ביום חמישי שעבר קיים ז'ואן לאפורטה, הנשיא החדש-ישן של ברצלונה, ארוחת ערב חגיגית לרגל ניצחונו בבחירות בחודש שעבר וכניסתו לתפקיד היוקרתי. אחד מהמוזמנים לארוחה החגיגית היה חאבייר טבאס, נשיא הליגה הספרדית, האיש שנמצא בראש הגוף שמנהל את 36 מועדוני הליגות המקצועניות במדינה. כטוב ליבו ביין סיפר לאפורטה לטבאס שמיזם הסופר-ליג האירופית מתקדם בקצב מסחרר וכי שישה מועדונים כבר חתמו על הצטרפותם.
לא רק זאת, לחש לאפורטה באוזנו של טבאס, אלא שעוד תשעה מועדוני צמרת נוספים ברחבי אירופה התבקשו לאשר את הצטרפותם בסוף השבוע. טבאס הבין מייד מה קורה. עוד באותו לילה הוא מיהר ליצור קשר עם ראשי הליגות הגדולות האחרות באירופה, אלו של אנגליה, איטליה, גרמניה וצרפת, וכמובן עדכן את נשיא אופ"א, הסלובני אלכסנדר צ'פרין.
ההדלפה של לאפורטה, שלא ברור אם הייתה מכוונת או נעשתה בהיסח דעת, חוללה פאניקה אדירה. כבר הרבה שנים מדברים על הקמת הסופר-ליג, אבל אף אחד לא שיער שהרעיון הוא להכריז על הקמתה ביום בהיר אחד - או ליתר דיוק בלילה חשוך אחד - ללא שום הכנה מוקדמת, ללא שום דין ודברים עם אופ"א, פיפ"א וההתאחדויות השונות.
ששת המועדונים שעמדו בכל הכוח מאחורי היוזמה היו ריאל מדריד, יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, ארסנל וברצלונה. האיש המרכזי במהלך היה פלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, שהצליח לסחוף אחריו בתכניות את אנדראה אניילי, נשיא יובנטוס.
ברצלונה הצטרפה, אבל על תנאי. כזכור הנשיא הקודם ג'וזפ מריה ברתומיאו היה זה שחשף בנאום ההתפטרות שלו שברצלונה היא חלק מיוזמת הסופר-ליג, וכל זאת בשל החובות הענקיים שהמועדון צבר בתקופתו, למעלה ממיליארד יורו. לאפורטה קיבל מברתומיאו את ה"ירושה" הזאת ולא התנער ממנה, כי מה לעשות, חובות העתק לא נעלמו וצריך לטפל בהם. אולם הוא הודיע ליתר ראשי המועדון כי ההחלטה הסופית תתקבל רק בסוף חודש מאי, באסיפה הכללית השנתית, שם היו אמורים החברים לשמוע את הפרטים ולהצביע.
שלושת המועדונים הנוספים שהצטרפו בשמחה למיזם היו כמובן אלו שנמצאים בבעלות אמריקנית. מנצ'סטר יונייטד בה מחזיקה משפחת גלייזר, ארסנל שנמצאת בבעלותו של סטן קרונקי וליברפול, שהבעלים שלה הוא ג'ון הנרי.
כל שלושת המיליארדרים הכבדים הללו הם בעלים של קבוצות ספורט בארה"ב, שם הליגות המקצועניות פועלות בשיטה של "סופר-ליג". כלומר ליגות סגורות, בלי ירידות, ועם הכנסות מובטחות.
המודל הזה עובד מצוין בתרבות הספורט האמריקנית והשיטה הזו גם מייצרת רווחי עתק לבעלים. מבחינתם של הגלייזרים, קרונקי והנרי, אין שום סיבה של ממש שלא ליישם את המודל האמריקני המצליח גם באירופה.
אז כן, לפחות באופן תאורטי, החיבור של מודל אמריקני יחד עם מגלומניה אירופאית, נראה כמו חיבור מהשמיים. הרעיון אולי טוב, אבל הביצוע היה כל כך חובבני ומביך, שמגדל הקלפים הזה התמוטט בתוך 60 שעות בלבד.
כאשר ההודעה הרשמית על הקמת הסופר-ליג התפרסמה בלילה שבין ראשון לשני, זה הרגיש כמו פצצת אטום ספורטיבית. מהלך שישנה את הכדורגל העולמי לעולמים. היו מי שטענו שהמשמעויות של הקמת הסופר-ליג יהיו דרמטיות הרבה יותר מאשר חוק בוסמן - ששינה את הכדורגל העולמי מן הקצה אל הקצה באמצע שנות ה-90.
אבל אחרי יומיים וחצי בלבד, הכל קרס. למרות הגמגומים של פלורנטינו פרס וז'ואן לאפורטה, מסביב נשאר רק אבק - והרבה מאוד כעס ורצון לנקמה. הקריסה הייתה כה מהירה וכה מדהימה, שלפעמים קשה היה להאמין שזה באמת קורה. ש-12 מיליארדרים, אנשי עסקים ממולחים, שהיו בטוחים שאין כוח שימנע מהם לממש את חזונם, פשוט התקפלו אחד אחרי השני, שחררו התנצלויות מביכות (שאף אחד לא מאמין להן), והפכו ללעג ולקלס.
צ'פרין סיפר בראיון שהעניק במולדתו סלובניה: "חמישה ראשי מועדונים התקשרו אלי בשבת ואמרו לי שאין להם ברירה והם חייבים להצטרף, כדי שלא יישארו מחוץ למשחק". צ'פרין התקשר לאנדראה אניילי, שעד לא מכבר נחשב לאחד המקורבים אליו ביותר. השניים הירבו לבלות ביחד וצ'פרין אף היה הסנדק של בתו של בעלי יובה.
"אניילי אמר לי שזה בולשיט, שמה שלאפורטה אמר לטבאס הוא לא נכון, ושהסופר-ליג לא מוקמת. אבל לי כבר היה ברור אז שהיא תקום ביום ראשון או שני, לפני שאופ"א הייתה אמורה להכריז רשמית על הרפורמה במבנה ליגת האלופות.
"אמרתי לו, אז בוא נוציא הודעה לעיתונות ונודיע, אתה ואני, שלמרות השמועות הסופר-ליג לא תקום. הוא אמר לי שזה רעיון מצוין, שאנסח את ההודעה ואשלח לו כדי שיראה ויאשר. זה מה שעשיתי. שלחתי לו את הניסוח, וכשניסיתי להתקשר שוב ולשמוע מה הוא אומר, הוא לא ענה לטלפון. "אחרי לא מעט ניסיונות הוא ענה לי, אמר שיש כמה דברים שצריך לתקן - ומאז לא שמעתי ממנו. הוא פשוט כיבה את הטלפון".
צ'פרין ידע עוד לפני כן שההכרזה על הסופר-ליג היא עניין של שעות, והכין את הקרקע למלחמה הגדולה של חייו. אבל גם הוא עצמו לא יכול היה לשער איזו תגובה ציבורית מדהימה תגיע מכל רחבי אירופה, שתתנגד בעוצמה חסרת תקדים למחטף שבוצע באמצע הלילה.
מה שצ'פרין הצליח לעשות במהלך יום ראשון זה לשכנע את ראשי פריז סן ז'רמן, באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד, שלא להצטרף למיזם. הוא הבטיח להם שזה ייכשל ועדיף להם להישאר בצד של אופ"א.
הרי התכנית הגדולה דיברה על 15 מועדונים שיקבלו קביעות בליגה החדשה, מבלי אפשרות לרדת ממנה, ועוד 5 קבוצות שיוזמנו להשתתף בליגה שתכלול בסך הכל 20 קבוצות. צ'פרין ידע שליגה של 12 קבוצות שבאות משלוש מדינות בלבד, לא תהיה קבילה. ולכן ההימנעות של פ.ס.ז', באיירן ודורטמונד הייתה קריטית.
מחאת האוהדים, השחקנים והמועדונים
כדי להבין עד כמה חובבנית הייתה התכנית, צריך לשים לב לזה: איך בדיוק היו אמורות 5 הקבוצות המוזמנות להיקבע? ואיך בכלל יתכן שהקבוצות הללו ישחקו שנה אחת בסופר-ליג ובשנה הבאה בליגת האלופות, כאשר אופ"א במלחמה עם ראשי הליגה החדשה?
כולם נותנים קרדיט ענק למחאות האוהדים, שגרמו לסופר-ליג לקרוס אחרי פחות משלוש יממות, ומה שמגיע מגיע. אבל אלמנט הרבה יותר משמעותי היה המחאה העצומה בתוך המועדונים, בעיקר של השחקנים והמאמנים.
כאשר כולם קמו ביום שני בבוקר למשמע החדשות המרעישות, השחקנים והמאמנים ב-12 הקבוצות היו בהלם. אף אחד לא סיפר להם שדבר כזה עשוי לקרות, אף אחד לא רמז להם. הם שמעו על כך מהתקשורת, כמו כל אזרחי העולם.
מעבר לעלבון, היה מדובר כאן בהרבה מעבר לכך. שהרי החלטה שכזאת יכולה להשפיע באופן דרמטי על הקריירה ועל החיים של כל שחקן ומאמן. יכול להיות שהאיום ששחקנים שישתתפו בסופר-ליג לא יוכלו לשחק במדי הנבחרות שלהם לא היה תופס מבחינה משפטית. יכול להיות. אבל איזה שחקן היה מוכן לקחת על עצמו סיכון שכזה, לא לשחק ביורו או במונדיאל?
השחקנים הזועמים פנו לסוכנים שלהם, ואלו התקשרו בבהילות למנהלי הקבוצות. הם דרשו הבהרות. הם הסבירו שיש מצב שמדובר בהפרת חוזה. הם זעמו על כך שהדברים נעשו בלא ידיעתם, ולבטח בלי אישורם. מעבר לכך, אוהדים, בני משפחה ומקורבים שהיו בקשר עם השחקנים נתנו להם להבין שהזעם הציבורי הוא עצום, ושגם הם יחטפו את האש עם ישתפו פעולה עם הבעלים.
המנהלים בששת המועדונים האנגלים, אבל גם בקבוצות הספרדיות והאיטלקיות, הרגישו את הקרקע בוערת להם מתחת לרגליים. וחייבים לומר שמעט מאוד אנשי הנהלה היו בסוד העניינים, בשל החשש מהדלפות. כלומר גם רבים מאנשי ההנהלה במועדונים הרגישו בדיוק כמו השחקנים ואנשי הצוות המקצועי.
לפחות בהתחלה השחקנים והמאמנים נמנעו מלדבר בפומבי. כי בכל זאת, זה לא עניין של מה בכך לצאת כנגד המעסיק שלך, שמשלם לך מיליונים רבים. אבל בתוך המערכת, בתוך הבית, הם לא הסתירו את זעמם ותסכולם, ודרשו צעדים דרסטיים כנגד המהלך.
מי שמיהר להיכנס לעובי הקורה היה ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, שאחרי כמה שיחות עם צ'פרין הבין בדיוק מה קורה כאן. ג'ונסון ושר התרבות שלו, אוליבר דאודן, לא הסתפקו בהצהרות אלא הכינו תכנית שתפגע אנושות בסופר-ליג, אם היא תצא לדרך. ג'ונסון כינה זאת "פצצה משפטית".
על פי מה שנחשף בתקשורת הבריטית, התכנית הייתה לשנות את חוק השידור הציבורי ולחייב את שידור משחקי הסופר-ליג, אם וכאשר, בערוצים פתוחים. כפי שמשחקיה של נבחרת אנגליה משודרים בערוצים כאלו, ולא בתשלום. אם זה היה קורה, ההכנסות ממכירת זכויות השידור בבריטניה (שוק הטלוויזיה הגדול ביותר) היו מתכווצות באופן דרמטי - מה שהיה מביא סופו של הפרויקט מבחינה כלכלית.
מבין ששת המועדונים האנגלים, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי היו האחרונים שהצטרפו למיזם, כמו שסיפר צ'פרין. גם אתלטיקו מדריד הצטרפה ברגע האחרון, כשהבינה שריאל מדריד וברצלונה בפנים וכנ"ל אינטר, אחרי שראתה שיובנטוס ומילאן הצטרפו.
צ'לסי ומנצ'סטר סיטי היו גם הראשונות לנטוש את הספינה ביום שלישי אחה"צ. מדובר בשני מועדונים עם אנשים שמבינים את מהות הכדורגל האירופי קצת יותר טוב מעמיתיהם האמריקנים. רומן אברמוביץ' נמצא בצ'לסי כבר למעלה מ-15 שנים ומעורב בניהול המועדון הרבה יותר מג'ון הנרי בליברפול. וכך גם פראן סוריאנו וצ'יקי בגיריסטיין במנצ'סטר סיטי.
אגב, על פי מה שפורסם כל 12 המועדונים חתמו על הסכם שמחייב אותם שלא לפרוש בשלוש השנים הראשונות, כאשר החוזה של כל מועדון בסופר-ליג הוא ל-23 שנים!
הסעיפים הללו הוכנסו כדי למנוע ממי שהצטרף לקבל "רגליים קרות". אבל מסתבר שזה לא עזר. על פי הפרסומים כל מועדון שהצטרף שילם 9 מיליון יורו עבור רכישת מניות יסוד בסופר-ליג. עדיין לא ברור מה יעלה בגורל הכספים הללו, והאם המועדונים שפרשו יצטרכו לשלם סכומים נכבדים על כך שהפרו את החוזה עליו חתמו. יש סברה שטוענת שזו בדיוק הסיבה מדוע ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס עדיין לא הודיעו על פרישתן. אולי הן אמורות לקבל את כספי הפיצויים. סביר להניח שבימים הקרובים גם הפרטים הללו ייצאו החוצה.
חאבייר טבאס אמר אתמול: "אם המיזם היה כל כך טוב עבור הכדורגל, כמו שהם אמרו, מדוע הם היו צריכים להכריז עליו באמצע הלילה, בחשאיות. אם זה היה נעשה באופן גלוי, זה היה עדיף לכולם".
טבאס הוסיף: "אני חושב שהאיום של סופר ליג כבר לא כאן, להרבה זמן. אחרי 20 שנה שמאיימים עלינו על הקמת ליגה מחוץ לאופ"א, היא סוף סוף קמה - אבל נעלמה כמו קוביית סוכר בתוך מים חמים".
"ולגבי יוזמי הסופר-ליג, או שהם שקרנים או שהם סתם טועים. מה שהם ניסו לעשות לא יציל את הכדורגל. זו הייתה סופר-ליג של פאוור פוינט. אין בעולם כל כך הרבה כספי זכויות טלוויזיה שיתאימו למספרים הדמיוניים שהם מדברים עליהם. פלורנטינו פרס לא יצליח לצרף שוב את הקבוצות האנגליות ובטח לא את הגרמניות. לכל היותר ישחקו בה קבוצות מספרד ומאיטליה. אם לאפורטה רוצה ליגה של שתי מדינות, שיהיה לו לבריאות. אבל אני חושב שללאפורטה יש בעיות קצת יותר גדולות".
ובאשר למצב הכלכלי הקשה של חלק מהמועדונים, מה שגרם ככל הנראה ליוזמה לצאת לפועל דווקא עכשיו, הוא אמר: "אם ניתן למועדונים האלה עוד כסף, לשחקנים יהיו שבע מכונות פרארי במקום שש. הפתרון הוא לא לייצר עוד הכנסות, אלא לפקח על ההוצאות המטורפות".
כי בסוף, כל הסיפור היה כסף. אך ורק כסף. שום דבר שקשור לכדורגל. הנה, תשמעו מה אמר השבוע גרהאם סונס, כוכב העבר של ליברפול וכיום פרשן ברשת "סקיי": "אני מניח שהבעלים האמריקנים שראו את התכנית של הסופר-ליג אמרו לעצמם: 'מעולה, נישאר בליגה החדשה הזו שנתיים, שווי המועדונים שלנו יוכפל, ואז נמכור, נרוויח עוד כמה מיליארדים. ואז נעבור לעסק הבא".
