בצרפת מרבים להתווכח מיהו גדול שחקני המדינה בכל הזמנים. האם התואר מגיע למישל פלאטיני, האיש שהוליך את ה"טריקולור" לזכייה בתואר הראשון שלה, יורו 1984. או אולי לזינדין זידאן, גיבור הזכייה הראשונה בגביע העולם, ב-1998? או שבעצם אולי זהו תיירי הנרי, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים?
עוד כתבות בסדרת האלמונים
אבל דבר אחד בטוח: אין בכלל ויכוח באשר לזהות הסופרסטאר הראשון של הכדורגל הצרפתי, השחקן שהיה הראשון לשים את צרפת על המפה, האיש שפרץ את הגבולות עבור כל אלו שהגיעו אחריו: רמון קופה.
קופה היה המנהיג וההשראה של נבחרת צרפת הגדולה הראשונה, זו שהגיעה לחצי גמר המונדיאל בשבדיה ב-1958. הוא היה שותף בכיר לזכייה של ריאל מדריד בשלושה מבין חמשת גביעי אירופה לאלופות בסוף שנות ה-50, והיה גם הצרפתי הראשון שזכה ב"כדור הזהב". ואת כל זה הוא עשה בלי אחת מאצבעות כך ידו השמאלית, שנקטעה בעת שעבד במכרות הפחם. והחלק הזה מצריך הסבר. כי היום אין מצב שמישהו שנאלץ לעבוד בצעירותו ככורה פחם, "יבלה" במשך שנים שעות ארוכות בחשיכה, מתחת לפני האדמה, יצליח גם לפתח קריירת כדורגל מוצלחת.
הילד ריימונד קופצ'בסקי נולד ב-13 באוקטובר 1931 למשפחה ענייה של מהגרים שעזבו את קראקוב. המשפחה עברה לגרמניה בתחילת המאה ה-20 ונדדה אחרי מלחמת העולם הראשונה לצרפת. מחוז פה דה קאלה, בשפיץ הכי צפוני של צרפת, הוצף בשנות ה-20 וה-30 בעשרות אלפי מהגרים ממזרח אירופה. המהגרים חיפשו פרנסה ומצאו אותה במכרות הפחם שבאיזור. משפחת קופצ'בסקי הייתה אחת מאותן משפחות שבהן כל הגברים עבדו במכרות הפחם. ושם, בעיירה הקטנה נו-לה-מין, נולד ריימונד, שבבית הספר היסודי הוחלט לשנות את שמו כדי שיישמע צרפתי: רמון קופה.
רמון החל לעבוד במכרות הפחם כשהיה בן 14, יחד עם סבו ואביו ואחיו, ובעצם עם כמעט כל הגברים בקהילת המהגרים הפולנים. כך היה נהוג ומקובל אז. פשוט לא הייתה שום דרך אחרת להתפרנס. הנער רמון היה יורד אל מתחת לפני האדמה ותפקידו הראשון היה לדחוף את עגלות הפחם במנהרות המאובקות והחשוכות.
מהמכרה השחור להגשמת החלום בלבן
כמו בהרבה קהילות מהגרים עניות באירופה, הכדורגל היה אחד האלמנטים החשובים ביותר של חיי הקהילה. מהמקומות הללו צמחו אין ספור כוכבי כדורגל. קופה התבלט מהרגע הראשון שהחל לבעוט בכדור. "בתקופת הנוער תמיד שיחקתי בקבוצות של שחקנים שהיו מבוגרים ממני", הוא סיפר. "כשהייתי בן 17 כבר שיחקתי בקבוצת הבוגרים של נו-לה-מין, שהייתה אז בליגה השלישית. המנהל של מכרה מספר שלוש, שבו עבדתי, היה גם נשיא המועדון. אבל הוא ממש לא עזר לי בכל מה שקשור לקריירת הכדורגל".
משפחת קופצ'בסקי שילמה מחיר כבד על העבודה במכרות. אביו מת בגיל 56 מסיליקוזיס, מחלת ריאות שנגרמת משאיפה ממושכת של האבק שבמכרות. גם אחיו מת מאותה מחלה בגיל 64. ורמון? הוא איבד את אחת מאצבעותיו בתאונה בה כמעט וקיפח את חייו.
ב-1949, והוא בן 18, החליט רמון קופה לעזוב את המכרות ולהתמקד בכדורגל. הוא נרשם לתחרות בה נבחר מדי שנה הכדורגלן הצעיר המצטיין של צרפת. "האמת שלא הבנתי מה אני אמור לעשות", הוא סיפר. "ביקשו ממני לבעוט קרנות, בעיטות חופשיות ולרוץ בסללום סביב קונוסים". קופה סיים במקום השני בתחרות. "רציתי לקבל הצעה מאחת מהקבוצות הצפוניות, ליל, לאנס או ולנסיין, לא רחוק מהעיירה שבה גרתי. ולכן התאכזבתי שהקבוצה היחידה שרצתה אותי הייתה אנז'ה מהליגה השנייה".
אבל האכזבה נעלמה מהר מאוד. קופה שיחק באנז'ה שנתיים בלבד, בין 1949 ל-1951 - אבל המועדון והעיר מעמק הלואר שבמערב צרפת, הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו. שם הוא פגש את כריסטיאן, שהפכה להיות אשתו. ושם הוא חי בשנותיו האחרונות, עד שהלך לעולמו לפני ארבע שנים, בגיל 85. אחרי מותו החליטה הנהלת אנז'ה לשנות את שם האיצטדיון המקומי, שמאז 2017 נקרא על שמו.
באנז'ה הפך קופה למקצוען ולשחקן צעיר וכישרוני שכל צרפת התחילה להכיר. אפילו בליגה הראשונה לא היה אז דריבליסט ברמה שלו. ב-1951 הגיעה ההצעה מסטאד ריימס הגדולה, שבדיוק זכתה אז בגביע הצרפתי. המחיר: 1.8 מיליון פרנק. זה נשמע הרבה, אבל בפועל היה מדובר בסכום שהיה שווה אז ל-1,500 דולר. מה שכן, בגיל 20 שכרו החודשי קפץ מ-15 ל-200 דולר. קופה הבין אז שהוא בדרך הנכונה ושאין סיכוי שייאלץ לחזור אל מכרות הפחם.
באוקטובר 1952 הגיע המשחק הראשון במדי נבחרת צרפת וכעבור חודש הוא כבר הבקיע צמד בניצחון של צרפת 1:3 על צפון אירלנד, שעריו הראשונים במדים הלאומיים.
עונת 1952/3 הייתה זו בה ביסס את מעמדו כשחקן הצרפתי הטוב ביותר של דורו. ריימס זכתה אז באליפות ובגביע הלטיני - טורניר בינלאומי יוקרתי שקדם לגביע אירופה לאלופות ואשר השתתפו בו מיטב הקבוצות מספרד, איטליה פורטוגל וצרפת. בגמר הגביע הלטיני של 1953 הביסה ריימס את מילאן 0:3 וכעת היה ברור שהיא אחת הקבוצות הטובות באירופה. מילאן מיהרה להציע לקופה, שהבקיע מולה צמד בגמר בליסבון, חוזה שמן - אבל הוא סירב. "החלום שלי היה לשחק בריאל מדריד", הוא הסביר. "ריימס הייתה קבוצה אדירה" סיפר. "שיחקנו כדורגל התקפי נהדר, שכינו אותו 'כדורגל-שמפניה'. היינו פופולריים בכל צרפת. כששיחקנו בפאריז היו לנו כפול אוהדים ממה שהיו לקבוצות הפריזאיות".
כך, ב-1956 הצליח רמון קופה, הילד קטוע האצבע ממכרות הפחם, להגשים את חלומו וחתם בריאל מדריד הגדולה של אלפרדו די סטפנו, אז הכדורגלן הטוב בעולם. ריימס קיבלה עבור קופה סכום עתק באותם ימים, שווה ערך ל-45 אלף דולר. בכסף הגדול הזה היא רכשה שלושה שחקנים: ז'וסט פונטיין, ז'אן ונסאן ורוז'ה פיאנטוני - שלושה כדורגלנים פנטסטיים, ששנתיים לאחר מכן שיתפו פעולה עם קופה במונדיאל 1958.
אוהדי ריאל מדריד התאהבו בקשר הצרפתי המבריק, שהפליא בכידרוריו. הם כינו אותו "קופיטה" – קופה הקטן. וזה אכן היה נכון, שכן קופה התנשא לגובה של 1.69 מ' בלבד. שנה לפני כן, אחרי שכיכב וכבש בניצחון של צרפת על ספרד 1:2 בברנבאו, העיתון הספרדי "מארקה" העניק לו כינוי נוסף, שדבק בו במשך שנים: "נפוליאון הקטן".
ממש לפני המעבר לריאל מדריד, כשהוא כבר סגור למעשה אצל הבלאנקוס, קופה הספיק לשחק נגדם בגמר גביע האלופות הראשון בהיסטוריה, ב-13 ביוני 1956 בפאריז. ריימס הובילה 0:2 כבר אחרי 10 דקות, אבל די סטפנו והקטור ריאל הישוו ל-2:2. מישל הידלגו - מי שיוליך כמאמן את נבחרת צרפת לזכייה ביורו 28 שנים לאחר מכן - העלה את ריימס ליתרון 2:3. אבל העוצמה של ריאל מדריד בסיום הביאה עוד מהפך, עם שערים של ריאל ומרקיטוס.
ריאל מדריד ניצחה 3:4, זכתה בגביע אלופות ראשון מבין חמישה ברציפות, והתחילה לכתוב מחדש את ההיסטוריה של הכדורגל. בגמר של 1957, לעיני 125 אלף צופים בברנבאו, היא ניצחה את פיורנטינה 0:2 כאשר השחקן הזר היחיד בהרכב שלה היה רמון קופה, שבישל את השער השני לחנטו. די סטפנו, יליד ארגנטינה, כבר היה אז אזרח ספרדי.
קופה היה בהרכב גם בניצחון בגמר 1958 על מילאן (2:3 בהארכה בבריסל) וגם בגמר של 1959 – מול לא אחרת מאשר ריימס. כן, קבוצתו הקודמת העפילה לגמר של 1959, שהתקיים בשטוטגרט. וזה היה מפגש מרגש במיוחד עבור קופה, עם המאמן שכל כך עזר לו בתחילת הקריירה, אלבר באטו. ריאל ניצחה 0:2, זכתה בגביע האלופות בפעם הרביעית ברציפות ולרמון קופה זו הייתה זכייה שלישית בתואר החשוב ביותר ביבשת.
"אלו היו שלוש שנים פנטסטיות", אמר קופה על התקופה שלו בבירת ספרד. "זכינו שלוש פעמים בגביע האלופות, בשתי אליפויות ובכל התקופה הפסדנו רק משחק בית אחד. לצערנו זה היה המשחק היחיד שמבחינת האוהדים אסור היה לנו להפסיד, הדרבי מול אתלטיקו".
קופה התראיין בעבר, כאשר הנשיא פלורנטינו פרס בנה בריאל מדריד את קבוצת ה"גלקטיקוס" המפורסמת. וזה מה שהיה לו לומר: "אני לא רוצה לקחת שום דבר מהקבוצה הנוכחית, אבל הקבוצה שלנו הייתה טובה יותר. עם די סטפנו, פושקאש וחנטו בהתקפה, כאשר בהגנה שיחקו מרקיטוס, סנטמריה וסנטיסטבן. האווירה הייתה מדהימה. 125 אלף צופים בכל משחק בית, מנופפים במטפחות הלבנות. לא היו אז ספונסרים, לא הייתה טלוויזיה. שיחקנו משחקי ראווה בכל העולם כדי להכניס כסף לקופת המועדון. אלו היו זמנים אחרים".
"לא היה לי קל להשתלב בריאל מדריד הגדולה ההיא. הרי הגעתי לקבוצה שהיא אלופת אירופה. אבל בסוף הפכתי להיות אחד השחקנים המשמעותיים בקבוצה הגדולה ההיא".
גיבור לאומי
בסוף שנות ה-50 נהגו להשוות את קופה לגארינצ'ה, הדריבליסט הברזילאי המפורסם ביותר. בעוד שגארינצ'ה נותר קיצוני ימני כל הקריירה, קופה שינה את הסגנון שלו והפך לפליימייקר. רבים רואים בו את מספר 10 הקלאסי הראשון, השחקן החכם שמשחק מאחורי החלוץ. אבל את גארניצ'ה הוא לא שכח.
הרבה אחרי שסיכם את הקריירה שלו קופה אמר: "אם הייתי צריך לדרג את הקבוצות הטובות בהיסטוריה, במקום הראשון נמצאת ברזיל 1970. במקום השני ריאל מדריד בה שיחקתי. בשלישי איאקס של יוהן קרויף וברביעי ברזיל 1958, של פלה וגארינצ'ה".
למונדיאל בשבדיה ב-1958 קופה הגיע כאחד השחקנים הטובים בעולם. באותה שנה גם זכה ב"כדור הזהב", שהוענק אז לכדורגלן הטוב ביותר באירופה.
נבחרת צרפת של 1958 הייתה משב רוח מרענן. בשלב הבתים היא הביסה את פרגוואי 3:7 וברבע הגמר דרסה את צפון אירלנד 0:4. אלבר באטו, מאמנה של ריימס, הדריך את הנבחרת, שבסגל שלה היו 6 משחקני ריימס, כולל פונטיין, ונסאן, פיאנטוני והבלם רובר ז'ונקה. מי שהנהיג את כולם היה אקס-ריימס, קופה, שזה כבר היה המונדיאל השני שלו. בחצי הגמר פגשה צרפת את ברזיל התוססת והאמינה שיש בכוחה לנצח ולהעפיל לגמר.
"האמת היא שהתמודדנו עם ברזיל שווה בשווה עד לדקה ה-36, כשהקפטן שלנו, ז'ונקה, שבר את הרגל", שיחזר קופה. באותן שנים עדיין לא הותרו חילופים. צרפת נשארה ב-10 שחקנים ולמרות שבמחצית התוצאה הייתה 1:1, ברזיל ניצחה 2:5 והעפילה לגמר, עם שלושער של פלה בן ה-17. "החמצנו הזדמנות היסטורית", סיכם קופה.
"היינו נבחרת מעולה. ב-1955 ניצחנו את אלופת העולם מערב גרמניה, את ספרד ואת אנגליה", הוא סיפר. "וכמו בנבחרות צרפת שיגיעו בעתיד, רוב השחקנים היו בני מהגרים. איטלקים, פולנים כמוני, או מרוקאים, כמו פונטיין. הכדורגל היה תמיד גורם משמעותי בתהליכי האינטגרציה בחברה הצרפתית".
צרפת סיימה את מונדיאל 1958 במקום השלישי, אחרי שהביסה את מערב גרמניה 3:6 במשחק על מדליית הארד. היא הבקיעה 23 שערים בששת המשחקים שלה. לצורך השוואה, אלופת העולם הטרייה ברזיל כבשה "רק" 16 שערים. ז'וסט פונטיין סיים את הטורניר עם 13 שערים, שיא שכנראה לא יישבר לעולם. קופה כבש שלושה שערים, ונכלל ב"נבחרת הטורניר".
אחרי שלוש השנים המופלאות בריאל מדריד, בהן הבקיע 30 שערים ב-101 משחקים, קופה חזר לסטאד ריימס. הוא היה אז בן 28 ועדיין במלוא כוחו. הוא זכה בעוד שתי אליפויות, ב-1960 ו-1962, אבל כעבור שנתיים הקבוצה ירדה במפתיע לליגה השנייה. קופה עוד הספיק להחזיר את ריימס לליגה הראשונה בעונת 1966/7, ואז הודיע על פרישה.
בניגוד לרבים מבני דורו, שהתקשו להסתגל לחיים שאחרי הפרישה, קופה ניחן בחושים עסקיים בריאים. הוא השיק ליין מוצרי ספורט, שנקרא בפשטות "קופה", וזכה להצלחה גדולה.
חברו הטוב ז'וסט פונטיין, שספד לו אחרי מותו ב-3 במארס 2017, אמר: "לרמון היה אופי מיוחד, וגם לי. ולכן היינו צמד קסום. הוא כידרר ואני הבקעתי. הוא היה דריבליסט שאף פעם לא הפסיק לכדרר, ואני רק חיכיתי למסירה שלו, שתמיד הגיעה".
