למען השפיות / גיא לייבה
ידענו שהעונה הנוכחית תהיה אחת הקשות ביותר שידע הכדורגל הישראלי מעולם. לא קל לנהל שגרת משחקים באמצע מגפה, אולם ראשי הענף התאמצו מאוד כדי לקיים את הליגות, ויש לתת להם את הקרדיט עד שיבוא משרד הבריאות ויחליט שאי אפשר לשחק יותר.
הכדורגל הוא היחיד ששרד מכל ענפי התרבות. אין הופעות, אין הצגות ואין קולנוע. הוא מאפשר למאות אלפים בריחה מהמציאות הקשה, כל מי שעוסק בענף צריך להכניס את זה לראש שלו ולהיכנס שוב מתחת לאלונקה. השחקנים צריכים להחמיר עם עצמם, לשמור על הנחיות הבידוד, לא להתחבק אחרי שערים – פרנסה של מאות אנשים תלויה בהם. זה פעל היטב בעונה שעברה, אין סיבה שזה לא יעבוד שוב.
הפסקת הכדורגל מרצון תהיה שגיאה חמורה. באירופה לא יראו את זה בעין יפה, ואנחנו כנראה נוכל לשכוח מההזדמנות ההיסטורית לעלות ליורו, ומהשתתפות של הקבוצות הישראליות במפעלים האירופיים, בעוד ביבשת ממשיכים לשחק כרגיל.
נכון, הבריאות מעל לכל. חלק מהמועדונים נהגו בחוסר אחריות וגרמו להדבקת שחקנים. צריך לתחקר היטב כיצד זה קרה ולנסות ללמוד איך למנוע הידבקויות בתוך הקבוצות. גם בעולם נדבקים שחקנים לצערנו, והעונה עדיין נמשכת. לדוגמה, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים כמו להתאמן בקפסולות במידת האפשר, ולנסות למנוע מגע בין כל שחקני הסגל עד כמה שאפשר. זה לא אידיאלי ועלול לגרום לפגיעה מקצועית, אבל זאת לא עונה רגילה. עצירת הליגה תהיה גרועה יותר מחוסר תיאום על המגרש. זה לא רק נזק כספי, אלא נזק נפשי לכל מי שאוהב כדורגל.
יש להתרגל לשגרת הקורונה שהולכת ללוות אותנו עד שיהיה חיסון, לא רק בספורט - בהכל. כפרפראזה על המשפט המפורסם של טל ברודי.
משלמים את המחיר / אריה מליניאק
אפתח בחדשות הטובות: מגיע ציון לשבח למינהלת על השלמת משחקי העונה שעברה ופתיחת עונת 2020/21. זה לא מובן מאליו. החדשות הרעות: ניהול רשלני של הממשלה במאבק בקורונה והפקרות האזרחים יובילו לסגר כללי הדוק יותר, כולל בכדורגל.
עם 5,000 פלוס נדבקים ביום ומחלקות קורונה שמתמלאות בקצב מדאיג, הדרך היחידה להבטיח שהעונה שהחלה גם תושלם ותסתיים במועד שנקבע היא להכניס את כל השחקנים, המאמנים, הצוותים והתקשורת לבועה סטייל NBA, בתנאי בידוד מוחלט ובדיקות יומיומיות, רצוי בליווי פסיכולוגי. זה לא יקרה, לכן כדאי שננחת אל קרקע המציאות.
תמיד ישנם סימנים מוקדמים שאנחנו נוטים להתעלם מהם. אפשר להפיל את ה־7:0 שספגה בני־סכנין ממכבי נתניה על מוחמד אבו־יונס, ואיש לא יזכור אותה אם הקבוצה תרד ללאומית על הפרש שערים. אבל המשחק חסר הספורטיביות היה חייב להדליק פרוז'קטור במינהלת, כי ליגה היא לא סדרת משחקים סתמית.
זו הייתה שאלה של זמן מתי הווירוס יפגע בקבוצת צמרת, ומכבי ת"א שמשחקת באירופה בחצי הרכב זה כבר מגה־אירוע. עם כל הכבוד לתמלוגים מהטוטו ומהטלוויזיה, ליגה מקצוענית חייבת להיות ספורטיבית. ההחלטה על המשך או הפסקת הליגה בעיצומה של מגפה שיצאה משליטה תהיה בסוף של משרד הבריאות. זוכרים שרק לפני כמה שבועות הדיונים היו על מספר הצופים שיורשו להיכנס לטריבונות? מישהו מעלה עכשיו בדעתו להכניס לבלומפילד או לטדי 10,000 צופים? סטטיסטית, עשרות מהם יהיו נשאי קורונה.
המינהלת לא אשמה, גם לא המועדונים והשחקנים. הלוואי שהמתפללים, המפגינים והחוגגים היו מצייתים לכללי משרד הבריאות כמו הכדורגל. חשוב שתהיה ליגה, במיוחד כשקבוצות משחקות באירופה והנבחרת שבועיים וחצי לפני סקוטלנד, אבל ההיגיון פג תוקף. כשאיש הישר בעיניו יעשה, הממשלה אכלה בוסר ושיני הספורט תקהינה.
