דיטריך מאטשיץ, המייסד של רד בול שמת בסוף השבוע בגיל 78 ממחלת הסרטן, היה איש אקסצנטרי כמו המשקה שלו: הוא לגם בין שש לתריסר פחיות ביום, וכשהיו עיתוני רכילות שכתבו עליו יותר מדי, הוא פשוט קנה אותם.
מעטים הבינו כמוהו את הקשר בין מסחריות ושיווק לבין ספורט. הוא זה שהפך על פניו את ענף מרוצי המכוניות, ובמידה מסוימת את עולם הכדורגל. הוא חי - את חייו הפרטיים, כבעלים של קבוצות ספורט, כבעלים של חברת ענק וכאמן שיווק - לפי מוטו אחד: או שאתה עושה זאת הכי טוב, או שאל תעשה את זה בכלל. הסיסמה "רד בולס נותן לך כנפיים" נוצרה במקור עליו.
4 צפייה בגלריה
מעטים הבינו כמוהו את הקשר בין מסחריות ושיווק לבין ספורט. מאטשיץ עם סבסטיאן פטל
(צילום: AFP)
מאטשיץ היה שווה מיליארדים מעסקי משקה האנרגיה שלו. הוא השקיע שליש מהם בשיווק (אף אחד לא ידע אקסטרים יותר ממנו: שני פעלולנים מתו במהלך הסרטה של סרט שיווק לחברה). קוקה קולה, לדוגמה, משתמשת רק בתשעה אחוזים מהעסקים שלה לשיווק. אבל מאטשיץ לא הלך על מודל שיווקי מוכר. במקום להקצות את הכסף לפנים ידועות, הוא פיזר את תקציב השיווק בין מאות ענפי ספורט פחות מוכרים ומרכזיים - שבהם התחרו בעיקר צעירים - ויצר לעצמו קהל מעריצים.
תחרויות האקסטרים, למשל, מזוהות מאוד עם המשקה שלו. הוא השקיע עוד סכומים עצומים במרוצי מכוניות (ארבע זכיות ביחידים ושש קבוצתיות, כשסבסטיאן פטל הופך לבן המועדף עליו), באקדמיית רד בול לכדורגל (לייפציג, זלצבורג וניו-יורק) והוקי קרח. השחקנים והנהגים שהיו שייכים לקבוצות שלו פרסמו, קידמו והיו שגרירי המותג. זו הייתה כלכלה פנימית שכולם הרוויחו ממנה המון כסף. 9.8 מיליארד פחיות בצבע כסף של רד בול נמכרו בעולם ב-2021, רד בול היה המשקה הקל הפופולרי באירופה, והונו של מאטשיץ נאמד ב-25 מיליארד דולר. האיש העשיר באוסטריה, ובין מאה העשירים בעולם.
הכל התחיל בתאילנד
טוטו וולף, הבוס של מרצדס, אמר כי "מאטשיץ היה גדול מהחיים, אינדיבידואל שתרם יותר מכל אחד אחר למרוצי הפורמולה-1". ואכן, שמונה מתוך 20 הנהגים שהתכוננו לגרנד-פרי ארה"ב בסוף השבוע האחרון הגיעו מבית הספר של רד בול. "בלי התמיכה שלו, הרבה מאיתנו לא היו יושבים פה היום", אמר הנהג מקס ורסטאפן, אלוף הפורמולה-1 בשנתיים האחרונות, לאחר שנודע לו על מותו של מאטשיץ.
מאטשיץ הרגיש בנוח במרוצי המכוניות - ספורט אתגרי שהוא כל כך אהב ושבו הכסף נחשב למעלה. לא כמו אוהדי הכדורגל שרחשו שנאה להון העתק שהשקיע מאטשיץ בקבוצות, וקידם אותן במעלה הליגות והטבלאות. רד בול לייפציג, שעלתה ליגה אחרי ליגה עד שהגיעה לטופ של הכדורגל האירופי, הייתה בסך הכל מסע קידום למשקה אנרגיה, שבמקור היה אמור לשמור על ערנותם של נהגי משאיות בתאילנד (מאטשיץ גילה את המשקה שם, ייבא את הפורמולה, השיווק וההפצה לאירופה, וחלק את אחוזי השליטה בחברה עם החברה התאילנדית המקורית).
כל אתלט ושחקן שהיה מקושר למאטשיץ, לא ייצג את לייפציג או את זלצבורג. הוא ייצג את רד בול. אלו היו החוקים של הבוס. המשקה שלו, שהיה אסור באוסטריה עד 1986 ובגרמניה עד 1994, תאם את אופיו ואת הדפוס שדרש מאחזקות הספורט שלו: מחתרתי, נון-קונפורמיסטי, דוחף את הגבולות, לא נשמע לחוקים.
4 צפייה בגלריה
לייפציג היא אולי אב-הטיפוס הכי קרוב לאמירה הפרסומית של המשקה: לא משנה מה אתה עושה. רוקד, כותב, נוהג, אפילו נרגע במיטה - תפרוש כנפיים, עשה את זה עד הסוף. אנקונקו
(צילום: גטי אימג'ס)
זה עבד לו בפורמולה-1, זה עבד בקבוצות הכדורגל, ובטוח שעבד עם רד בול. האיסור על המכירה שלו הפך אותו ליותר סקסי ונחשק מכל משקה אחר. לא פלא שהוא השתלט על חיי הלילה האוונגרדיים. זה היה גם מקור המשיכה של המשקה אצל ספורטאים שהתחרו בצניחה, טיסה, טיפוס הרים. פליקס באומגרטנר צנח ב-2012 מהסטרטוספירה, מגובה של 40 ק"מ. כשהגיע הוא נראה כמו פחית של רד בול.
רבים בעולם הכדורגל האשימו את מאטשיץ בנטילת העממיות מהמועדונים שלו, במחיקת התרבות וההיסטוריה שלהם כדי לקדם את המשקה שלו. אבל הוא קנה את לייפציג, קבוצה בליגה המחוזית שאיש לא ירק לעברה, ובתוך שש שנים העלה אותה מהליגה החמישית בגרמניה עד לבונדסליגה. בעונתה הראשונה שם היא סיימה במקום השני. לייפציג היא אולי אב-הטיפוס הכי קרוב לאמירה הפרסומית של המשקה: לא משנה מה אתה עושה. רוקד, כותב, נוהג, אפילו נרגע במיטה - תפרוש כנפיים, עשה את זה עד הסוף.
ראש של שור במגרש
מאטשיץ רקד מסביב לחוק כשהעניק לקבוצה את שמה. הוא רקד מסביב לחוק כשעקף את חוק 1+50 הנהוג בניהול קבוצות בגרמניה (ללייפציג יש רק 11 חברי מועדון בעלות של 1,000 אירו לשנה, לבאיירן מינכן יש 200 אלף בעלות של 60 אירו בשנה. רוב חברי המועדון בלייפציג הם עובדים בכירים ברד בול, ויש להם זכות וטו על קבלת חברי מועדון חדשים). ככל שלייפציג וההתמסחרות שלה עברו עוד קבוצה ועוד קבוצה, גברה השנאה כלפיהם. ב-2016, במהלך משחק גביע נגד דינמו דרזדן, זרק אוהד של דרזדן ראש של שור למגרש כדי להפגין את זעמו.
אבל האמת היא שהם שנאו אותה לא בגלל ההתמסחרות, או בגלל הכסף הגדול, או עיקום החוקים לטובתם. הם שנאו אותה ואת מאטשיץ בגלל שהם היו טובים, בגלל שסיימו רק פעם אחת מתחת למקום השלישי באחת הליגות הטובות באירופה, בגלל שהגיעו לחצי גמר גביע האלופות, בגלל שהיא בין 20 הקבוצות הטובות באירופה, ובלי בזבוזים גדולים. הספורט המוטורי היה האהבה הגדולה של מאטשיץ, ושם הוא נחל את הצלחותיו הגדולות ביותר, אבל דווקא רד בול לייפציג ייצגה נאמנה את גישתו לחיים, הן מבחינה מסחרית והן מבחינה תחרותית.
הפילוסופיה הספורטיבית של מאטשיץ מגולמת טוב מכל בהעסקתו של ראלף ראנגניק כמאמן העל של קבוצות רד בול. ראנגניק ידוע בעולם הכדורגל בשתי המצאות עיקריות: ביטול תפקיד הליברו (חילול הקודש: זהו תפקידו של פרנץ בקנבאואר) והפעלת שיטת הלחץ. עולם הכדורגל לעג לו, אבל ראנגניק צחק אחרון. מאטשיץ שכר את שירותיו כדי שייתן את התווים לכדורגל שהוא רוצה מהקבוצות שלו: המון אנרגיה, המון שערים. אחרי הכל, לייפציג או זלצבורג לא היו קבוצות כדורגל טיפוסיות. הן היו מכשיר שיווקי, שהיה חייב לקבל על עצמו את תכונות המוצר שאותו פרסמו.
