האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על המצב בעזה כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר.
"החיים בעזה לא השתנו מאז שנכנסנו להפסקת האש באוקטובר 2025. את המציאות בעזה אפשר לתאר בעיקר באמצעות מילה אחת: סטטיות. אין שינוי לא צבאי, לא מדיני ולא אזרחי בשום כיוון. מבחינת חלוקת השטח אנחנו אולי שולטים על 70% משטח הרצועה, אבל ברובו מדובר בהריסות ואולי כמה אלפי תושבים, ברובם משתפי פעולה והמשפחות שלהם. 2 מיליון עזתים חיים בשטח הפלסטיני - מדובר בשטח שנמצא בהגמוניה של חמאס. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר חמאס הוא הגורם הדומיננטי בעזה בכל אספקט", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין מאוניברסיטת תל אביב, לשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן.
מחנה עקורים בחאן יונס
(צילום: Bashar Taleb / AFP)
"חמאס מנהל את החיים הציבוריים, והוא הגורם האחראי על הכל: תפילות יום שישי, חינוך, שיטור, סיוע הומניטרי וכמובן משתקם כל הזמן. הארגון פגוע קשות מהמלחמה. חוסלו כמעט כל מתכננתי הטבח ועשרות אלפי פעילים ועוד. אך הארגון נמצא במצב מתמיד של מינוי מפקדים חדשים וגיוס פעילים והשגת אמצעי לחימה בכל שיטה שהיא. אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו אוחזים בשטח גדול, לצה"ל יש מרחב פעולה, אבל, וזה אבל גדול, חמאס הוא עדיין הריבון הבלעדי בשטח הפלסטיני של עזה.
"כרגע קשה לזהות בציבור בעזה איזושהי תסיסה או ביקורת כלשהי כרגע נגד חמאס. כרגע רוב הפלסטינים תולים בישראל את רוב האשם, רואה בחמאס סוג של מייצג, מנהיג, אפילו גיבור. למרות המציאות המאוד קשה בעזה קשה לראות שינוי מבפנים. המהלך של חמאס, של הכרזה על פירוק הממשלה מטעמו, הוא סמלי אבל חשוב. חמאס לא באמת מתכוון לוותר על המעמד שלו ועל הסמכויות שלו והוא מעוניין לייצר שינוי קוסמטי. הוא יתיר לממשלת הטכנוקרטית להיכנס לעזה ולטפל בעניינים האזרחיים, והם יתעסקו במה שמעניין אותם. חמאס מנסה לבנות איזשהו סוג של מודל חיזבאללה".
הכותרת
הסכם בלי חיזבאללה: למה למהלך של ישראל ולבנון אין סיכוי אמיתי להצליח?
20:34
