יש שני דברים מאוד ברורים מההגעה של ג'יימס הארדן לברוקלין. הראשון הוא שקווין דוראנט הבין מאוד מהר שהוא לא יכול לסמוך על קיירי ארווינג, שהבן אדם צריך חיווט מחודש, וגם אז, לך תדע. בן אדם שנעלם פתאום ולא יוצר קשר עם אף גורם בקבוצה במהלך שבוע, זה לא בדיוק הבן אדם שאתה רוצה ללכת איתו למלחמות על אליפות נגד לברון ג'יימס. דוראנט אמור להיות פגוע: מדובר בחבר נפש. זה דבר אחד כשארווינג עושה את הנשיכה הסרטנית שלו לג'יימס או לבוסטון, אבל חבר שתוקע לך סכין בגב, זה חייב לכאוב.
רק שלדוראנט אין עכשיו זמן להיות פגוע ולא להיות כואב. הוא צריך להיות אפקטיבי. התנאים שלו אופטימליים: שילמו לו כמעט ארבעים מיליון דולר בשנה שעברה כדי לשקם את הפציעה, הביאו את נאש מאמן, ד'אנטוני עוזר, פוצצו את הסגל, נתנו לו בפעם הראשונה קבוצה (גם באוקלהומה סיטי הקבוצה הייתה שלו, אבל עם ווסטברוק בחמישייה, הקבוצה לעולם לא שלך באמת).
ג'יימס הארדןג'יימס הארדן
הימור ענק, הוא עשוי להשתלם לכל הצדדים. ג'יימס הארדן
(צילום: getty images)
דוראנט במסע צלב. לפני שנה וחצי הוא היה במרחק של פציעה אחת מלהשוות את שיא האליפויות עם ג'יימס. זו המטרה. דוראנט לא יגיע למספרים של ג'יימס. הדרך היחידה היא מספר האליפויות. ההפרש צמח לשתיים. הלייקרס נראים טוב. מכאן הבהילות. הארדן זה אליפות עכשיו. זה כוח אש מטורף גם בלי ארווינג. איתו, זו שלישיה בלתי נתפסת. אני גם לא הייתי דואג יותר מדי לעניין הכדורים. דוראנט נמצא במקום מאוד טוב בקריירה שלו. הוא לא צריך את הכדור, וסטטיסטיקות הן עניין משני עבורו. מתחילת העונה הוא לוקח את מה שמגיע, הוא לא כופה את עצמו על המשחק. אני חושב שגם הרעב של הארדן לאליפות יפחית את הדרישה שלו לכדור. הוא הולך לשחק עם שני שחקנים שלקחו אליפות. אם הוא לא יוותר, אז הדרייב לאליפות שייחסנו אליו ביוסטון לא היה ריאלי.
הארדן הוא חיזוק עצום לברוקלין. מדובר במלך הסלים בשלוש השנים האחרונות (ובפער גדול מהמקום השני), הוא מודע לתוכנית ההתקפה של ברוקלין, הוא שיחק כבר עם דוראנט ואין לו בעיית אגו. הארדן שיחק כפי ששיחק ביוסטון בעיקר בגלל שהיה חייב. באוקלהומה סיטי הוא שיחק בעיקר בלי הכדור. ומאז שעזב את הת'אנדר מעולם לא שיחק עם כישרון מהסדר הגודל של דוראנט. השנה, במצב צבירה שמתקרב יותר למתאבק סומו מאשר שחקן כדורסל, הוא קולע כמעט 25 נקודות למשחק. מדובר במכונת התקפה. יותר מחודד: מדובר במכונת התקפה שמוכנה לעשות כרגע כל ויתור כדי לעשות את מה שלא הצליח לעשות ביוסטון.
ג'יימס הארדן וקווין דוראנטג'יימס הארדן וקווין דוראנט
אז הארדן הסכים לוותר על האגו, גם הפעם? עם דוראנט באוקלהומה סיטי
(צילום: AP)
ג'יימס הארדן מול קיירי ארווינגג'יימס הארדן מול קיירי ארווינג
עכשיו נותר רק לסדר לקיירי את ראש. ג'יימס הארדן מול ארווינג
(צילום: getty images)
דוראנט כרגע נמצא בסוג של קן הקוקייה. אם לא הספיקו לו ההיעלמות של ארווינג וההתעלמות שלו מתקנון הקורונה של הליגה, מצטרף אליו עכשיו הארדן, עוד שחקן שהתעלם מהתקנון הזה ושעשה ואמר דברים שהכריחו את יוסטון להעיף אותו מהקבוצה בכל מחיר. ברוקלין איבדה גם שני שחקנים חשובים מהרוטציה שלה, והיא משכנה לחלוטין את העתיד שלה. מישהו בהנהלה לקח את כל הז'יטונים והניח אותם על הדרייב, היכולת, והמנהיגות של דוראנט. הפורוורד יצטרך כעת להרוויח את סימן השאלה היחידי מעליו: השאלה האם הוא אתלט אלפא, אבל זאת גם הסיבה שהוא עזב מועמדת לאליפות כמו גולדן סטייט עבור פרויקט ברוקלין. הוא היה חייב להוכיח את זה לעצמו, יותר מאשר לאחרים. לפעמים צריך להיזהר ממה שאתה מבקש עבור עצמך.
ברוקלין גם נתנו הצהרה לגבי הזהות של הקבוצה. לאחר התחלה לא רעה, הקבוצה הידרדרה למקום ה-25 בליגה בהגנה. הארדן הוא לא בדיוק תוספת בהגנה. המשחקים של ברוקלין יהיו דו קרב של קלעים. ברוקלין צריכה להרגיש מאוד טוב עם כוח האש שלה, מדובר בשלישייה היסטורית בכל מה שקשור בייצור סלים עבור עצמם, הרבה מעבר לקו השלוש ועד לכניסות לסל ויצירת מצבי התקפה חופשיים לחברים לקבוצה. אני לא רואה איך אפשר בכלל לשמור עליהם. מרגש רק לחשוב על הסיטואציות שנאש וד'אנטוני יבנו שם: פיק אנד רול בין דוראנט להארדן: אדוני ירצה למות בתלייה או כיסא חשמלי?
קווין דוראנטקווין דוראנט
זו הקבוצה שלו. קווין דוראנט
(צילום: AP)
אבל אין לה שום שסתום הצלה בלילות שבהם הידיים של הקלעים של יתקררו. כמו כל קבוצה אופיינית של ד'אנטוני, היא לא תנצח משחקים בהגנה. וגם את זה צריך לקחת בחשבון: נאש וד'אנטוני היו אדריכלי כדורסל ההתקפה בכל מחיר בפיניקס (וגם סטודומאייר). גם הם במסע צלב להוכיח שהסגנון המסוים הזה יכול ללכת עד הסוף. ויש את העניין הקל הזה של להבריג את הראש של קיירי בחזרה.
ועוד דבר אחד: הסאגה המכוערת של הארדן ביוסטון והעובדה שהקבוצה התפוצצה לרסיסים, תביא קבוצות רבות להרהר פעמים רבות לפני שתעניק לשחקן מסוים כל כך הרבה כוח. לברון ג'יימס היה השחקן הראשון שהחליט כיצד ייראו סגלי הקבוצות שלו ומה יהיו מאזני הכוחות בליגה. לג'יימס זה הלך. הוא כזה טוב, גם כשחקן ואולי אפילו יותר כמנהל. הארדן קיבל קארט בלאנש לעשות מה שהוא רוצה ביוסטון, הוא קיבל כל שחקן שרצה, סגנון התקפה, לוחות זמנים בהזמנה. כשנכשל, הכל התמוטט. יוסטון צריכה לזכור לו רק דבר אחד: היא קיבלה עבורו שמונה בחירות דראפט בסיבוב הראשון. ג'יימס הארדן היה חייב ללכת כדי שיוסטון תתחיל לבנות מחדש.