בשיתוף תלמה
כשאביגיל בריסק (בקרוב בת 14) מפתח-תקווה הייתה תינוקת נדהמו הוריה לגלות כי היא חולה ב"מיאסטניה גרביס", מחלה אוטואימונית נדירה אשר מתאפיינת בחולשת שרירים ובהתעייפות לאחר הפעלת שריר ממושכת. המחלה יכולה לערב את כל השרירים או חלק מהם, ולעתים קרובות היא מערבת את העפעפיים, שרירי תנועות העיניים, שרירי הבליעה, שרירי הנשימה ושרירי הצוואר והגפיים.
המחלה הקשה נוטה להופיע במספרים גדולים יותר בין גיל 20-30 – כשמדובר בנשים, וכן בעשור השביעי לחיים – ללא הבדל בין המינים, אך בפועל היא יכולה להתפרץ בכל גיל. כך יצא שאביגיל הקטנה גדלה בצל המחלה הקשה, והוריה המודאגים ידעו כי התלקחות עלולה להגיע בכל רגע נתון, בעיקר בעקבות הידבקותה של אביגיל במחלות אחרות העלולות להוות טריגר להתפרצות.
וזה בדיוק מה שקרה לה בגיל תשע, כשהייתה תלמידת כיתה ג'. באותה שנה היא נדבקה במחלת השפעת, מחלה שגרתית למדי עבור רוב הילדים, אך עבורה היא הפכה לטריגר שממנו פחדו כולם, זה שהביא להתפרצותה של המחלה המסובכת שקיננה בגופה כל העת.
וזה בדיוק מה שקרה לה בגיל 9, תלמידה בכיתה ג'. באותה שנה היא נדבקה במחלת השפעת, מחלה שגרתית למדי עבור רוב הילדים, אך עבורה הפכה השפעת לטריגר ממנו פחדו כולם, זה שהביא להתפרצותה של המחלה האמיתית שקיננה בגופה כל העת.
"מחלת 'מיאסטניה גרביס' התרחשה אצלי לראשונה בדמות התקף עוצמתי שגרם לי לקושי בהליכה וחולשה רבה בידיים בעקבות שפעת בה נדבקתי באותו זמן. מאז אני מרותקת לכיסא גלגלים", היא מעידה. "אבל לפני שקיבלתי את ההתקף הענק הזה, הייתי ספורטאית וספורט היה חלק חשוב בחיים שלי".
המחלה שינתה את חייך מהקצה אל הקצה. כיצד חשת באותם ימים ראשונים בהם הבנת שמה שהיה כבר לא ישוב?
"למען האמת, כשהמחלה פרצה לא רציתי לקום בכלל מהמיטה ולא הייתי מסוגלת להמשיך ללכת לבית הספר. נכנסתי לדיכאון עמוק כי זה לא היה רק העניין של הכיסא גלגלים, זה היה העניין של להפסיק את הפעילות שלי בספורט וזה היה מה ששבר אותי."
השינוי הגיע כאשר לפני כשנתיים וחצי נתקלה אביגיל בכתבה עיתונאית על סוגי ספורט של נכים, שהציתה בה את התקווה שעל אף היותה נערה עם מוגבלות פיזית, היא תוכל להמשיך לעשות את הדברים אותם היא אוהבת, בראשם העיסוק בספורט. "כשאמא שלי משחזרת את היום בו הדבר קרה היא תמיד אומרת לי שבאתי אליה ממש עם ניצוץ בעיניים והודעתי לה שאני רוצה לשחק כדורסל כיסאות גלגלים."
כדורסל כיסאות גלגלים מבוסס על זרועות חזקות והמחלה בה את לוקה פוגעת בשרירים, איך הצלחת להתגבר על הקושי המהותי הזה?
"בוא נגיד שבהתחלה באמת הייתי מאוד גרועה וגם הרופאים וגם אמא שלי חשבו שכדאי לי לוותר ושאני לא אצליח לשחק כדורסל, בעיקר בגלל חולשת הידיים שלי עקב המחלה. אבל אני מאוד האמנתי בעצמי ולא הסכמתי להקשיב לאף אחד, ועל הדרך גיליתי משהו חשוב על ספורט ועל עצמי: שאסור לוותר אף פעם, ואם מתמידים מצליחים להתגבר על הקשיים."
סיפורה של אביגיל הינו חלק מהמסע המופלא של פרויקט "בוקר טוב יותר" המשותף לקבוצת ידיעות אחרונות וחברת תלמה, בו אנו מתוודעים מדי שבוע לילדים וילדות, נערים ונערות אותם ניתן להגדיר כאלופים של החיים. כאלו שלמרות המגבלות והקשיים החליטו להתמודד ולהתגבר על הכל ולא נותנים לשום קושי פיזי או נפשי לעצור אותם בדרך.
ובאמת, מאימון לאימון וממשחק למשחק אביגיל הראתה נחישות והתמדה וסגנון המשחק שלה הלך והשתפר. למעשה הוא כה השתפר עד שהיא סומנה על ידי מאמניה ככישרון עולה והשנה אף עלתה לשחק בליגת העל בכדורסל כיסאות גלגלים.
"המעבר למשחק בליגת העל משמעותו מבחינתי עבודה ואימון אינטנסיביים מאוד ואני שואפת להמשיך ולהשתפר ולהגיע כמה שיותר רחוק", היא אומרת.
היו עוד דברים שהשתנו מאז שהתחלת לשחק בליגת העל?
"כן. גיליתי את ה'ביחד' הקבוצתי. זה עולם חדש לגמרי. יש עם מי לדבר ולצחוק מעבר לאימון ולמשחק, וזה ממש כיף."
איך את מתמודדת עם כישלונות, עם משחקים שלא הולך לך בהם?
"ברור שהכי כיף להצליח ולנצח, אבל גם הפסדים הם חלק מהחיים וכשאנחנו מפסידים אני אומרת לעצמי שזה לא נורא ושנתמודד בצורה טובה יותר במשחק הבא. בסופו של דבר אני לא לבד ויש עוד חברי קבוצה שתלויים בי."
מה המסר שחשוב לך להעביר במסגרת הכתבה הזו?
"חשוב לי להעלות את המודעות לכדורסל כיסאות גלגלים ולהפיץ שאנשים משחקים בו, נהנים ומגיעים להישגים. גם חשוב לי מאוד להציף את העובדה המצערת שאין הרבה בנות בענף הזה ומאוד חשוב שבנות ישחקו כי גם בנות יכולות וגם בנות חזקות.
"למען האמת אני מקווה מאוד לפגוש את הבנות האלו ושהן ישחקו איתי בנבחרת ישראל בכדורסל נכים לבנות, ומי יודע, אולי אפילו אהיה המאמנת שלהן.
"המסר שלי הוא שאם אתם נכים או נכות, ואתם אוהבים ספורט ואתם יכולים לעשות את זה, פשוט תבואו לשחק כי זה כיף ברמות. תנסו ותתחילו, אנחנו באמת צריכים אתכם."
בשיתוף תלמה
