כבר כמעט 15 שנים שאני אימא. מהרגע שהבכורה שלי נולדה, אני שמעתי את המשפטים האלה - שאנחנו צריכות לדאוג לעצמנו, לא לשכוח לקחת פסק זמן, להטעין מצברים. שצריך לזכור שחוץ מהעובדה שאנחנו אימהות, אנחנו גם עוד המון דברים אחרים. יש לנו חלומות ועבודה, אנחנו צריכות לממש את הפוטנציאל שבנו, ולא לוותר על האני מאמין שלנו.
כל כך הרבה שנים שאני שומעת את המילים שהדהדו אז באוויר ועברו לידי, סתם. הן הרגישו כמו קלישאות, ואני כל הזמן אמרתי לעצמי שברור, ושכולם ממש צודקים - אבל המציאות חזקה מהכול. והיא הוכיחה אחרת. הסכמתי עם הכול, אבל הרגשתי צורך להיות אימא במשרה מלאה פלוס. היום אני מבינה ששילמתי מחיר.
קראו עוד:
אני זוכרת פגישה עם לקוח חשוב, פוטנציאלי. ישבנו בבית קפה והוא ביקש ממני לספר על עצמי. הדבר הראשון שאמרתי לו הוא שאני אימא לארבע. רק אחרי הפגישה (שהסתיימה לשמחתי בהצלחה) קלטתי - במקום לספר על הוותק, על הניסיון, על הלקוחות המרוצים ועל התשוקה שלי למקצוע, אני סיפרתי לו שאני אימא. זה רק הוכיח לי, אז והיום, כמה שהאימהות שואבת.
במציאות, בשגרה, את קודם כל שמה את הילדים הרבה לפני שאת ממקמת את עצמך. את נשאבת להורות, לשיעורי הבית, להסעות ולחוגים. את מתנדבת בוועד ההורים, דואגת לבשל להן ארוחת צהריים. והרי לכל אחת יש את הדברים שהיא אוהבת, ואסור שאורז לבן ייגע ברוטב אדום - אז את עושה שמיניות באוויר כי הן צריכות לגדול והכי כיף לראות אותן מתלהבות מתבשיל חדש או משניצל טרי שזה עתה יצא מהמחבת החמה (ריח של שמן באוויר ובבגדים, אבל האושר של הילדות הוא פרייסלס), ובא לך ריח של בית. אז את פותחת עוד בלוג, ומחפשת עוד מתכונים מעניינים, ואת עושה ניסויים במטבח ומבשלת גם בשרים, אפילו שאת בכלל טבעונית. אבל מתי לקחת פסק זמן ונזכרת במה שאת אוהבת? מתי בישלת גם בשביל עצמך?
מהרגע שנולדה הבכורה שלי, קראתי אינספור חומרים, שמעתי מדריכות הורים, וגם את החברות הטובות שלי שלחשו לי באוזן - 'אל תשכחי את עצמך. קודם כל את'. וסביבי, בדרך הזאת שלי להפנמה המיוחלת, נשים ואימהות - כאלה שהן "מודל". נוסעות לבלות ימי כיף עם חברות, עושות גיחות לחו"ל בלי הילדים ומינוס רגשות אשם, פורחות בעבודה, מגשימות עוד יעד, ופורצות עוד תקרת זכוכית. ואני אומרת לעצמי שגם אני רוצה להיות כזאת. שהגיע הזמן לשחרר.
לא יכולתי. אולי לא באמת ניסיתי. כל ילדה שנולדה נשארה איתי בבית שנה וחצי. והיו גם ההנקה שהשאירה אותן קרוב, והמתחים כשהן היו מחוץ לבית - כי מתי היא תהיה רעבה, ומתי יזעיקו אותי?הרי אני שומעת רק את ההברה הראשונה מהן ויודעת שמשהו עובר עליהן, טוב או רע.
במציאות הזאת, לפעמים אני זולגת ומחפשת עבודה אחרת, אבל איכשהו ברגע שאני שולחת קורות חיים, מגיע טלפון מבית הספר שמבשר שאחת מהן לא מרגישה טוב. ואז אני אומרת לעצמי, 'מזל שאני זמינה'. מה באמת היה קורה אם לא הייתי עובדת מהבית? כאילו, לילדות האלו אין אבא או סבתא שיכולים לעזור? או כל פתרון יצירתי אחר שיאפשר לי להתמסר לעצמי? בעולם מקביל, או בבית של חברים שמתמודדים עם אותה שגרה ואותם קשיים, הדברים האלו לא מתקיימים?
אני זוכרת את המשפטים ששמעתי אז, והייתי אומרת לעצמי שאולי אני אחרת. שכל אחת בוחרת את המסלול שלה, שיהיה לי מספיק זמן לחלומות שלי, אבל כרגע - צריך לגדל את הילדות. הרגשתי שאני צריכה להיות עוגן עבורן, ורציתי להיות האימא הזאת מהחלומות. היו לי פנטזיות ורודות ומתקתקות, ולאט לאט הבנתי שהעוגן הזה מתחיל להתפרק, וזה קרה סביב הקורונה והסגר הראשון.
אבל לצד זה, לא ויתרתי והמשכתי לעבוד מהבית, עם ילדות מצדדיי, לפניי ומאחוריי. ומעליי - המון שעות בזום, ושגרה שהיא לא שגרה, וחוקים שמשתנים תדיר, והמציאות שמתאימה את עצמה מחדש. חשבתי שזאת רק תקופה, ושבסך הכול הכול מתנהל די בשלום. הרגשתי שניצחתי על הכול. אבל, ברגע שהמציאות חזרה לעצמה, הכול התחיל לשקוע. הבנתי את המחיר ששילמתי. כשיש לך ארבע ילדות בבית בקשת שלמה של גילים, וכל אחת צריכה ורוצה דברים אחרים, ואת צריכה לחלק את עצמי לשלל פיסות ולזכור להיות שם בשביל כולן, וגם ליהנות...
כמעט 15 שנה שאני אימא, ולאחרונה אני מרגישה שלפעמים אני מאבדת את הדרך שלי. אני לא זוכרת מה אני אוהבת, מתי לקחתי פסק זמן עם חברה טובה, מתי עשיתי משהו בשביל עצמי בלי לחשוב מה קורה כשאני לא נמצאת, מתי הצלחתי לשחרר באמת? אני לא זוכרת איך זה להיות רק אני ולא מישהי שהיא אימא של...
היום אני צריכה ללמוד להכיר את עצמי מחדש, קצת כמו תינוק שלומד ללכת. והיום אני גם קצת מתחרטת על הפעמים שוויתרתי על עצמי, על דברים שלא הגשמתי. על החברויות הטובות שפספסתי, על יציאות כיפיות, על מתנות שהייתי יכולה להעניק לעצמי ולא דמיינתי שזה אפשרי. אז אני לומדת מחדש - אותי. מישהי שרוצה להגשים, לא רק למען הילדות שלה, אלא למען עצמה. קודם כל בשבילי. בסוף הרי זה עניין של איזון.
הכותבת היא אם לארבע בנות, עורכת תוכן וכותבת בערוץ ynet הורים
