האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על סיפורו של סמל ראשון רועי דאוי, בפרק מיוחד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
"ב-7 באוקטובר רועי היה בבית. יום למחרת היה מתוכנן לו טיול משתחררים. הוא הוקפץ לשלושה ימי לחימה בכפר עזה באחת זירות הקרב הכי קשות לפי התחקירים. הם טיהרו את הקיבוץ ממחבלים ושיחררו את האנשים. ב-9 באוקטובר הוא כתב לנו מכתב אחרון, שלא היינו מודעים אליו. באותו זמן אחי ואני הוקפצנו למילואים. ב-27 באוקטובר צה"ל חוצה גדר ומתחיל את התמרון הקרקעי. באותו בוקר הגיעה השיחה האחרונה - לא ידענו שזאת תהיה השיחה האחרונה, אבל מהטון שלו הבנו לאן זה הולך", מספרת עדן דאוי, אחותו של רועי דאוי ז"ל שנפל במלחמת "חרבות ברזל" באסון הנמר, וחברת ועדת "אחיות ואחים" בארגון יד לבנים.
"ב-31 באוקטובר, כמה ימים אחרי, קרה האסון. אני סיימתי משמרת לילה קשה במילואים והתעקשתי לצאת הביתה, עוד לפני שידעתי שזה קרה. אמא שלי ידעה שאני חוזרת אז היא הכינה ארוחת צהריים, למרות שהיא לא הפסיקה לבכות מאז אותה שיחת טלפון. התיישבנו לאכול, עליתי להתקלח ולישון. באיזשהו שלב קיבלתי הודעות מבת הזוג של רועי על הרוגים בגבעתי. לאט לאט ההודעות התחדדו - 'עשרה הרוגים בגדוד צבר'. באיזשהו שלב ראינו מהחלון שלושה קצינים שניגשו לבית ובאותו רגע הבנו את הבשורה. גם כשאני יודעת שלא היה לי מה לעשות עם זה שהוא נפל בקרב - כשהוא יצא לקרב או יצא לקרב - המחשבה תמיד תהיה שם, גם לי וגם להורים שלי, אם היינו יכולים לעשות יותר.
"לי ולרועי הייתה מערכת יחסים ייחודית מאוד. אנחנו שלושה אחים וממש גידלתי אותו. הייתי מחליפה לו חיתולים והפסקתי לספור את כמות הפעמים שקיבלתי כוויה ביד מלבדוק שהמטרנה לא חמה מדי. כולם חושבים שאיבדתי אח, אבל בשבילי זה היה קצת לאבד בן. אפשר לראות את זה בשיחות בינינו - הוא היה מעדכן אותי כשהוא יוצא הביתה ומבקש שאבוא לאסו אותו מהתחנה המרכזית בירושלים. והייתי אומרת לו ברור. הייתי רצה אליו, וקונה לו בדרך את הפחזניות שהוא אוהב. אני לא יודעת להסביר מאיפה הקשר החזק הזה. הגענו מבית שלא היה בו הרבה, ודווקא מתוך הבית הקטן הזה, גדלנו שלושה בחדר ועשינו הכל ביחד - לוקחת אותו לגן ומהגן, ועושה איתו שיעורי בית, הכנתי לו ארוחות. הקשר הזה נרקם איפשהו שם".
ועדת "אחיות ואחים" בארגון יד לבנים שעדן חברה בה, היא ועדה מיוחדת שהתפקיד שלה הוא להתמקד באחים ואחיות ממשפחות שכולות. הוועדה מתמקדת בקידום חקיקה, קידום רעיונות הנצחה קולקטיבים, שיפור מעמד האחים ופעילויות. לדבריה, "זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי לעצמי. זה עשה לי טוב לנשמה. אני מתכוונת להתמקד בקידום חקיקה".
הכותרת
בין שבי לחירות: הסיפור המטלטל של בר קופרשטיין | פרק מיוחד לפסח
30:06
