קניתם, קילפתם, קצצתם, טחנתם, אפיתם, בישלתם - וזרקתם את הכול לפח, כי הילדים לא מוכנים לאכול? אתם לא לבד. למעשה, כ-15% מכלל ההורים חושבים שהילד שלהם לא אוכל באופן מותאם לגיל. האם זה באמת כך? איך מזהים שיש בעיה, ומה עושים איתה?
הילדה שלי אוכלת ממש מעט ולא מבקשת אוכל. זה מדאיג?
לעיתים קרובות יש פער בין הציפיות שלנו כהורים, המצפים לראות צלחות ריקות וחיוכים שבעים, לצרכים התזונתיים של הילדים המבטיחים להם את בריאותם.
האכילה שלנו מושפעת ממערכות רבות התלויות אחת בשנייה. בשנים האחרונות מצטבר ידע מחקרי הנוגע להשפעה של תכונות גנטיות, וסביבתיות והאינטראקציה בינם לבין הרגיל האכילה שלנו, החל מהילדות. אנחנו עדין לא יודעים מספיק. רעב ושובע מווסתים, בכל גיל ובאופן משתנה, על ידי שלל גורמים משפיעים ביניהם פעילות של הורמוני רעב ושובע, הורמוני גדילה, מעגלי שינה וערנות, רמת הפעילות וההרגלים הנרכשים שלנו.
האם אפשר לקבל ויטמינים להגברת התאבון?
אם הילד שבע, פעיל ועולה במשקל בצורה סבירה, סך הכמות שילד אוכל אינה משנה לכאן או לשם. כעקרון, ילד בריא שלא רכש הרגלים של אכילה בעידוד הסביבה, ידע מתי הוא שבע. אין סיבה להאכיל ילדים שמסוגלים להחזיק את המזון ולאכול לבד (יש להתייחס אחרת לילדים עם בעיות רקע רפואיות העשויות להשפיע על יכולתם לווסת את האכילה שלהם, כגון פגים, ילדים עם בעיות נוירולוגיות, או ילדים על הרף האוטיסטי).
קראו עוד:
הורים רבים חושבים שמתן של תוספת ויטמינים יגבירו את התיאבון של הילד. ויטמינים אינם תרופה להגברת התיאבון מדובר במרכיבים שהגוף זקוק לכמויות מזעריות מהם, וגם אם ילד אוכל כמות קטנה של מזון, ספק רב אם הוא מגיע לחסר של ממש. בכל מידה של ספק ניתן לבצע הערכה תזונתית מלאה אצל דיאטנית.
הילד בן שנתיים ועדיין ניזון מתמ"ל בבקבוק. זה בעייתי?
באופן טבעי ילד אמור לינוק ולעבור לשתות מכוס. כזכור, אנחנו קוראים לגיל הצעיר של הילד "תקופת הינקות" לא "תקופת הבקבוק", בעוד שהבקבוק הוא המצאה של העידן התעשייתי. עד הזמן שבו נשים נדרשו לצאת ולעבוד במפעלים מחוץ לבית, תזונת התינוק הייתה תלויה בהנקה עד השלב שבו הוא אכל מזון אחר ושתה בכוס. זו הדרך ההתפתחותית הטבעית והבקבוק אינו אלא עזר מלאכותי, שרובנו שמחים להיעזר בו בתקופת הינקות. מעבר לגיל זה, בקבוק עם פטמה רק מפריע, הן מבחינת התפתחות מבנה הלסת ותפקוד אברי הדיבור.
לכן, רצוי מאוד להתחיל לחשוף ילדים לשתייה בכוס כבר לקראת גיל שנה. גם את התמ"ל ניתן לתת בכוס (מה עוד שאין באמת צורך בתמ"ל מעבר לגיל ההנקה, אם הילד אוכל מגוון סביר של מזונות). עם כל הקושי, מומלץ שתעשו מאמץ להיפרד מהבקבוק בגיל צעיר ככל האפשר. הורים שמתקשים לסייע לילד לבצע את המעבר, או רואים שהוא בשום פנים ואופן לא מצליח להתמודד עם שתייה מכלי אחר, כדאי שיפנו לעזרה כדי להעריך את המצב ולתת פתרונות לקושי.
פעם הילד שלי אכל הכול, עכשיו הוא לא מוכן לטעום כמעט כלום. איך לשכנע אותו לאכול?
אם ילדכם החל את חייו כאכלן שמח של כל מה שהגשתם לו, ולקראת גיל שנתיים החל לדחות מאכלים רבים ולסרב לאכול מהם – אתם לא לבד. זו תופעה ידועה ומוכרת, טבעית ומתרחשת אצל רוב הילדים לקראת גיל שנתיים.
אצל 15% מהילדים, הצמצום הטבעי הזה מתפתח לכדי תופעה שנקראת "בררנות". אם אתם יודעים שהילדה תאכל "רק אם האורז לא ייגע ברוטב", או שהילד דורש רק שניצלים מעובדים בצורת דינוזאורים, אתם לא לבד. תופעת הבררנות היא מוכרת ושכיחה מאוד, והיא אינה נחשבת כבעיה רפואית אלא אם היא גורמת לחסרים תזונתיים או לכך שהילד אינו מסוגל להשתתף בפעילות חברתית ומשפחתית בשל צמצום מגוון המזון.
ברוב רובם של המקרים מדובר בתופעה החולפת - או לפחות משתפרת בצורה משמעותית - בגיל ההתבגרות. יש ילדים שאצלם התופעה חוברת לרגישות תחושתית כוללת, ואצל אחרים מדובר בנושא פרטני. ברוב הפעמים יש מקרים דומים נוספים במשפחה, ורוב ההורים של ילדי בררנים חוו בררנות בצעירותם. כל עוד רכיבי התזונה שהילד מוכן לאכול ברצון כוללים חלבונים, ירקות ופחמימות, הרי שזכיתם בבררן "קל" יחסית.
"תופעת הבררנות מוכרת ושכיחה, והיא לא נחשבת בעיה רפואית אלא אם היא גורמת לחסרים תזונתיים או לכך שהילד לא מסוגל להשתתף בפעילות חברתית ומשפחתית בשל צמצום מגוון המזון"
איך מטפלים בבררנות אוכל?
הטיפול בבררנות צריך להיות עדין, כדי שלא ליצור התנגדות כוללת ומאבק סביב כל ארוחה. ככלל, במאבקים סביב מזון - אין לנו ההורים סיכוי לנצח. עדיף לנהל עם הילדים מערכת יחסים הדדית נינוחה, גם אם הילד לא גומר הכול מהצלחת וגם אם סבתא מודאגת.
ילדים עם בררנות קיצונית, בעיות נוירולוגיות, אוטיסטים, הפרעות חרדה ופוסט טראומה עשויים לפתח רתיעה קשה מאכילה, עד כדי הרעבה עצמית. במקרים אלו או אם יש ספק, יש להגיע להערכה במרפאת אכילה ייעודית לילדים.
"במאבקים סביב מזון, אין לנו ההורים סיכוי לנצח. עדיף לנהל עם הילדים מערכת יחסים הדדית נינוחה, גם אם הם לא גומרים מהצלחת, וגם אם סבתא מודאגת"
הילד שלי אוכל רק ממתקים, איך לשכנע אותו לאכול אוכל מבושל?
ילדים לא נולדים עם משיכה לממתקים ולחטיפים. מדובר בהתניה נרכשת, ולעיתים קרובות אנחנו, ההורים, נושאים באשמה. אנחנו עצמנו תוצרים של ההצפה האינסופית של מוצרים שונים המתחזים ל"בריאים" אך הם עתירי שומן סוכר ומלח. ילדים שנחשפים לממתק כפינוק, כפיצוי על כאב או אכזבה, או כפרס, ייטו לחפש את הגירוי המתוק ועתיר החומרים המזיקים. גירוי העונג שנוצר ממעגל הצריכה של ממתקים גורם למעגל של תלות, השתוקקות ועליה במשקל. להרגיל את הילד לממתקים משמעו לדון את הילד לחיים של התמודדות אין סופית עם בריאות לקויה, תדמית גוף בעייתית, ורגשי אשמה.
דבר אחד ידוע ומוכח - אין תועלת בדיאטות הרזיה בילדים. רק שינוי משמעותי של הרגלי חיים, של כל המשפחה ולטווח ארוך, מוכח כגורם שיכול להשפיע על בריאות הילד. אין שום טעם ואין פטנטים שישכנעו את הילד לאכול אוכל מבושל, ודאי לא אם בארון שמעל הכיור הוא יודע שיש "סליק" של חטיפים. סלקו את הממתקים מהבית, אכלו כולכם אוכל בריא יותר, ורוב הילדים יעשו אתכם את השינוי בשמחה. קינוחים, גלידות ומאפים תוצרת בית עדיפים בהרבה על כל מוצר מעובד וקנוי. יש סיכוי מצוין שכשהחטיפים והממתקים יתחילו להיות נדירים בסביבת הילד, התיאבון והחשק למאכלים אחרים בוא יבוא.
לא הצלחתם לעשות שינוי? אתם מרגישים שלא תצליחו לעמוד בשינוי? פנו לקבל עזרה מתזונאית העובדת עם פסיכולוגית או מצוות מרפאת אכילה.
הילד שלי לא מוכן לשבת לשולחן, הוא כל הזמן מסתובב בבית. מה עושים?
רוב הילדים יודעים לנצל את חולשותינו באופן נפלא. אם המוטיבציה לארוחה היא של ההורים ואנחנו אלו שמעוניינים שהילד יאכל, מדוע שהוא לא יפעיל אותנו להאכיל אותו תוך כדי שהוא עסוק בדברים הרבה יותר מעניינים? האכילה צריכה להיות הצורך והרצון של הילד לא פחות משלנו. כדי להקנות לילד הרגלי אכילה נורמטיביים, האוכל צריך להיות מוגש ליד שולחן, בארוחה מסודרת, שנמשכת לא יותר מחצי שעה, רצוי עם כל בני המשפחה. (אכילה היא אקט חברתי!). אם הילדה קמה מהשולחן, יש להודיעה לה בנחת שמבינים שהיא סיימה לאכול, וניתן לפנות את הכלים. אוכל יוגש שוב רק בארוחה הבאה. תוך מספר ארוחות כאלו, הילדה תלמד לשבת ולאכול כאחד האדם. אכן זו עצה שקל לומר- וקשה לבצע.
רוב ההורים מתקשים "לשחרר" את הילד בלי להיענות לו כשהוא חוזר אחרי כמה דקות להמשיך ולנשנש או להציע לו ארוחת ביניים (או חטיף) מתוך דאגה ורחמים. הפיצוי של הילד על ארוחה שלא גמר רק תחזק את ההבנה שאין צורך אמיתי לאכול ארוחה מלאה. מי שיוכל להקפיד על כמה ימים מסודרים של ארוחות ללא נשנושים, יגלה שהבעיה חלפה והילד יושב ואוכל ליד השולחן ארוחה טובה. זה גם המקום לציין כי אנחנו לא מעודדים שימוש במסכים, טלפונים או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה. רצוי שהילד יהיה מודע לאוכל, לטעמו, למרקם, ושהעיסוק ביניכם יהיה של שיח פתוח ומעניין. גם לעצה זו יש כמובן התראות ומקרים יוצאי דופן: אם ילדכם מתקשה להיות קשוב לזמן קצר גם מחוץ לזמן הארוחה, אם יש לו אבחנה של הפרעת קשב, הוא חווה אחור התפתחותי או מתעייף מאד באכילה – חשוב לפנות ולברר את המצב במרכז מומחה לבעיות אכילה.
הילדה שלי מוכנה לאכול רק אוכל קנוי, ומסרבת לאכול אוכל מבושל בבית.
לאוכל קנוי יש יתרון אחד על אוכל ביתי: הוא תמיד יהיה זהה. כל חבילה תכיל בתוכה את אותם הפריטים, באותו טעם, ובאותן מרקם. ילדים המתקשים להתמודד עם מרקמים משתנים יעדיפו תמיד אוכל תעשייתי. פרט לאחידות זו, מזון תעשייתי הוא נחות בהשוואה למזון ביתי כמעט מכל כוון. אך החיים שלנו, ההורים, עמוסים. למי יש זמן לבשל כל יום? המלצתי היא שגם אם אין מנוס מלשלב מזונות קנויים תעשייתיים ומעובדים בתזונה (וכמובן, רק כשאין מנוס), כדי לוודא שהמזון אינו אחיד. אם קניתם קציצות מוכנות - הגישו אותם עם רטבים שונים שתערבבו ביניהם. החליפו בין מוצרים מתוצרות שונות . שנו את התיבלון. שנו את אופן ההכנה – פעם אפוי, פעם מאודה. הגישו את האוכל בשילובים שונים ויוצאי דופן. ובמקרה של ילדים שלא תצליחו לשכנע אותם בבית לעשות את השינוי – פנו לעזרה במרפאת מומחים לבעיות אכילה.
הילדה שלי לא אוכלת בגן, אלא רק אצל המטפלת. מה עושים?
כאשר ילד אוכל במסגרת אחת אך מסרב אכול במסגרת אחרת, ככל הנראה אין בעיה ביכולת האכילה או בתאבון. כנראה הגורם הוא משני והוא בעיקר סביבתי - התנהגותי. כדאי לשאול כמה שאלות בסיסיות כדי להבין מה ההבדל בין המסגרות: האם אתם שמים לב שהילד מתקשה לסיים את הארוחה כשיש המולה סביב? ילד בגן מוצף גרויים, אולי זו הסיבה שהוא לא מתפנה לעיסוק באוכל? האם ילדכם עצמאי ומתעקש להאכיל את עצמו, גם אם האכילה כרוכה בהתזת מזון לכל עבר ומסרב להיות מואכל? האם בבית סבתא מאכילה באסרטיביות הגורמת להתנגדות?
שימו לב שלעתים ילד שאוכל "רק אצל מטפלת" יכול להיות ביטוי של מטפלת שמאכילה את הילד בין אם הוא מעונין בכך ובין אם הוא מתנגד. בקשו מהמסגרת לשלוח לכם צילומים של הארוחה כדי לוודא שהאכילה מתרחשת בסביבה נעימה ובטוחה המכבדת את רצון הילד. לפעמים הפער בין המוכנות של הילד לאכול אצל המטפלת (שפחות מעורבת רגשית עם הילד) ופחות בבית קשור ללחץ הורי סביב דפוס האכילה (מכל מיני סיבות – דאגה, עניינים אישיים וכו'). במקרים אלו יתכן והילד ואתם שותפים למעגל שבו הילד חש במתח בעת הארוחות, מה שגורם לו דווקא להימנע מהאכילה, דבר שמגביר עוד יותר את מתח ההורים. במצבים אלה רצוי לנסות להירגע באופן יזום לפני הארוחות כדי להשרות אווירה יותר נעימה ונינוחה.
הילד שלי לא גדל, הוא הכי קטן בכיתה. איך לבדוק אם יש בעיה?
רוב הילדים שהם קטנים בהשוואה לבני גילם הם פשוט תולדה של הורים שאינם ענקי ממדים בעצמם. בדקו בעזרת תזונאית האם ילדכם אוכל כמויות סבירות של מזון. אם אכן כך, זה הזמן לפנות לרופא ולוודא שאין בעיה רפואית המשפיעה על הגדילה – לבדוק שתפקודי בלוטת התריס תקינים, שאין לילד רגישות לגלוטן, שרמות הברזל בדם תקינות. בעיות רפואיות כרוניות ברקע בהחלט עשויות להשפיע על הגדילה (בעיות כליה וכבד, או דום נשימה חסימתי בשל אנדרואידים) ולכן חשוב לעבור הערכה מלאה אצל רופא הילדים.
ד"ר מורית בארי היא מנהלת מרפאת שיקום אכילה לתינוקות ולילדים, מנכ"לית בית החולים אלי"ן לשיקום ילדים
