האלימות בגני הילדים היא ככל הנראה אחת ההשלכות הקשות ביותר של הזנחה מתמשכת במסגרות לגיל הרך. בשנים האחרונות אנחנו נחשפים לעוד ועוד תמונות וסרטונים קשים של התעללות קשה בתינוקות ובפעוטות, אולם במקרים רבים האירועים האלה לא מסתיימים לאחר חשיפת הפרשה, והילדים ובני משפחתם מתמודדים עם השפעות והשלכות ארוכות טווח.
קראו עוד:
"שנה לפני שהפרשה התפוצצה גילינו שלבת שלנו יש עיכוב התפתחותי ניכר", מספרת גל לוי, אימא לילדה בת שנתיים שהייתה בגן סיגל בחולון, בתוכנית "חשופים" ב-ynet radio שעסקה בנושא. "היום אנחנו יכולים להגיד, אחרי שהיא אובחנה על ידי פסיכיאטרית ילדים מוסמכת לגיל הרך, שזו השלכה ישירה של המעשים שקרו בגן, הם גרמו לעצירת ההתפתחות. חווינו איתה התפרצויות זעם מטורפות, השלכות של חפצים, הטחות, אי-שביעות רצון, חוסר בשינה. ידענו שמשהו לא טוב קורה, אבל לא ידענו שזה מה שנראה במצלמות".
2 צפייה בגלריה
יוסי חברה וניקול דניאל-חג'בי, הורים לילדים בפעוטון של כרמל מעודה בפתח כלא נווה תרצה
יוסי חברה וניקול דניאל-חג'בי, הורים לילדים בפעוטון של כרמל מעודה בפתח כלא נווה תרצה
"פלאשבקים שהילד לא יודע להסביר". ניקול
(צילום: טל שחר)
מה ראיתן שם? "את הדברים הכי קשים שאפשר לראות. בעיטות, צביטות, הטחות, מכות, חניקות, הרעבות, האבסות, קשירות. כל אלימות שניתן לתאר במילים", אמרה לוי בתוכנית. "אנשי מקצוע שמלווים אותנו מאשרים שמה שקורה איתה כעת קשור למה שהיא עברה. היום היא נמצאת בגן חינוך מיוחד, ואני לא יודעת אם היא תעלה לכיתה א' במסגרת רגילה. ההשלכות הן בהחלט לטווח הרחוק, היא כרגע הוכרה עם אחוזי נכות לצמיתות. היא מטופלת כמעט בכל טיפול אפשרי כדי לתת לה את המענה שהיא צריכה. היא עדיין לא מדברת על זה, ובעצם לא מוציאה את הטראומה החוצה, מה שמגביר את העיכוב או לצורך העניין מעכב את ההתפתחות. היא בעצם מדחיקה את כל מה שהיא עברה. היא זוכרת את זה, היא חיה את זה, אבל לא מוכנה להוציא את זה החוצה".
2 צפייה בגלריה
גל לוי
גל לוי
גל לוי באחד הדיונים. "ידענו שמשהו לא טוב קורה"
(צילום: מוטי קמחי)
בתוכנית השתתפה גם ניקול דניאל, ששני ילדיה היו ב"גן לולי" של כרמל מעודה. "הפרשה שלנו עוררה את מודעות ההורים, אז אנחנו מגלים יותר מקרים, אבל כנראה שעדיין לא הצלחנו לזעזע מספיק את אלה שיושבים שם בכיסאות, אלה שבאמת אמורים לעשות את השינוי ולמנוע את המקרה הבא. הילדים שלי עדיין מתמודדים עם מה שהיה שם, וגם אנחנו. אנחנו עדיין חווים תקופה קשה מאוד, ואנחנו כבר כמה שנים אחרי הפרשה. הציפייה הכללית מאיתנו היא - 'יאללה תמשיכו הלאה'. אחד הילדים אמר לי, 'אימא, אני חושב שכשהייתי קטן מישהו עשה לי משהו רע, ומאז הלב שלי נהיה רע'. זה היה משפט כל כך כואב לשמוע מילד בן חמש, שהוא כל כך תמים עדיין. הוא חווה פלאשבקים שהוא לא יודע להסביר אותם, מתפרצת ממנו איזושהי אגרסיביות והתנהגות שהוא לא יודע להסביר אותה".
מה הם עברו שם בגן? "בסך הכול מתועדים 19 ימים, ויש עוד שנה ושמונה חודשים שהילדים היו שם ולא תועדו. אני יכולה להגיד שעומר נקשר, הורעב, הואבס. שהצליפו בו, הרדימו אותו תוך שמכסים את הראש שלו עם שמיכה ויושבים עליו. הפילו אותו מכיסא וסטרו לו. בעיקר, מכל הסרטונים עולה דבר אחד ברור והוא הניסיון לדכא אותו. זו הייתה עבודה מדויקת של כרמל לדכא את הנפש שלו".
גם מרים גיריס, שבנה היה בגן של סאוסן ושורוק קסיס מהיישוב פסוטה שבגליל, עלתה לשידור וסיפרה על הפוסט-טראומה, ועל הפגיעה בעצב העין, שהוא סובל בשל המכות שהוא ספג שם. "הבן שלי עדיין לא בן שלוש וכבר מאובחן עם פוסט טראומה", היא אמרה, "הוא נכנס לגן בגיל שישה חודשים ויצא בגיל שנה וחודשיים. היום הוא בטיפול פסיכיאטרי, עם שיתוק בעצב העין, עם ליקוי בשריר העין ועם ליקוי שמיעה, הכול בצד שמאל של הראש שספג בעיטות ומכות. הוא מטופל במרפאת שינה כי הוא סובל מסיוטים בלילה, הוא לא מצליח לישון. כל זה נגרם ממעשה אדם על ידי אנשים שהיו צריכים להגן עליו, אבל לצערי הם הרביצו לו בלי רחמים. אנחנו לקראת חודש קריטי של בדיקות ואשפוזים. זה השפיע על כל המשפחה, כולנו כאן מנסים להתמודד עם זה. אני עזבתי את העבודה כדי לטפל בו".
ליאור עפרוני-טנצר, שבתה הייתה בגן לולי של אורלי בפתח תקווה, דיברה בתוכנית על ההשלכות שיש לחשיפה לאלימות על הילדים. "הבת שלי היא לא חלק מכתב האישום, כי במצלמות לא רואים שהיא נפגעה פיזית, והפרקליטות לא רוצה להכניס אותה כילדה שעברה התעללות נפשית. רואים בסרטונים שהיא עומדת ובכל מכה שילד חוטף היא קופאת במקום. אחרי שהפרשה התפוצצה לקח לנו רגע להבין מה קורה, והבנו שאנחנו לוקחות את הילדה לטיפול. ראינו שיש לה בעיות עם אוכל, שהיא חורקת שיניים בלילה, שהיא קמה מסיוטים ושאחרי כל רעש קטן היא רצה להתחבא. במקום ללכת להיות בגינה עם חברים אחרי צהריים, כל יום יש משהו - שחייה טיפולית, פסיכולוגיות ומיליון טיפולים אחרים".
אלונה דניאל, ממטה המאבק למען הילדים, הדגישה בתוכנית את הצורך במערכת חינוך חזקה ואיכותית מגיל אפס: "צריך להכיר בכך שלפעוטות מגיע חינוך איכותי, טיפול ומוגנות, והם בוודאי ובוודאי לא עסק כלכלי. המדינה צריכה להתחיל לתקצב את התחום הזה, להכניס את היד עמוק עמוק לכיס ולדאוג לכך שיהיו סטנדרטים. אישור תקנות חוק הפיקוח בלי לתת שקל למסגרות זה מגוחך".