ארמאני מילאנו שווה פיינל פור, ובצדק ממוקמת בשלישייה המובילה ביורוליג (מבחינת אחוזי הצלחה). יש לה את המאמן הכי מנוסה באירופה, ולמרות שרוב השחקנים חצו כבר את גיל 30, רוטציה נכונה משאירה על הפרקט בכל רגע נתון חמישייה טרייה שלא נלחצת גם כשההפרש יורד.
אצל אטורה מסינה הכל מתחיל בהגנה שמפעילה לחץ על הכדור, סוגרת קווי מסירה ומשאירה ליריבה אפשרות אחת: לכדרר, וזה מתאים בול למכבי ת"א, הקבוצה הכי טובה באירופה בכדרורים, במובן הרע של המילה, כמובן.
סקוטי ווילבקין, טיילר דורסי וכריס ג'ונס לא מסוגלים לזרוק לסל או למסור את הכדור לפני שהם מכדררים. הכדרור מוציא את ההתקפה מהטיימינג, ומול הגנת ברזל כמו זו של ארמאני אופציית מסירה לשחקן פנוי נפתחת לחצי שנייה. לא מסרת? חלון ההזדמנויות נסגר.
פיגור של 68:50 ברבע הרביעי הזכיר סיטואציה דומה בשבוע שעבר מול חולון, בהבדל קטן: מה שעובד מול האין-הגנות בליגה שלנו לא מכין את מכבי ליורוליג. עוז בלייזר שודרג לחמישייה לאור ההצטיינות שלו בשני המשחקים האחרונים בגביע ובליגה, אבל ההרפתקה נמשכה רק ל-2:23 דקות אחרי שמסינה סימן את עוז כחוליה החלשה ושילדס שיחק עליו שלוש התקפות רצופות שהסתיימו בשני סלים ושתי עבירות. בלייזר נשלח לספסל.
מכבי לא בנויה על בלייזר אלא על סקוטי ווילבקין. הוא מסומן כמטרה, אחרי כל חילוף נוצר מיס-מאץ' שמשאיר את ווילבקין לשמור על שחקן גבוה, שמוריד אותו ללואו-פוסט שם הוא חסר אונים. חמישה אסיסטים זה יפה, אבל בפעם האחרונה שווילבקין קלע אפס נקודות זה קרה לפני שנה. רק שלוש זריקות לסל ב-17:58 דקות, אולי בגלל פציעה ביד. אם הוא לא כשיר, שישחקו אחרים.
גם לאטורה מסינה חסרו אתמול שחקנים פצועים, אבל הוא עשה את ההתאמות הנדרשות. מילאנו היא קבוצת ריבאונד חלשה ואתמול חסרה את זאק לידיי וג'ף ברוקס. מסינה ויתר מראש על ריבאונד התקפה, ואחרי זריקה לסל נסוג עם כל חמשת השחקנים לאחור להגנה. מכבי לא הצליחה להוציא אפילו התקפה מתפרצת אחת.
את שתי התקפות המעבר היחידות שמכבי יצרה בהן יתרון מספרי עצר סרחיו רודריגס בעבירות חכמות, מה שמעלה תהייה: אם אחד הגארדים הטובים באירופה לא מהסס להקריב פאול בשביל לעצור מתפרצת, למה רוב שחקני מכבי, שחלקם משוחררים בכלל משמירות, לא מוכנים להקריב עבירה בשביל למנוע סל בטוח? סל שאתה מונע שווה בדיוק כמו סל שאתה קולע! מוזר.
שתי שלשות של כריס ג'ונס וטיילר דורסי בפתיחת הרבע השלישי חתכו את הפיגור של מכבי מ-12 נקודות לשש. מהפך? מסינה לקח פסק זמן, העלה את קייל היינס פלוס ארבעה קלעים, ומילאנו שיחררה את לואיג'י דאטומה ורודריגס לשלוש שלשות שהקפיצו את פער בחזרה ל-15.
יש שמסתלבטים על פרשנים (כמוני) שנוהגים לומר שיש נתונים שלא מופיעים בסטטיסטיקה. רוצים דוגמה? קבלו. קייל היינס הוא רוצח שקט שלא משאיר עקבות. הממוצעים שלו לאורך שנים הם 8.3 נקודות ו-3.9 ריבאונדים למשחק. גם אתמול קלט את שלושת הריבאונדים שלו, וקלע 14 נקודות ב-26:57 דקות.
המספרים לא מבטאים אפילו חלק קטן מהתרומה שלו. מרגע שעלה מהספסל ב-4:8 התוצאה קפצה ל-9:21 בארבע דקות. כל פעולה של היינס היא כירורגית. איזו חוכמת משחק. אם הייתי צריך לבחור את חמישיית העשור, עמדה מספר 5 משוריינת לקייל היינס, הסנטר הנמוך ביורוליג (1.98 מ') משחק כמו 2.10 מ', מחסל שחקנים שגבוהים ממנו בראש, עושה את השחקנים סביבו טובים בהרבה וכשצריך גם מוביל כדור ומסדר את המשחק.
בעשר השנים האחרונות שיחק שנתיים באולימפיאקוס (שתי אליפויות יורוליג), ושבע שנים בצסק"א מוסקבה (עוד שתי אליפויות יורוליג) פעמיים שחקן ההגנה של המפעל וה-MVP של משחק הגמר. איך דימיטרי איטודיס, מאמן צסק"א, ויתר על היינס, אות'לו האנטר וסרחיו רודריגס - game changer. כשמסינה שולח לפרקט את היינס ורודריגז, תם הטקס.
