הן שומעות הרבה משפטים כמו "טוב שזה נפל בשלב מוקדם", "לא נורא, יהיו עוד ילדים" ו"העובר עוד לא התפתח". אבל מה באמת עובר על נשים שעברו הפלה בשבוע מוקדם? ואיך מתמודדים עם החששות בהיריון הבא?
"חשוב לתת מקום לאבל"
קרן בוזגלו ממושב אורה, כיום אמא לשלושה ילדים (9, 8 ו-3) עברה חמש הפלות, כולן בין שבוע 12-9. "ההפלה הראשונה הייתה לפני הילד הראשון ואז ילדתי את אלון ומיד את גאיה, אחר כך היו לי עוד שלוש הפלות, רועי נולד ולאחריו הפלה נוספת ואחרונה ואז הפסקנו לנסות".
מה עובר אחרי ההפלה?
"זה אובדן לכל דבר, תחושה שמוציאים משהו מהנפש. אנשים אמרו שזה יכול לקרות לכולן, אבל באותו רגע חיכיתי לזה. פיזית ונפשית הייתי מרוסקת. היה לי עובר בבטן בחיים ועכשיו אין. לא הייתי צריכה גרידה, זה נפל לבד עם הכדורים, אבל ישבתי בחדר עם עוד נשים שזה קרה להן וחיכיתי. תחושה נוראית".
היה חשש להיכנס להיריון שוב?
"בהריונות היה לי פחד להיכנס לשירותים, כדי לא לראות דימום. ההפלה האחרונה הייתה אחרי רועי, הבן הקטן. רצינו משפחה מורחבת, התרגשנו ושמחנו וזה ריסק אותי. זה היה לפני שנתיים בערך, שם החלטתי שאני לא מנסה יותר. השלמתי שיהיו לי שלושה ילדים.
"אני מכירה המון נשים שעברו הפלות בשבוע מוקדם, יותר מפעם אחת, אבל זה גורם למחשבות, למה זה קרה לי? אלו רגעים של אבל וכאב נוראי. אומרים שזה טוב שזה לא קרה בשבוע מתקדם יותר, שזה שונה מלידה שקטה, אבל זה כאב גדול ונוראי עבורי".
"אני מכירה המון נשים שעברו הפלות בשבוע מוקדם, יותר מפעם אחת, אבל זה גורם למחשבות, למה זה קרה לי?"
לדבריה, הסיטואציה הייתה טראומטית גם לבעלה: אומנם אני חוויתי את זה פיזית, אבל הכאב והקושי הם גם של הבן זוג. בעלי מאוד תמך וחיזק. הוא נתן לי את המקום להיות עצובה, להתאבל, חיבק ותמך".
אחרי כל כך הרבה הפלות, איך הצלחת להתחזק?
"כל הזמן עשיתי עבודה פנימית, להשתפר ולהיות טובה יותר, במקום אופטימי. אני מאמינה שדברים לא קורים סתם וצריך ללמוד מכל דבר. אני מסתכלת אחורה, אחרי גאיה רציתי מהר מאוד עוד ילד, אבל לקח לי חמש שנים עד שהגיע רועי והוא ילד קסם מיוחד, מתנה גדולה".
איזו עצה היית נותנת לנשים?
"להיות חזקות ככל האפשר, בייחוד כשיש ילדים בבית, חייבים להיות חזקים בשבילם. אבל המסר הוא שהפלה, גם בשבוע מוקדם, זה אובדן ויש חשיבות לעבור את כל שלבי האבל, לתת להם מקום, להכיל ולזכור שיש דברים שהם מעבר, שלא הכל בשליטה שלנו. אני מרגישה שמאוד גדלתי מהמקום הזה. גיליתי שאני מאוד חזקה ולא נשברת, למרות הכל".
קראו עוד:
"כ-2%-1% מהאוכלוסייה עוברת הפלות חוזרות בשליש הראשון של ההיריון", מסביר ד"ר עידו שולט, מנהל יחידה אם ועובר מרכז רפואי רמב"ם. "הסיכון עולה עם הגיל, סוכרת, השמנה וכדומה".
מה הסיכון?
"אחרי הפסקת היריון, בין אם תרופתית או גרידה, הדבר שחשוב לנו לבדוק שאין שאריות בחלל הרחם שעלולות למנוע היריון נוסף. הבשורה הטובה היא שיש דרך טיפול ואבחון. אנחנו בודקים מה מקור ההפלות החוזרות ובהתאם לזה נוכל לטפל".
הילדה שאלה למה אין לה אחים
"הילדה הבכורה שלנו נולדה אחרי שנתיים וחצי של ניסיונות", מספרת ענת מנא מקרית נטפים, אמא לשלושה ילדים (15, 9 ו-7). אחריה נכנסתי להיריון מהר, אבל בשבוע 12, ממש סמוך לשקיפות - דיממתי.
"הרופאים אמרו שבשבוע תשע העובר הפסיק להתפתח. מיד לאחר מכן, נכנסתי שוב להיריון, ובשבוע 11 שוב העובר הפסיק להתפתח. עברתי גרידה שיצרה סיבוך רפואי, שהתגלה רק אחרי שנה של בדיקות והחלפת רופאים. לגוף לקח זמן להתאזן".
מנא עברה שבע הפלות, כולן בשלבים מוקדמים. "אחרי ההפלה השישית, שלושה פרופסורים אמרו שלעולם לא אצליח להביא עוד ילדים לעולם. סירבתי לקבל את גזר הדין. האמנתי שמגיע לי להיות אמא.
"אנחנו גרים ביישוב דתי, קטן. כל שנה סביב פורים-פסח, כולם יוצאים החוצה ונשים עם בטן קטנה ואני מאחור, סופגת עוד ועוד הפלה. הבת שלי הייתה הראשונה שנולדה בשנתון 2006. המון ילדים נולדו אצלנו בשנתון הזה ולכולם נולדו עוד אחות ועוד אח. היא שאלה 'למה אנחנו משפחה קטנה?'"
"אחרי ההפלה כל מה שאישה צריכה זה חיבוק והכלה, שיהיו שם בשבילה"
מה עניתם?
"היינו אמיתיים וכנים. אמרנו לה שקשה לנו, שאנחנו מאוד רוצים, אבל התינוק לא שרד, צריך להתפלל. היא הלכה לגננת ומאז כל שישי ואמא ואבא שבת בגן התפללו שתהיה לה אחות.
מנא מספרת שהיא ניסתה הכל: "הפכתי עולמות, ניסיתי טיפולי פוריות, דיקור סיני, קראתי המון חומר, למדתי לשאול שאלות. הכל. בסוף הגעתי לפרופסור שהפריח בי את האמונה שאני אצליח. הוא אמר שאם אני אאמין בעצמי וברחם - אצליח, וזו הייתה תפנית.
"כשנקלטתי עם הילדה השנייה כולם היו בהלם, זה היה היריון עם המון חרדות" היא מספרת. "כל יום עד שבוע 12 נסעתי למיון כדי לוודא שישי דופק. הייתי בחרדות ובסוף גם היה היריון שלישי ובו היו כבר פחות חרדות".
מה העצה שלך לנשים?
"אישה צריכה לדעת, לשאול שאלות, לדרוש מה שמגיע לה. בעיקר אחרי ההפלה כל מה שהיא צריכה זה חיבוק והכלה, שיהיו שם בשבילה. לא כדאי להגיד לה 'יהיה בסדר, יהיו עוד ילדים'. במצב הזה, כלום לא בסדר. השכנות שלי עטפו אותי. הן פשוט אמרו - אנחנו פה. כדאי לספר, לשתף, רק לא להיות לבד".
"הייתי חבולה מהפלות"
"זה היה היריון ראשון. נקלטנו מהר וזה הפתיע כי הייתי בת 38.5, גיל יחסית מאוחר ושמחתי כשראיתי שני פסים על הסטיק", מספרת הילה מושקוביץ מפתח תקווה, אמא לשניים (שש ושלוש).
"הלכנו לבדיקה, ראו דופק ופתאום אחרי שבועיים, בשבוע תשע, דיממתי ולא הבנתי מה קרה. הלכתי לרופא נשים, הוא אמר 'בואי נבדוק אותך' אבל מהר מאוד שתק ואז אמר שהוא מצטער אבל לא רואה דופק. הגרון שלי התחיל להתמלא. סימסתי לג'וני, לבן זוגי והוא ישר התקשר, אבל נחנקתי, לא יכולתי לדבר".
מה קרה אחרי?
"הגעתי לבית חולים, נתנו לי כדור ואמרו לי לחכות. היו לי כאבים נוראים, תחושה של צירים ובחילות, לקח שעות עד שהעובר נפל. אבל פגשתי שם רופא מדהים שאמר לי 'את לא צריכה להיות עצובה שזה נפל. כנראה שהעובר לא תקין והגוף ידע את זה'.
"זה היה מנחם מאוד, בייחוד כי ההפלה הייתה טראומתית עבורי. אחר כך נכנסתי להיריון עם ירדן וכל הזמן חשבתי שאם העובר היה נולד היא לא הייתה נולדת".
חששת להיכנס להריון נוסף?
"לא. כשירדן נולדה החלטנו שממשיכים לעבוד על אח נוסף. בהיריון הבא, בשבוע 12 שוב לא היה דופק אבל זה היה פחות טראומתי כי היינו בגישה אחרת אבל אז נקלטתי שוב, ושוב אין דופק. זה היה סביב שבוע עשר. הייתי קצת אדישה, בסוג של השלמה. עד שיואב נולד, לא האמנתי. הייתי כל כך חבולה מההפלות הקודמות. הרגשתי שאני חייבת להגן על עצמי".
לדבריה, "בכל הפלה מתנפץ חלום, תקווה, פוטנציאל שלא התממש. ההפלה הראשונה הייתה הכי טראומתית, אבל כשירדן נולדה, עודד אותי שיש לי ילדה יפה, שלמה ובריאה. בהמשך, ניסיתי להביא לה אח אבל הבנתי שאין לי שליטה אם זה יצליח.
"כשהרופא במיון אמר לי שאם הדופק של העובר מפסיק, אז משהו כנראה לא תקין, זה הלך איתי לאורך שלוש ההפלות האחרות. הייתה לי אמונה פנימית וידעתי שאעשה הכל כדי שזה יקרה.
"כמובן הסביבה התומכת עזרה מאוד - בן הזוג שלי תמך מאוד, אמא שלי, אחותי, המשפחה, חברה שליוותה אותי בהפלות. הכי חשוב לא לאבד תקווה. אחרי ההפלה דיברתי עם חברות, ומסתבר שזו תופעה נפוצה שלא מדברים עליה".
