כבר במבט ראשוני, משהו חסר בתמונה האייקונית. בובי מור, הקפטן האנגלי, קורן מאושר כשהוא מניף את גביע ז'יל רימה ב-1966 - התואר היחידי בתולדות נבחרת שלושת האריות. ג'ף הרסט וריי ווילסון נושאים אותו על כפיים וג'ורג' כהן ובובי צ'רלטון המותשים מצטרפים לחגיגה. אבל שוב, דבר אחד נראה מוזר גם היום, 56 שנים קדימה. לאן נעלם סרט הקפטן של מור?
אתם בטח תשאלו שאלות, אבל נגלה לכם את הפרט המעניין: מור פשוט לא ענד סרט קפטן, כמו רבים מהקפטנים הנוספים במונדיאל 1966. כן, אתם צודקים. קפטן בלי סרט על הזרוע נראה היום משהו לא רשמי, אפילו מביך. זה הרי סמל, משהו שלאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו ואפילו ערן זהבי בזמנו (עד התקרית המפורסמת) התרגשו לענוד על הזרוע. אם תרצו, אפילו סמל סטטוס. העניין הוא שנראה שאף אחד לא יודע בוודאות מתי הנורמה הזו התחילה לראשונה.
גם לשופט העבר האנגלי דייויד אלרי, המשמש כיום כמנהל הטכני של ועדת החוקה באופ"א, אין מושג. "איננו מודעים לשום מאמר הוא מחקר שפורסם בנושא זה עד כה על ידי אופ"א", טענה התאחדות הכדורגל האירופית בתגובה רשמית לשאלת ה"גרדיאן". "למרבה הצער, אין לנו מידע על הנושא הזה בארכיון שלנו. עם זאת, כל מה שאנחנו יכולים להגיד זה שסרטי הזרוע של הקפטנים מעולם לא צוינו בחוקים רשמיים של אופ"א".
אלרי הוסיף: "בגלל שזה לא קשור לחוקי המשחק, צריך לחפש אחורה. אולי מארגני התחרויות הראשונים בכדורגל העולמי ביקשו את זה". ב"גרדיאן" חיפשו ולא מצאו. גם לפיפ"א ולהתאחדות הכדורגל האנגלית אין תשובה לשאלה: מתי כל זה התחיל?
הגרסה האיטלקית
יש ככל הנראה שלושה סיפורים שונים על כניסתו של סרט הקפטן לאנגליה, מולדת הכדורגל. בכל אחד מהם יש גם אמת מסוימת: 1. זה היה כדי להקל על חיי השופטים; 2. רעיון של מיתוג; 3. רצון של ההתאחדות האנגלית לקבוע מראש מיהו הקפטן כדי שהשופט יוכל לפנות אליו ולהרגיע את חבריו, לאור המשחק הכסחני באנגליה בתחילת שנות ה-70.
רק שמסתבר שסרט הקפטן הוא כלל לא המצאה בריטית. מי ענד אותו לראשונה, כאמור, אין לדעת. מה שכן, בתמונות ישנות ניתן לראות את קפטן דינמו קייב, אנדריי זזרוייב, עונד אחד כזה כבר ב-1954. יש גם סרט קפטן על זרועו של ברונו בולצ'י האיטלקי, כשהוא לוחץ יד לבובי צ'רלטון בגמר גביע העולם עד גיל 18 ב-1958. בדיקה שערך העיתונאי האיטלקי, פאולו מג'יוני, גילתה שהחל מתחילת עונת 1949/50 חויבו הקפטנים בסרייה א' לענוד סרט על הזרוע.
מה שכן, קשה לקבוע מתי זה הפך לנורמה. אלכס ג'קסון ממוזיאון הכדורגל הלאומי באנגליה, כותב על העניין בהרחבה באמצע שנות ה-80. אם רוצים לדעת מתי זה נכנס באופן רשמי לכדורגל בבריטניה, אפשר ללכת למאמר בעיתון הסקוטי "אברדין איבנינג אקספרס" מה-16 במאי 1985, שם נכתב: "מומלץ שהקפטנים יענדו סרטי זרוע ייחודיים בעונה הבאה". סביר להניח שבשלב זה התווסף חוק 14d של הגביע האנגלי, שקובע: "הקפטן של כל קבוצה יענוד סרט זרוע ייחודי שיסופק על ידי ההתאחדות כדי לציין את מעמדו".
ג'ורג' קורטני בן ה-79, שופט כדורגל אנגלי מוערך בשנות ה-70 וה-80, סיפר כי סרט הקפטן היה נחוץ בעבר "בעיקר עבור השופט. הייתי יכול לדבר איתו ולהגיד לו: 'היי חבר, תסדר את הבחור ההוא מהקבוצה שלך'. פשוט היה קל לדעת מי הקפטן, כי אז הכדורגל היה הרבה פחות מתוקשר".
תעלול מיתוגי
שופט אנגלי ותיק אחר, קית' האקט, טען שהמקור לסרט הקפטן, לפחות בבריטניה, היה דרך האמן פול טרוויליון. האחרון הושפע מאוד משהותו הממושכת בארה"ב בשנות ה-60, כשצפה בהופעות המחצית הססגוניות של אירועי ספורט אמריקנים, וכשחזר לאנגליה החליט לעשות מעשה. הוא שיכנע את דון רווי מלידס, שייתן לו "להוסיף עוד קצת זוהר לקבוצה". טרוויליון עיצב מזכרות, ששחקני לידס לבשו לפני משחק וזרקו אותם בהמשך לקהל. בנוסף, גם הכין סרט קפטן זוהר - אותו היו יכולים האוהדים לזהות ממרחק.
"הרבה אנשים משוכנעים שאני נמצאתי את סרט הקפטן", סיפר טרוויליון. "כאוהד, התעצבנתי להסתכל על קבוצות ולחשוב מי הקפטן שלהם. הייתי אומר: 'לעזאזל, חשבתי שטומי סמית' הקפטן של ליברפול ובפועל זה היה מישהו אחר'".
בגמר הגביע האנגלי ב-1972 מול ארסנל, טרוויליון הציע לאנשי לידס משהו חדשני: לכתוב על סרט הקפטן את האות "C" - דבר מסתבר שנשאר עד היום. בילי ברמנר, קפטן הקבוצה, לא רצה לענוד את זה. "כולם יודעים שאני הקפטן", אמר ברמנר לטרוויליון, שענה לו: "לא כשצופים בך בכל העולם. אז הם יזהו אותך".
הרעיון של סרט הזרוע המעוצב נותר במוחו של טרוויליון והוא נפגש עם הורסט דאסלר, מנהל חברת אדידס דאז. הוא סיפר לו על הגימיק ודאסלר התלהב. בגביע העולם ב-1974 שתי הנבחרות הטובות בעולם - ואלו שהגיעו לגמר - גרמניה והולנד - לבשו את מדי החברה. אז גם ענדו את הסרט המועצב של טרוויליון - לצד דגל המדינה שלהן.
"פרנץ בקנבאוור הוא האיש שהפך את סרט הקפטן למשהו אופנתי", מסביר טרוויליון. "הסרטים של בקנבאוור וקרויף היו הצצה לעתיד. אני זה שדחף את זה קדימה ולכן גם אגדה בחיי. אגדה שאף אחד לא מזהה".
פורסם לראשונה: 08:28, 13.01.22
