חופשת הקיץ היא תקופה מהנה לרוב הילדים - נפגשים עם חברים, יוצאים לאכול פיצה, לבלות בים או בקניון. אבל, יש ילדים שעבורם החופש הגדול שזור ברגשות שליליים וחוויות מורכבות. למעשה, החופש עלול להיות מלכודת של ממש עבור ילדים שחווים קשיים חברתיים - כי בימים אלה הבדידות והבידוד מוחצנים עוד יותר.
יש ילדים שהחופש הגדול, המרחק מבית הספר והיכולת לשים את הקושי בצד, עושים להם טוב ומעניקים להם רוגע ושקט. לעומתם, יש ילדים שהחופש עבורם הוא כמו פרוז'קטור שמאיר למרחקים את הבדידות, את הקושי והעלבון, וחושף אותם לכל וכל. אם זה המצב, חשוב שנהיה מודעים לכך: החופש הגדול לא תמיד מרפא, משכיח, לא תמיד מפנה מקום. הוא יכול להיות גם מערבולת.
קראו עוד:
החופש הגדול עלול להעצים את תחושת הבדידות שילדים חווים, ולפגוע עוד יותר בביטחון העצמי. הורים לילד/ה שחוו חרם חברתי מוצאים את עצמם במצוקה קשה, היות שעם חרם - המשפחה כולה מתמודדת.
הכאב שלהם מתערבב עם שלנו, לצד הצורך לעזור והתסכול מול הכאב, הבדידות, הניכור. תחושת חוסר האונים מולם, מול הילדים האחרים וההורים שלהם, מול המסגרות החינוכיות, מול עצמנו. הורים אלה מספרים על רצון עז "להציל" את הילדים שלהם ולמנוע מהם כאב. ועם זאת, לעיתים נראה כי יש פער בין הצורך לקיים את התפקיד ההורי הכי בסיסי, להגן על הילדים, לבין השבר הגדול כאשר זה לא מצליח.
הצורך בתחושת שייכות הוא צורך בסיסי לכל אדם, ממש כמו אוויר לנשימה. בלעדיו, הקיום שלנו מרגיש כאילו שהוא בסימן שאלה. אם נקביל את זה לעולם המבוגרים - זה כמו להתעורר כל בוקר מחדש ולהגיע למקום עבודה בלי שמישהו יעצור לשאול מה שלומך. יום שלם שמתעלמים ממך, מקניטים אותך, מתלחששים ומקטינים. לקום כל בוקר מחדש עם תקווה שאולי היום זה ייפסק - ואז לגלות שהיום זה לא יקרה. לקום כל בוקר לאותו הדבר בדיוק - אתה לא קיים, שקוף. לא שייך. ואז פאוזה. חופש גדול. איך חופשה של חודשיים הייתה משפיעה על החוויה שלך?
הורים, היו מודעים למצב. דברו עם הילדים שלכם, נסו לשאול, להתעניין וכמובן להקשיב. תנו את התחושה שאתם כאן איתם, עבורם, בכל מצב. היו מקרים שבהם ילדים שעברו חרם התביישו כל כך, עד ש"הלכו לפגוש חברים" כמה פעמים - אבל בעצם ישבו בפינה קרובה לבית. ילדים אחרים חוששים לספר על כך להורים משום שהם לא רוצים לפגוע בהם, או להעמיס עליהם, ועשו מעשים לא פשוטים כדי להסתיר זאת, כמו במקרה של ילדה בת 11 ששילמה מדמי הכיס שלה לילדה אחרת בכיתה כדי שהיא תבוא אליה פעמיים בשבוע.
איך לזהות שהילד/ה סובלים מקושי חברתי בחופש?
- הם מסתגרים בחדר שלהם.
- לא מזמינים חברים, ולא מוזמנים לחברים.
- מצבי הרוח שלהם משתנים
- הם מעבירים על עצמם ביקורת שלילית
- הם נמנעים מפעילויות שונות, כמו חוגים או תנועת נוער
איך עוזרים לילדים?
- קודם נושמים עמוק. ממש כמו במטוס, זכרו שעליכם לשים ראשונים את מסכת החמצן כדי שתהיו מסוגלים לסייע לילדים שלכם.
- הפרדה: זכרו שהכאב הוא של הילד או הילדה שלכם, ושאתם שם כדי להיות עזר כנגדם. היו איתנים מול המכשולים, כדי שהילד ירגיש בטוח.
- אם הילד/ה לומדים בבית ספר יסודי, כדאי לשתף ולהתייעץ עם הצוות החינוכי ועם ההורים של ילדי הכיתה.
- הזכירו לילד/ה שהם לא אשמים במצב. ילדים נוטים לחשוב שהם עשו משהו שגרם לחרם, וחשוב להדגיש שזו לא אשמתם.
- תאמרו לילדים משהו אחד טוב עליהם, בכל יום. על הכוח שלו, היכולת, החוכמה, הנדיבות - הדבר מעלה את הדימוי העצמי ומעורר מוטיבציה, אומץ ואופטימיות.
- צרו מפגשים חברתיים עם בני משפחה, עם חברים חדשים.
- תנו תקווה - כולנו זקוקים לאור בקצה המנהרה. ילדים נוטים להאמין שהמצב הכואב יימשך לנצח, וחשוב שיבינו שזה לא המצב
- דברו איתם על התחושות, הצרכים והרצונות שלהם.
- תהיו שם, תמיד ובכל מקרה. הם צריכים עוגן.
- גבשו רשימה של בילויים לחופש, שיהיה למה לצפות.
- זכרו, התמודדות עם חרם היא התמודדות משפחתית, וגם אתם זקוקים לעוגן. לכן, לצד פנייה לייעוץ או לטיפול במקרים שאתם חשים שיש בכך צורך, חשבו גם אתם על אוזן קשבת תומכת גם לכם.
חופית אברהם היא מדריכת הורים, מומחית הורות ומשפחה, ממכון אדלר
