התמונה הזכורה ביותר מההעפלה של נבחרת ישראל לפלייאוף לקראת מוקדמות המונדיאל באיטליה 1990 אחרי התיקו 1:1 באוסטרליה היא לאו דווקא של השחקנים חוגגים. השמחה על ההישג ההוא הייתה עצומה, אבל השמחה לאיד הייתה גדולה אפילו יותר.
אוהדי הנבחרת זוכרים מאותה התקופה בעיקר את פרצופו הכועס והמאוכזב של מאמן נבחרת אוסטרליה, פרנק ארוק, האיש שנחשב באותן שנים לשנוא ביותר בכדורגל הישראלי.
צפו בישראל מתגברת על אוסטרליה ב-1989
ארוק, שהלך השבוע לעולמו בגיל 88, נתפס כאויב האומה וכל כלי תקשורת ידע שעל מנת לעורר זעם בקרב הציבור ולקדם את המשחק הקרוב מספיק לפרסם תמונה שלו. הפרובוקטור, שעסק בסך הכל באימון כדורגל, עורר זעם כאילו היה יאסר ערפאת. והכל בגלל הפה הגדול שלו שהצליח לעצבן ולהגביר את העניין.
השער הבלתי נשכח של אלי אוחנה בסלאלום עוצר נשימה, שהעלה את ישראל לפלייאוף נגד קולומביה, סגר חשבון ארוך עם ארוק, שהפך לאויב המר ארבע שנים קודם לכן, במוקדמות המונדיאל ב-1986.
בימים בהם לא השתייך הכדורגל הישראלי לאירופה נאלצה הנבחרת לנדוד לאוקיאניה הרחוקה ולקיים מספר מוגבל של משחקים. למרות זאת, וגם בגלל שהשגת מידע הייתה מוגבלת בטכנולוגיה הדלילה של אז, שררה שאננות במחנה הישראלי.
הנבחרת לא הייתה משופעת בליגיונרים, אבל שלושה חודשים אחרי שדוד פיזנטי חתם בפ.צ קלן, ועם כישרונות כמו אורי מלמיליאן, משה סיני, אבי כהן ז"ל, אלי אוחנה וזאהי ארמלי, ההנחה הייתה שהשחקנים של יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל ידלגו בקלות מעל הסוקרוז.
הקמפיין נפתח בשני ניצחונות קלים, 0:6 ו-0:5 על טיוואן החלשה, שוויתרה על הביתיות, אבל מעטים ציפו למפח הנפש שהגיע לאחר מכן. ב-8 באוקטובר 1985 הגיעו האוסטרלים לרמת גן ולימדו את הכדורגל הישראלי שיעור מאלף.
אותה נבחרת אוסטרליה הייתה מוגבלת מאוד מבחינה טכנית. למעט הקשרים אוסקר קרינו וג'ו ווטסון לא היו לה שחקנים בעלי שליטה בכדור, והיתר בלטו בעיקר מבחינה פיזית - בתיקולים, במאבקים קשוחים ובמשחק הראש. הם לא בחלו באמצעים ולא התביישו לשחק מלוכלך. העובדה שבאותה תקופה טרם חוקקו החוקים הנוקשים הקיימים כיום (מגן שהיה מבצע עבירה פראית בתיקול מאחור לא היה מורחק אוטומטית) שיחקה לידי האורחים.
ארוק, שהעמיד פני טיפש, עשה לישראל בית ספר. כשנשאל לפני המשחק מיהו השחקן המשמעותי ביותר בנבחרת שלנו ציין דווקא את שמו של הבלם שלמה קירט. בנוסף, הבעות הפנים המתגרות שלו, תנועות הידיים וההצהרות בתקשורת הצליחו להוציא את הישראלים משלוותם.
(צפו באוסטרלים מנצחים בר"ג ב-1985)
"תאמין לי שארוק לא טעה", טוען קירט כיום. "מישהו היה יכול להחזיק ממני כמו עוד שחקן? לא היה מישהו ששמרתי עליו והצטיין. אני לא יודע אם הוא באמת אמר את זה, אבל בעיתונים כתבו שהוא הסתלבט בגלל כל הסיפור של ההמנון (הטענות השנויות במחלוקת של קירט לגבי הנאמנות הנתונה בספק של נציגי המגזר הערבי, רפעת טורק וזאהי ארמלי – ת.ג). הוא היה מומחה במלחמה פסיכולוגית, היה עושה את זה כדי להתיש ולגרום ליריבות לאבד את הביטחון".
כשהשופט האיטלקי לואיג'י אניולין הרחיק את ארוק אחרי שהשמיע הערה מהספסל הוא ספג שריקות בוז ממושכות והקהל לא חדל מלהשליך חפצים למגרש גם כשהכרוז התחנן שיפסיק. המאמן, שהתמקם סמוך לאחת מניידות המשטרה, המשיך לצעוק הוראות לאחד מעוזריו שרץ כמה עשרות מטרים בכל פעם מהספסל.
11 צפייה בגלריה
"ארוק אמר שאני הכי חשוב? הוא לא טעה". שלמה קירט בימיו ככדורגלן
(צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל)
קירט קיבל באותו משחק משימה להצר את צעדיו של החלוץ המסוכן של האוסטרלים, ג'ון קוסמינה. המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים והאוסטרלים איבדו את שוערם טרי גריידי שנפגע בראשו.
15 שניות מפתיחת המחצית השנייה ספגה ישראל את המכה. גדי מכנס הסתבך כששלח מסירה גרועה לאחור, דייויד מיטשל חטף את הכדור, עבר את השוער אריה חביב ובעט פנימה. כעבור ארבע דקות ניתר קוסמינה מעל קירט ונגח פנימה את השני אחרי הגבהה של המגן השמאלי גראהם ג'נינגס. ישראל הצליחה לצמק משער נאה של זאהי ארמלי, אבל לא להשוות גם אחרי שהאוסטרלים נותרו בעשרה שחקנים בעקבות הרחקתו של קן מרפי.
קירט: "שיחקנו נגד קרנפים, הרגשתי שארוק אומר להם להיכנס בנו"
ההפסד 2:1 הביתי לא רק התקבל בהפתעה גמורה בארץ ופגע קשות בסיכויים, הוא הוציא מהכלים את הכדורגלנים, האוהדים והעיתונאים הישראלים. אחרי שבאחד העיתונים פורסם שארוק כינה את שחקני ישראל "כלבים משוגעים" (המאמן עצמו הכחיש שאמר את הדברים) לא ירד מסדר היום הצפי לגומלין הטעון בסידני ב-20 באוקטובר.
קירט: "האוסטרלים היו סוסים, רוצחים, חזקים כמו שחקני פוטבול. יום לפני המשחק הקרינו לנו בשפיים משחק שלהם ואתה רואה שאתה הולך לשחק נגד קרנפים, לא נגד שחקני כדורגל. לא שמעתי את ארוק אומר להם להיכנס ברגליים שלנו, אבל הרגשתי את זה. אמרתי אז שהחבר'ה לא מלוכדים ושככה אי אפשר להצליח. כולם אצלנו היו שחקנים טובים, אבל כל אחד בא עם האף למעלה ורצה לגנוב את ההצגה".
משה סיני: "חווינו את הפרובוקציות ואת השחצנות של ארוק. זה היה כישלון גדול אחרי שההכנה לא הייתה מספיק מדוקדקת. הוא הצליח, כי אף אחד אצלנו לא ידע עליהם כלום וזו הייתה הפתעה גמורה לשחק מולם. הרגשת שאתה משחק מול חבורה של חיות והטעות הפטאלית הייתה שחשבנו שנתגבר עליהם עם הטכניקה. לא באנו מוכנים והם היו מאוד אגרסיביים ולא נתנו לנו לשחק. כבר בחימום ארוק היה עושה פרובוקציות וכיוון אותם לעניין הזה. החוקים אז איפשרו לשחק בברוטאליות ואנחנו הרגשנו שהם מכוונים לזה במטרה להרתיע ולהפחיד. למדנו אותם תוך כדי משחק, וזה גרוע".
גם בעימות שהתקיים באולימפיק פארק במלבורן שיחקו האוסטרלים בנוקשות ועלו ליתרון 0:1 מנגיחה של דייויד רטקליף, שניצל רפיון בהגנה הישראלית. אורי מלמיליאן השווה אמנם ל-1:1 ישירות מבעיטת הקרן במחצית השנייה, אבל ישראל נותרה בעשרה שחקנים לאחר שאלי אוחנה ביצע תנועה מגונה כלפי הקהל והורחק. קירט: "כל הזמן היו דחיפות. אחרי הגול שלהם רצתי לשופט, כי הוא אישר להם את השער אחרי שהיו כמה עבירות, אז הוא הוציא לי צהוב. לך תשחק כדורגל נגד שחקני רוגבי".
כשהביטחון העצמי ירד לרצפה המשיכה הנבחרת במסע לניו זילנד, ספגה הפסד (3:1) נוסף והודחה סופית. אותם שני משחקים למעשה יצרו את המיתוס לפיו מתקשה ישראל מול יריבות קשוחות ופיזיות. ארוק ושחקניו המשיכו לפלייאוף בו הודחו על ידי סקוטלנד.
(צפו בתיקו 1:1 בין אוסטרליה לישראל במלבורן ב-1985)
הדריכה המכוערת על הראש של ירון פרסלני
אם בשני המשחקים הראשונים שיחקו האוסטרלים בקשיחות מופרזת, הרי שבטורניר הקדם אולימפי לקראת סיאול 1988 יצאו העניינים מכלל שליטה. זאת, למרות שהסוקרוז הציגו הפעם שחקנים קצת יותר כישרוניים בקישור כמו פול ווייד ומייק פיטרסון.
וארוק? הוא שוב הצליח לשטות בישראל ולחלוף על פניה. אותו טורניר נערך כולו באוקיאניה ובמשחק הראשון ניצחו האוסטרלים 0:2 במלבורן מפנדל של הבלם צ'ארלי יאנקוס ועוד אחד של פרנק פרינה בדקת הסיום.
אחרי ניצחונות 0:2 על ניו זילנד ו-1:5 על טיוואן הגיעה ישראל בהדרכת המאמן הסרבי מיליינקו מיחיץ' לעימות הקובע עם האוסטרלים. המשחק ה"ביתי" התקיים בקרייסצ'רץ' שבניו זילנד וסיפק כמה רגעים מכוערים. האוהדים בארץ התעוררו בשעה 5 לפנות בוקר וחזו בכישלון מקומם.
כשוולי שאבור הוציא אאוט לרחבה וההגנה הישראלית לא הצליחה להרחיק, קלט בוני גינצבורג את הכדור ובאותו הרגע פגע בו קוסמינה. עד מהרה התפתח עימות בין החלוץ האוסטרלי לירון פרסלני ואבי כהן הירושלמי.
במהלך דחיפות הידיים נפל פרסלני על הדשא ונשכב עליו אחרי שספג מכה בראשו מאוסקר קרינו. בלם היריבה גארי מקדאוול, שעמד בצמוד אליו, דרך על ראשו בצורה מחרידה עם הסטופקס. חלפו מספר דקות עד שהמהומה שנוצרה במקום נרגעה, ואז הרחיק השופט השוויצרי ג'ורג' סנטוז את מקדאוול. "גועל נפש", צעק יורם ארבל בשידור. "אם האוסטרלים היו מלוכלכים לפני שנתיים ברמת גן, עכשיו הם עוברים את הגבול".
במקום לנצל את היתרון המספרי איבדה ישראל את הראש וכעבור מספר דקות נותרה גם היא בעשרה שחקנים כאשר אבינעם עובדיה התעצבן על אחד האוסטרלים שפגע בו, ירק עליו והורחק. "איזה טמטום, אתה ספורטאי אדוני", התרעם ארבל על חוסר המחשבה מצידו של המגן הישראלי. לפני הסיום הספיק דניאל בריילובסקי להחמיץ הזדמנות נוחה כשקיבל מסירה מצוינת מרוני רוזנטל וישראל איבדה את הכרטיס לאולימפיאדה בתום ה-0:0.
(צפו ב-0:0 הסוער בקרייסצ'רץ')
"ארוק היה מאמן פעיל ודומיננטי על הספסל", נזכר פרסלני. "ראו את תנועות הידיים והצעקות שלו. לעיתים הוא היה מבקש מהם לשמור יותר חזק. הוא רצה לנצח, אני לא חושב שהיה משהו מעבר לזה ולא מעט היו נוהגים כמוהו. אצלנו בנבחרת כל הזמן ליבו את זה שהוא מטריף את השחקנים שלו, אני לא יודע עד כמה היה בזה אמת, אבל זה הכניס בנו אמביציה. היו שחקנים אצלם שעשו פרובוקציות, מה שקרה כשפגעו בי נראה לא טוב, אבל מטבע הדברים זה היה משחק חם וקובע".
אבי כהן (הירושלמי) נזכר: "ארוק אהב להתגרות והלחיץ את הנבחרת שלנו, פסיכולוג שעבד עלינו לא פעם ולא פעמיים. הוא זילזל, שלח מסרים לא נחמדים והיה לו ריקוד מעצבן בו היה מרים את הברכיים. הייתה לו השפעה גדולה על השחקנים שלו ומאוד העריכו אותו שם, כי הוא קידם אותם".
הנקמה של אוחנה
הנקמה הישראלית בארוק ובאוסטרלים הגיעה בטורניר המוקדמות לקראת המונדיאל באיטליה 90', וגם היא הושגה אחרי תלאות, מבלי לנצח, ורק בזכות ה-0:2 שהשיגה ניו זילנד על האוסטרלים באוקלנד.
אחרי שרוני רוזנטל הוליך את ישראל ל-0:1 על הניו זילנדים ברמת גן הגיעו הסוקרוז שוב לאצטדיון, שהתמלא ב-45,000 צופים, הפעם עם כוכבים כמו גראהם ארנולד, אדי קרנצ'ביץ' ופרנק פארינה. ארוק השתחצן שוב: "מניסיוני, יש לנו נבחרת טובה יותר", אמר בראיון לשדר ערוץ 1, ניסים קיוויתי. "אם ניתן 90 דקות חיוביות כפי שאנחנו מצפים ננצח ונסיים במקום הראשון. זו לא לוחמה פסיכולוגית, התפקיד שלי הוא לשכנע את השחקנים שלי שהם יכולים לנצח והם יעשו את זה".
על כך שהקהל הישראלי לא סבל אותו הוא אמר: "אני מודע לזה וזה טוב למשחק. אם ההתאחדות הישראלית הוגנת היא צריכה להעביר 10 אחוז מההכנסות לחשבון הבנק שלי, כי גרמתי לכך שהאצטדיון יהיה מלא. אנחנו מסוגלים להיות קשוחים ואם תוכרז מלחמה נגדנו נילחם".
אלי אוחנה העלה את ישראל ליתרון בפנדל (67), אבל 6 דקות לאחר מכן נפסקה בעיטה חופשית לזכות האוסטרלים והשחקנים במגרש לא שמעו את האזהרות של יורם ארבל בשידור. "צריך עוד שחקן בחומה, המרחק הזה הוא שום דבר בשביל צ'רלי יאנקוס", ניבא השדר, וצדק.
הבלם האוסטרלי אכן הטיס את הכדור לפינה העליונה של השער והכניע את בוני גינצבורג. "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", אמר ארבל את אחד המשפטים הזכורים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל בארץ. השדר האוסטרלי, לעומתו, התבלבל ודיווח תחילה שהכדור פגע ברשת החיצונית. רק לאחר שראה את שחקני נבחרתו חוגגים הוא בישר לצופים שנכבש שער השוויון.
(צפו ב-1:1 וביורם ארבל מגיב "ככה לא בונים חומה")
בתום 2:2 עם ניו זילנד בחוץ הגיעו השחקנים של יצחק שניאור ויעקב גרונדמן לסידני. אחרי נגיחה של ניר אלון התבלבלו האוסטרלים, אלי אוחנה חטף את הכדור, עבר את השוער ג'ף אוליבר, ובמקום לבעוט עבר שוב את הבלם גארי ואן הגמונד שזינק לעברו. החלוץ הישראלי סיים את המהלך בסטייל כשגלגל מקרוב לרשת את אחד השערים הקלאסיים בהיסטוריה של הנבחרת.
האוסטרלי פול טרימבולי השווה ל-1:1 שלוש דקות לפני הסיום, אבל לא מנע את העלייה של ישראל לפלייאוף מול קולומביה, שהושגה כאמור בזכות המעידה של האוסטרלים מול ניו זילנד. השמחה של השחקנים בכחול לבן לא ידעה גבול ופרצופו הזועף של ארוק עיטר את המסכים ודפי העיתונים.
המאמן ושחקניו הסתערו על השופט האיטלקי קרלו לונגי וזעמו. הם טענו שהוא היה צריך להוסיף לפחות חמש דקות ובנוסף שהגיע להם פנדל שלא נשרק. "השופט היה מוטה", השתלח ארוק בראיון לטלוויזיה האוסטרלית. "הוא ידע בדיוק מה הוא עושה ועשה את זה טוב מאוד. השורה התחתונה היא שהוא לא שרק לפנדל לטובתנו, ולעומת זאת הם קיבלו פנדל (במשחק הראשון בישראל) על שום דבר. שיחקנו בישראל 48 דקות בכל מחצית ופה אפילו לא 45 דקות".
שער הסלאלום של אלי אוחנה באוסטרליה
בוני גינצבורג לא נשאר חייב, הזכיר לאוסטרלים את הפסדם לאיי פיג'י החלשה שנה קודם לכן, וטען: "נבחרות טובות לא מפסידות לפיג'י". העיניים של ארוק בערו לשמע הדברים: "זה שטויות, המשחק ההוא לא היה חשוב בכלל. לעומת זאת מעולם לא הפסדנו נגד אדון גינצבורג והישראלים האחרים. יש לי אחריות, אני חלק מהכישלון הזה. הייתי צריך להשאיר חלק מהשחקנים מחוץ לסגל. חוץ מזה, לא היו לנו מספיק משחקי הכנה".
פרסלני נזכר: "ארוק השתולל והתפרץ כלפי השופט, אבל האוסטרלים לא קופחו במשחק הזה". אבי כהן: "ב-89' כבר למדנו את ארוק, הפסקנו להתייחס אליו ושמחנו לרקוד ולחגוג לפניו. ש.ג ממש עבדו איתנו על זה וביקשו לא להתייחס למה שהוא אומר. אחרי הגול של אוחנה רקדתי מולו באותה הצורה בה הוא היה רוקד. חיקיתי אותו והוא התרגז. הוא התיישב בהפגנתיות על הספסל וממש ראו שהוא כועס".
סיני: "אוסטרליה הייתה ידועה כנבחרת אגרסיבית וארוק חשב שהתבטאויות מעליבות יעוררו אצלנו פחד, אבל זה עשה בדיוק את ההפך והתוצאה ידועה. בקמפיין הזה כבר התכוננו בצורה אחרת וש.ג ידעו איך להתמודד איתו. בפעם הזו הוא כבר לא הצליח להערים עלינו כמו קודם ולא עשינו לו חשבון. גם לנו הייתה נבחרת אגרסיבית שלא התבטלה וביטלנו אותם בכל פרמטר. הם הרגישו שהם לא יכולים לחגוג עלינו. חגגנו מול ארוק עם דגל ישראל ומבחינתנו זה היה הניצחון הכי גדול".
