יש רגעים נדירים בהיסטוריה של ההיאבקות המקצוענית שבהם כוכב אחד מצליח לעשות משהו שאפילו התסריטאים של הענף לא יכולים לתכנן: לקחת ארגון ענק שנמצא בתקופה של קיפאון יצירתי ולהפוך אותו מחדש למנוע תרבותי וכלכלי. בשנות ה-80 זה היה האלק הוגאן. בסוף שנות ה-90 סטיב אוסטין שבר את הכללים מחדש. ג'ון סינה שמר על הגחלת לא מעט שנים עד שפרש. עכשיו יש שם חדש מעל כולם: רומן ריינס.
אלא שבניגוד לשמות האחרים ברשימה, שפרצו די בקלות כי הקהל התאהב בהם כמעט מיד, אצל ריינס הסיפור היה שונה לגמרי, וגם הרבה יותר מעניין. בלילה שבין ראשון לשני ריינס יהיה שוב בקרב המרכזי ברסלמניה, הסופרבול של ההיאבקות. הפעם ינסה לזכות באליפות מול יריבו המר סי אם פאנק. היום זה קונצנזוס שריינס הוא אחד הגדולים אי פעם, אבל זה הגיע בתום דרך ארוכה מאוד.
למרות שהוא חלק משושלת מפוארת של היאבקות: אביו סיקה היה חלק מהצמד המפורסם "The Wild Samoans", יוקוזונה האגדי היה בן דודו וגם דוויין "דה רוק" ג'ונסון קשור אליו בקשר דם – ריינס, בשמו האמיתי ג'ו אנואי, בכלל רצה להיות שחקן פוטבול. אלא שפציעות הרסו לו את הקריירה, ובהמשך הגיעה גם לוקמיה שהכריחה אותו לפרוש ולחפש את עצמו מחדש. אביו תמיד אמר לו שהוא יסיים בזירת ההיאבקות, ובסופו של דבר הוא צדק.
וינס מקמהן, האיש החזק ב-WWE במשך עשרות שנים, זיהה את ריינס מההתחלה והחליט לדחוף אותו לפרונט בכל הכוח. אצל מקמהן הקהל לא קובע – הקהל מתרגל. ואם דוחפים כוכב מספיק זמן, בסוף הוא יתקבל. גם לג'ון סינה היו תקופות שבהן הקהל שרק לו בוז. אצל ריינס הניסוי הזה נמשך הרבה יותר זמן.
ותודה לקורונה
ריינס ניצח, וניצח, וניצח, אבל הקהל המשיך לשרוק לו בוז כמעט בכל אולם. היו לכך סיבות טובות. הדמות שלו הייתה מעין גיבור גנרי: בעד מה שטוב, נגד מה שרע, בלי עומק אמיתי ובלי אישיות מורכבת. האוהדים קלטו מהר מאוד שריינס הוא הילד המועדף של ההנהלה, וסירבו לקבל את זה. הם הרגישו שמנסים להאכיל אותם בכפית.
גם רגעים שהיו אמורים להפוך אותו לגיבור לאומי לא באמת שינו את המצב. השדרנים ניסו להסביר שהבוז נובע מכך שהוא ניצח את אנדרטייקר – אחד המתאבקים האגדיים בתולדות הענף – אבל הקהל פשוט לא קנה את זה. אפילו הסיפור האמיתי והמטלטל על המאבק שלו בלוקמיה לא הצליח לשנות את התמונה. באוקטובר 2018 הוא עלה לזירה והודיע שהמחלה חזרה ושעליו לעזוב את הענף. כשהוא חזר כמה חודשים אחר כך, הוא קיבל תגובות חיוביות לזמן קצר. אבל די מהר שריקות הבוז חזרו להרעיד את האולמות.
ואז הגיעה הקורונה. במהלך המגפה ריינס לקח צעד אחורה מהזירה. בגלל ההיסטוריה הרפואית שלו הוא היה בקבוצת סיכון ונאלץ להישאר בבית. ההפסקה הפכה להזדמנות. מאחורי הקלעים הבינו גם ריינס וגם הנהלת הארגון שהנוסחה פשוט לא עובדת. אי אפשר להמשיך באותו כיוון. הכיוון החדש כבר היה ברור.
ריינס הוא כאמור חלק משושלת מפוארת, אדם משפחתי עם שישה ילדים ובת זוג אחת שהכיר בקולג'. צריך לקחת את הערכים המשפחתיים האלה ולעשות עם זה משהו. הוא חלק ממיתולוגיה שלמה. הזהות המשפחתית הפכה לבסיס של המהפך הגדול בקריירה שלו. באוגוסט 2020 הוא חזר לזירה עם דמות חדשה לחלוטין. לא עוד הגיבור המושלם שהחברה ניסתה לדחוף במשך שנים. הפעם הוא היה הנבל – מסוג אחר לגמרי. הוא הכריז על עצמו כ-The Tribal Chief, ראש השבט, שכולם צריכים "להכיר בו".
יחד עם פול היימן, אחד המוחות המבריקים בתולדות הענף, ריינס בנה דמות של מנהיג משפחתי שמרגיש שכל העולם נשען על הכתפיים שלו. הוא לא הציג את עצמו כרשע, אלא כמי שנושא את האחריות על כל בני משפחתו. ומכאן גם המשפט שהפך לסמל של הדמות: "Acknowledge me"
הסיפור סביבו התרחב. בני דודיו מהצמד ג'יי וג'ימי אוסו הצטרפו אליו אחרי מאבקים מרים ביניהם, ונאלצו בסופו של דבר לסור למרותו. ובהמשך גם סולו סיקואה. הקבוצה קיבלה את השם "הבלודליין", שכבר שש שנים היא מרכז הסיפור של ה-WWE.
העלילה המשפחתית שלהם התפתחה לאורך הזמן: נאמנות, בגידות, מאבקי כוח ורגעים רגשיים נדירים לענף שמבוסס על הגזמות. רומן ריינס הפך מקריקטורה של היאבקות לדמות שמרגישה אמיתית. בשלב מסוים זה כבר לא הרגיש כמו תוכנית היאבקות. זה הרגיש כמו סדרת דרמה בהמשכים.
הנבל האהוב הכי אהוב
התקופה הזו הפכה גם לאחת התקופות הכלכליות החזקות בתולדות החברה. ההכנסות של ה-WWE זינקו, אולמות נמכרו בקצב מסחרר, והארגון חתם על עסקאות שידור בשווי חסר תקדים עם נטפליקס. המיזוג עם UFC במסגרת קבוצת TKO הפך את החברה לאחת מאימפריות הבידור הגדולות בעולם. זה לא היה קורה בלי רומן ריינס – הכוכב הגדול שהחזיר את ההיאבקות למיינסטרים ואפילו לטופ 10 של נטפליקס.
הקטעים שלו בתוכניות הטלוויזיה משכו את נתוני הצפייה הגבוהים ביותר, המרצ'נדייז שלו נמכר יותר משל כל כוכב אחר בארגון, והקרבות שלו הפכו לאירועים שהקהל מחכה להם חודשים כי יש כוכבים גדולים, ויש כאלה שמגדירים עידן.
רומן ריינס הצליח לעשות משהו נדיר אפילו יותר: הוא שינה את הדרך שבה ה-WWE מספר סיפורים. במקום קרבות שמחוברים זה לזה בקושי, הארגון בנה סביבו עלילה ארוכת שנים עם עומק רגשי, דרמה משפחתית והתפתחות אמיתית של דמויות. האיש שהקהל סירב לקבל במשך כמעט עשור הפך לבסוף למנהיג הבלתי מעורער של הדור שלו. הוא קיבל את ההכרה שהוא דרש. אחרי רסלמניה, הוא הולך לככב בסרט “סטריט פייטר” - הפקת ענק שמבוססת על משחק הווידאו המצליח - ויבדוק אם הכריזמה האדירה שלו עובדת גם במסך הגדול.
