בין אם ישראל אוהבת את זה או לא, היא הכוח ששולט בשטח, ומתאם הפעולות בשטחים מחליט מה ייכנס לרצועה, והיא שצריכה להתמודד עם המשבר ההומניטרי האמיתי הזה לקראת החורף, ולמנוע אותו".

איפה החזון

במובן מסוים זה סיפור אופייני. ממשלת נתניהו סירבה מראשית המלחמה להציג חזון חיובי ל"יום שאחרי" ברצועת עזה, למרות שמערכת הביטחון, שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל – כולם התעקשו שזה חיוני. הסיבה הכפולה: סמוטריץ' ובן גביר, שעוד מספרים לבוחריהם שנשוב לנווה דקלים ונאות סיני. לבסוף הגיע הנשיא טראמפ, ובאמצעות שליחיו ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף (גרינבאום עבד עבורם, בתחילה), הצליח להביא להשבת החטופים והפסקת אש. כחלק מזה, ישראל התחייבה לתוכנית 20 הנקודות. עכשיו מתברר לידידיה הטובים – הלם, תדהמה, הפתעה יוצאת דופן – שנתניהו הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים. הרציונל לא ברור להם. האם אין זה מובן מאליו, שאצל הנשיא הנוכחי ישראל תקבל את ההזדמנות הטובה ביותר לעצב את עתיד עזה? למה ישראל מחכה?

נתניהו מגיע לבית הלבן
נתניהו מגיע לבית הלבן
נתניהו. ושוב, חמאס כברירת מחדל שלשיטת הקואליציה צריך לקבל אותה
(צילום: רויטרס)
"הנקודה הקריטית כאן היא שאנחנו מבקשים מישראל לכבד את ההתחייבויות שכבר נתנה לנשיא טראמפ", אומר גרינבאום, "שהוא כנראה הפרטנר הטוב ביותר שלמדינת ישראל היה בחדר הסגלגל, בהיסטוריה. חלון ההזדמנויות הזה הולך ונסגר, מילולית, בכל יום שעובר. בחירות האמצע באמריקה כרגע התקיימו. הרוחות בוושינגטון, וזה ברור לגמרי, מתחילות להשתנות. ההזדמנות לשתף פעולה עם הנשיא טראמפ, שהביטחון הלאומי של ישראל חשוב לו, הולכת ונעלמת... מה שאנחנו מבקשים לא מסכן בשום צורה ואופן את הביטחון הלאומי של ישראל". הוא מקפיד להדגיש שהתוכנית איננה מבוססת על תקווה או אמון בחמאס, אלא על ביצועים ועמידה בהתחייבויות של הפלסטינים.
הוא לא חוסך במילים כדי לתאר את גודל השעה. דבריו הם הישירים ביותר שנשמעו מבכיר במועצת השלום עד כה.
"כאשר מסתכלים על זה – חלון שהולך ונסגר, נשיא אוהד, תוכנית מהודקת ומפוקחת - השאלה האמיתית שעומדת בפני ההנהגה הנוכחית בישראל היא: האם היא בוחרת בפוליטיקה על חשבון מדינת ישראל, או במדינת ישראל על חשבון הפוליטיקה? האתגר כרגע הוא לוודא ששיקולים פוליטיים מיידיים לא יעכבו התקדמות באינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של ישראל". הוא מזכיר את גישת ישראל לפני 7 באוקטובר לשימור שלטון חמאס ברצועה. "אנחנו צריכים להיזהר מלחזור לגישה שהייתה השלטת ב-6 באוקטובר, ולחשוב ברצינות על מתווה שייתן פתרון בר-קיימא לאיום שמהווה חמאס".
בעצם, הוא אומר דברים שנשמעים גם במערכת הביטחון הישראלית: הממשלה מתחילה לשחזר את התפיסה המסורתית של העשור האחרון. חמאס שולט בעזה כברירת מחדל, שלשיטת הקואליציה אפשר וצריך לקבל אותה. במועצת השלום לא מוכנים לכך. "המדיניות שהייתה קיימת לפני 7 באוקטובר, לא באמת ניסתה להפיל את חמאס (to put Hamas out of business). המדיניות ההיא איפשרה לחמאס להישאר בשלטון, ולמעשה הסתפקה בתפיסה של 'כיסוח דשא' כל כמה חודשים", אומר גרינבאום, "אם ממשלת נתניהו הנוכחית רוצה לחזור למדיניות 6 באוקטובר שלה זו איננה תפיסה שמועצת השלום תומכת בה – בהתחשב בכך שהיסטורית הוכח שוב ושוב שזה לא פתרון בר-קיימא. מועצת השלום מנסה לדחוף פתרון אמיתי ובר-קיימא – ולא, לא בטוח שהוא יעבוד. כמו שאמרתי, אנחנו מפוכחים לגבי זה. אך עלינו, לכל הפחות, להעמיד זאת למבחן - ושישראל לא תהווה מכשול כדי לבדוק זאת".