החופש הגדול בעיצומו וזו בדיוק התקופה שבה המתבגרים שלנו הופכים את היום ואת הלילה, מבלים מחוץ לבית עד השעות הקטנות של הלילה, או מול המסך, וגם חשופים לסכנות שונות ומגוונות - היגררות אחר אתגרים מסוכנים בטיקטוק, שיחות עם זרים בצ'אט, שתיית אלכוהול ועוד. בכל המצבים האלה חוזרת שוב ושוב העובדה שהילדים שלנו, גם אם הם לא רוצים "להיגרר אחרי העדר", נתונים בכל יום מחדש ללחץ חברתי.
קראו עוד:
נושא הלחץ החברתי הוא מורכב, והוא לא מתחיל ביום בהיר אחד, אלא מדובר בתהליך שקיים בכל חברה, לחיוב ולשלילה. לעיתים לחץ חברתי הוא דבר טוב ונכון, כזה שיכול למשל לעודד את הילדים להראות כישורים, או לנסות להשיג ציונים גבוהים יותר. אולם, לחץ חברתי יכול גם לגרום למתבגר לעשות דברים שהוא לא מעוניין בהם. במקרים קיצוניים יותר, לחץ חברתי עלול גם להיות הגורם לחשיפת המתבגרים לסכנות וסיכונים.
נדב בן ה-11 מספר: "יש אצלנו בכיתה משחקי נשיקה/סטירה, ואם מישהו לא רוצה להתנשק אז כולם עומדים במעגל סביבו וצועקים: 'נשיקה, נשיקה', ואם זה לא עוזר אז צועקים: 'את.ה פחדן', ואז שני הילדים האלה בסוף מתנשקים".
"נושא הלחץ החברתי לא מתחיל ביום בהיר אחד - מדובר בתהליך שקיים בכל חברה, לחיוב ולשלילה. לעיתים הוא טוב יכול לעודד את הילדים להראות כישורים או להגיע לציונים גבוהים. אולם, לחץ חברתי יכול גם לגרום למתבגר לעשות דברים שהוא לא מעוניין בהם"
הלחץ הזה קיים גם בגילים מאוחרים יותר, אז גם הסכנות עלולות להיות הרבה יותר מוחשיות. אלה, בת ה-16, מספרת: "בכל פעם שאנחנו נפגשים כולם שותים, זה נהיה כבר משהו קבוע כזה". כשאני שואלת אותה מה קורה אם היא מחליטה שלא לשתות, היא עונה: "זו די בעיה. אם את לא רוצה לשתות אז כולם מתחילים להגיד לך שזה לא לעניין, ומה הקטע איתך בכלל. בהתחלה הייתי מסבירה שיש פעמים שפשוט לא בא לי, אבל אחרי שכולם צחקו עליי פיתחתי שיטה - אני שותה כמה שלוקים, ואז כולם עוזבים אותי בשקט".
בגיל ההתבגרות, שלפי מחקרים מתחיל כיום בגיל תשע לערך ונמשך עד גיל 30, נושא הלחץ החברתי תופס מקום נרחב. בגילים אלה, כחלק מגיל ההתבגרות וממאפייניו, המתבגרים עוברים תהליך של היפרדות מההורים. במקביל, קבוצת בני גילם נעשית חשובה יותר ויותר עבורם.
מחקרם מראים כי למעמדו החברתי של המתבגר ולמידת המקובלות החברתית שלו יש השפעה רבה על כל תחומי חייו - החל מהסתגלות כללית, דרך תפיסת העצמי, הערכתו העצמית ועוד. בשלב זה יש עלייה ברצון שלו להתאים עצמו לחבריו ולדרכי התנהגותם על מנת להרגיש שייכות, וזאת מול הרצון שלו בייחודיות ובשונות.
כך בעצם המתבגר נע בין רצונו להיות ייחודי ואותנטי, לבין הרצון להיות חלק מקבוצה ולהרגיש כמו כולם. לעיתים, הרצון הזה בדיוק הוא שעלול לגרום למתבגר להיגרר אחר חבריו ולקבל החלטות שגויות בכל הנוגע לסכנות ולסיכונים.
"מתבגר נע בין רצונו להיות ייחודי ואותנטי, לבין הרצון להיות חלק מקבוצה ולהרגיש כמו כולם. לעיתים, הרצון הזה בדיוק הוא שעלול לגרום למתבגר להיגרר אחר חבריו ולקבל החלטות שגויות בכל הנוגע לסכנות ולסיכונים"
ומה קורה איתנו, ההורים? לא אחת אנחנו שואלים את עצמנו איך להתמודד עם המצב הזה, ואם אפשר בכלל להכין את המתבגר להתמודדות עם לחץ חברתי במצבים שונים. סקר שערכתי בין הורים מעלה כי רובם מנסים לעזור לילדים להתמודד עם הסוגיה על ידי מתן עצות נקודתיות לסיטואציות קיימות, ומתן תחושה של שיח פתוח. למשל, מה עושים כשכולם שותים אלכוהול, ואת.ה לא מעוניין לקחת חלק, כשכולם מעשנים, או בגילים קטנים, יותר כשחבר.ה אומר לך: "אם לא תעשה את זה אז לא נהיה יותר חברים" ועוד.
ההתמודדות עם הנושא טמונה קודם כל בהבנה שלנו, ההורים, כי מדובר בתהליך מתמשך שמתחיל בגיל צעיר. בשלבים הללו, כשהילדים שלנו מתבגרים, כדאי להעלות את הנושא, לשוחח יחד ולשאול שאלות. בשיחה כזאת כדאי גם לתת דוגמאות מהתמודדויות שלכם. למשל, לספר איך אתם עמדתם בלחץ חברתי, מה היה, איך הרגשתם ומה עזר לכם לעמוד כנגד כולם.
אגב, כשהיינו קטנים היו שואלים אותנו "ואם כולם יקפצו מהגג גם את.ה תקפצו?", זוכרים? אישית, אני לא חושבת שהמשפט הזה עזר לי אי-פעם להתמודד עם מצבים כאלה, אלא בעיקר עיצבן אותי, ונתן לי תחושה שלא מבינים אותי. ובאמת הרעיון הוא לנסות להקשיב, ולהבין מה עובר על הילד עצמו, עם מה הוא מתמודד.
בשלב הבא אפשר לחשוב יחד עם הילדים על פתרונות שונים למצבים מסוימים, למשל: מה עושים כשכולם ממשיכים בבילוי, ואת.ה רוצה לחזור הביתה? מה עושים כשכולם מפעילים לחץ על ילד.ה, וזה נראה לך לא נכון? מה עושים במקרה שבו כולם שותים, ואת.ה לא רוצה לשתות? ועוד. אגב, לעיתים נראה לנו שחלק מהעניין קשור לבחירת החברים של הילדים, וכי אלו גורמים להם להתנהגות שלילית. במצב כזה כדאי לעודד את הילד להיפגש עם חברים ממקומות שונים (בני משפחה, מהקייטנה, מהחוג ועוד) כדי לסייע לו ליצור רשת חברתית רחבה יותר.
מחקרים מראים כי חלק מרכזי בהתמודדות עם לחץ חברתי הוא תפיסת העצמי של הילד, והביטחון שלו בעצמו. החוקר קופרסמית בדק כבר בשנות ה-70, כחלק ממחקריו שעסקו בנושא דימוי עצמי של ילדים, את הקשר בין הערכה העצמית של הילד ותפיסת דימויו העצמי, לבין מערכת היחסים שלו עם הוריו. תוצאות המחקר הראו כי הורים שמתעניינים בנעשה בקרב ילדיהם, כאלה שבמשפחתם יש כללי התנהגות ברורים, שנותנים לילדים באופן עקבי חיזוקים חיוביים, ובביתם יש תקשורת חיובית המבוססת על שיח - הם אלה שלילדיהם יש הערכה עצמית גבוהה.
בנוסף, מחקר שנערך באוניברסיטת רייכמן מעלה כי המצב שלנו אחרי הקורונה השתנה, ועל אף שיש תחושה שחזרנו לשגרה, עדיין 1 מתוך 5 ילדים סובל מחרדות. הילדים היום זקוקים מאוד לחיזוקים, ולתחושה שיש להם סביבה משפחתית מכילה ואוהבת, כזאת שיכולה לעזור להם ולגבות אותם במקרים שונים.
מעבר לכך, אפילו שזה מובן מאליו, חשוב להצטייד בתקופה הזאת בסבלנות ובאורך רוח. כדאי לזכור שגם אם דיברנו, הסברנו וחשבנו על פתרונות - זה לא אומר שרגע לאחר מכן הילד לא ייגרר אחר חברים. מדובר בתהליך שלוקח זמן, וההפנמה שלו תלויה גם בגיל הילד וגם במידת הבגרות שלו. אז הרעיון הוא לא לקבל זאת כמעידה או כישלון - אלא להבין שזאת רק מהמורה בדרך הארוכה שלנו ושל הילדים שלנו.
