ביקום מקביל, סרגיי וייסבורג היה אמור לקחת חלק בחגיגות הזהב של חניכו, ארטיום דולגופיאט, שסיים את אליפות העולם באנטוורפן במקום הראשון בתרגיל הקרקע. הוא רצה להפתיע את אשתו, שתחגוג יום הולדת בשבוע הבא, בטיסה ליעד באירופה, אבל המציאות שטלטלה מדינה שלה בשבת האחרונה (יום הגמר), עם מתקפת הפתע על ישובי עוטף עזה שעלתה בחיים של יותר מ-900 אזרחים וחיילים וכמאה חטופים - שינתה גם את התוכניות שלו.
"החברים שלי מהעולם שהיו בתחרות תמכו בי, הציעו עזרה", מספר וייסבורג (59), מאמן נבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, שיחד עם שאר חבריו למשלחת לא יכול לחזור לארץ בשל המצב הבטחוני ושוכן ביעד שנשמר בסוד משיקולי ביטחון. "קיבלנו הצעות מנבחרות אחרות שנגיע להתארח אצלן, וזה הזמן להגיד תודה לכולם, לכל החברים. בסוף בחרנו להישאר במקום שנשלחנו אליו. תוך חצי שעה מסיום האליפות סידרו לנו כרטיסי טיסה".
3 צפייה בגלריה
"התחלנו ביחד ונמשיך ביחד". וייסבורג עם דולגופיאט
(צילום: AP Photo/Geert vanden Wijngaert)
ההחלטה על מחנה אימונים במקום לשבת במלון ולחכות לאפשרות לטוס היא בגלל אולימפיאדת פריז? מדובר בזמן יקר.
"מצד אחד, לא היה תכנון להתחיל מיד מחנה אימונים אחרי אליפות עולם. אמורים לנוח טיפה ולרדת מעומס שהיה בהכנות. מצד שני, קרה מה שקרה. יש אבן על הלב. לחשוב שאנחנו פה, וכל המשפחות בישראל. אני כן שמח שזכינו, אבל אין כוח... הראש של אף אחד לא פה. צריכים להיות ביחד, אני לא יכול להשאיר אף אחד גם, התחלנו ביחד ונמשיך ביחד".
אתה מתגורר בבת ים שגם היא תחת אש.
"הבת שלי, אשתי, הנכדים שלי, כולם שם באותה דירה. אשתי מפחדת להיות לבד, היא הלכה להיות עם הילדים. מתי הבנתי שיש טילים? את האמת, אני מחקתי את האפליקציה של צבע אדום, בשונה מארטיום. אמרתי אין בה צורך יותר, לו זה נשאר. בבוקר היינו בארוחת בוקר, שם נפגשנו. אף אחד לא האמין שדבר כזה קורה בארץ, תוך רגע. פשוט... זה היה מאוד קשה".
איך באמת מתרכזים?
"קשה. גם ללכת להתחרות, גם להרגיש את כל המדינה שם במצב כזה ואנחנו בתחרות. אנחנו חייבים להוכיח שאנחנו חזקים. לקראת התחרות לא דיברנו על זה, צריך לנקות את הראש. בשבילי, עוד בסדר, אני יכול לדבר עם כולם, אבל לארטיום זה חשוב. הוא צריך להיות נקי. הוא מבין שהוא יכול אחרי שהוא נכנס עם תוצאה של מקום ראשון. זה לא קל, בטח כשהוא אלוף אולימפי והכל על הכתפיים שלו. אני גאה בו".
אז ארטיום מנותק, ואתה מה? מציץ בטלפון הנייד תוך כדי?
"אני כל רגע בשיחות. אשתי ניסתה לא להפחיד אותי, אמרה לי לא לדאוג ושאהיה מרוכז בתחרות, שלא אחשוב יותר מדי על מה שקורה אצלנו. אני כן הסתכלתי, בסרטונים בטלגרם. נכנסתי לבד מיוזמתי. מה אני אגיד? עשינו את כל ההכנה, העבודה, הגענו לתחרות. אני לא צריך להראות לו שאני לחוץ".
הצלחת לשמור על קור רוח?
"ארטיום קיבל תמיכה מכל כיוון. אבא שלו גם היה בתחרות, ילדים ממכבי ת"א (האגודה של דולגופיאט) הגיעו לצפות ועודדו בגמרים, צעקו בטריבונות".
"הפסים על הדגל היו ספונטניים"
התמונה שתיזכר מהרגע ההיסטורי הזה, בו דולגופיאט למעשה מוכתר כאלוף העולם, היא של המתעמל אוחז בדגל ישראל ועליו שני פסים שחורים. וייסבורג חושף שתחילה ביקש מאדם באדיר, הפיזיותרפיסט של דולגופיאט, לא להוציא את הדגל עד תום התחרות. כשהבינו שהם בתמונת המדליות, הסכים בסופו של דבר עוד קודם. "הפסים על הדגל היו ספונטניים, זאת הייתה החלטה של כולם".
כשחזרת לחדר בסיום התחרות, מה עשית? טלוויזיה, רשתות, להתעדכן?
"התקשרתי ישר לאשתי. הצעתי לה שתטוס אליי ונחזור ביחד כאשר יתאפשר. היא לא רצתה, רצתה להישאר בארץ עם הילדים".
3 צפייה בגלריה
"זאת הייתה החלטה של כולם". דולגופיאט עם דגל ישראל והפסים השחורים לזכר הנרצחים במתקפת הטרור
(צילום: AP Photo/Geert vanden Wijngaert)
המחנה שאתם עכשיו בו ישפיע על לוח האימונים לקראת פריז 2024?
"יש עוד זמן, גם לעשות הפסקה אחר כך. בדצמבר מתחילים מחנה אימונים שיסגור את השנה ובינואר יוצאים לאחד שיפתח את השנה בחו"ל. ממרץ יש ארבע תחרויות גביע עולם, שם שלוש התוצאות הכי טובות זה גם כרטיס. אנחנו רוצים יותר ממתעמל אחד (כרגע רק דולגופיאט עם קריטריון למשחקים האולימפיים). איליה (ליובימוב), אם לא ארטיום, הוא היה מקבל כרטיס לפריז בקרב-רב. ארטיום עקף אותו וקיבל את הכרטיס. זהו".
הייתה באמת התלבטות אם להתחרות בקרב רב? בסוף הרי ויתרתם עליו.
"כן. ידעתי שאפשר להיכנס או מהקרקע או מהקרב רב. לא רציתי לפספס, זה או זה. אמרנו גם וגם. מצד שני, בלי הקרב-רב של ארטיום אין לנו קבוצה. עשינו תוצאה לא רעה, סיימנו 16, אבל זה לא מספיק כי ה-12 הכי טובות נכנסות".
הוא יעשה בפריז גם וגם? ארטיום גם ידוע בתור מי שסובל מלא מעט פציעות.
"הוא לא יהיה בקרב רב בפריז. יש לו בעיות כל הזמן, והוא מצליח להתמודד עם פציעות. הייתה לו בברך, עכשיו בקרסול, תמיד יש משהו. אין מתעמלים בלי פציעה. לפני פריז יש אליפות אירופה, שהיא גם תחרות קבוצתית, והחלטנו שעד אז הוא ימשיך עם קרב רב. במשחקים האולימפיים נעשה הכנה יותר נקודתית".
רק תרגיל קרקע או עוד מכשיר?
"יכול להיות שגם מכשיר נוסף, עוד לא יודעים איזה. בשביל לשחרר את הראש, שלא יתרכז רק במכשיר אחד. צריך גם לאזן. חשוב לא לאבד איכות, תרגיל הוא לא רק דרגת קושי, אלא גם ביצוע".
מה אתה יכול לספר על אליפות העולם הקבוצתית הראשונה שלכם?
"גם לפני היציאה אמרתי שאנחנו אופטימיים, אבל לא עד כדי כך, כלומר שלא נסיים בין ה-12. בסוף התחרות זה שונה כי מקום 13-15 מקבלים כרטיס פתוח, והיינו חצי עשירית, אם אני לא טועה, בין מקום 15 לשלנו. זה לא טעות, אלא חישוב של שופטים. אני מרוצה מההופעה הזו, הקבוצה עשתה הכל, אם להשוות את כמות הנקודות, זה היה מושלם 239 אז, 245 היום. שש נקודות הוספנו. גם איליה נכנס לגמר קרב רב וזו תוצאה מאוד טובה. זה אומר שיש לילד הזה פוטנציאל לעתיד".
