"הדוד הנחמד מאמריקה", כך מכנים בהפועל ירושלים את הספונסר שעזר להם להמריא ולהשלים מהפך בעיר על חשבון בית"ר. כן, עברו כבר חמש שנים מאז שאורי אלון עזב במפתיע את פרויקט חייו – פרק זמן שבו עולמו של יזם ההייטק המצליח השתנה ב־180 מעלות: מרווק ובליין ניו־יורקי הוא הפך לאיש משפחה מיושב, ששוהה הרבה יותר בארץ, מוריד רגל מהגז, מגלה את הישראליות מחדש ועל הדרך מסמן "וי" על עוד חלום ילדות – לשים על המפה גם את קבוצת הכדורגל של המועדון אותו הוא אוהד.
בריאיון ראשון מאז יצא את שערי הארנה ובכובע האבא, אלון (42) מסביר למה החליט לחתוך באמצע, כמה היה קרוב לחזור במתכונת אחרת, חושף עד כמה הוא מעורב באמת בקבוצה של זיו אריה, ומדבר על הגרסה החדשה של עצמו: "יש לי שני ילדים והשלישי בדרך. זה האושר הכי גדול, אי־אפשר להשוות את זה לשום דבר אחר".
4 צפייה בגלריה
"אנשים היו אומרים לי שיש קללה על הקבוצה ושהיא לעולם לא תיקח אליפות - הוכחתי להם אחרת". אורי אלון
(צילום: Sal Monaco)
"אין לי טענות למכבי ת”א"
אחרי חמש שנים, אתה אורי אלון חדש לגמרי.
"אני אותו בן אדם, אבל אתה מגיע למצב בחיים שבו אתה מרגיש מוכן להתקדם בחיים. כמה אפשר לצאת למועדונים או לעשות עוד עסקים? היו לי שלושה סטארטאפים עם שלושה אקזיטים, ואת הפועל ירושלים שהייתה הצלחה גדולה. משפחה היא דבר שצריך לבוא בזמן הנכון, ומבחינתי הזמן הזה הגיע. כשהכרתי את אשתי ישר ידעתי שאני רוצה להקים משפחה ולבלות יותר בארץ. כרגע אני מחלק בצורה שווה את חיי בין ניו־יורק לישראל. אני רוצה שהילדים שלי יחוו יותר את הארץ, יקבלו את הפלפל הישראלי, את החוצפה הישראלית. חשוב לי שיבינו מה זה להיות ישראלי. יש לנו כוח ועוצמה שאין לאף עם, וכשאתה גדל רק באמריקה אתה מאבד את זה".
למה באמת עזבת את קבוצת הכדורסל?
"החברה שלי הייתה לקראת הנפקה בבורסה במיליארדי דולרים, והייתי חייב להיות ממוקד בזה. בינתיים התחתנתי והקמתי משפחה, וגם הרגשתי מיצוי אחרי שהשגתי את הדברים החשובים – שתי אליפויות ראשונות למועדון. זה משהו שהבטחתי לאבא שלי ולחברי ילדות. אנשים היו אומרים לי שיש קללה על הקבוצה ושהיא לעולם לא תיקח אליפות, והוכחתי להם אחרת".
הייתה תחושה שעזבת בגלל הבינוניות, שלא מאפשרת לקבוצה להגיע ליורוליג.
"כשרכשתי את המועדון ב־2013, כל קבוצה שזכתה באליפות עברה ליורוליג. אמרתי שנגיע לשם תוך חמש שנים עם אליפות, אבל בדיוק באותה תקופה IMG נכנסו למפעל ושינו את החוקים. בניגוד לאחרים, אני לא בא בטענות למכבי ת"א ולא ליורוליג, זו זכותם. נוצר מצב שלא קשור להפועל ירושלים, זה עניין שיווקי וביזנס".
"ידעו שאני תמיד מפתיע"
אחריך הגיע בעלים חדש, משה גרינברג, שלא רצה להיחשף. מה דעתך על התנהלות המועדון מאז?
"לא רוצה לשפוט אחרים, יכול לדבר על איך שאני נהגתי. לקחתי אחריות מלאה על הכל, לא ברחתי בהצלחות וגם לא בכישלונות. כשעזבתי מי שניהל את הכל היו השותפים האמריקאים ואייל חומסקי. גיא הראל וחומסקי נתנו את הנשמה, ואני מקווה שהאוהדים מבינים את זה. הם באמת עשו את המקסימום. כמובן שעדיף שיהיה בעלים אחד שקובע חזון ומטרות, נושא בתוצאות. בתקופה שלי האוהדים ידעו שאני תמיד מפתיע – לוקח את השחקנים הכי טובים, עושה מסיבת עיתונאים במדיסון סקוור גארדן ומביא כוכב NBA. זכותו של מי שתורם הרבה כסף לא להיחשף. גרינברג הוא אדם מדהים ונדיב שעשה המון למען הפועל ירושלים".
הייתה איזושהי כוונה שלך לעשות קאמבק. כמה זה היה רציני?
"אם לא היה קונה כמו מתן אדלסון, וחומסקי היה מבקש ממני לחזור והייתי מרגיש שהקבוצה בסכנה, אז הייתי מסייע. לא הייתי נותן למועדון הזה ליפול".
איך אתה רואה את הפועל ירושלים בעידן אדלסון?
"הלב של אדלסון במקום הנכון, הוא עושה את זה מהסיבות הנכונות. הוא אוהב את העיר וכדורסל, מאוד מחובר וציוני. אני מקווה ומאמין שהוא יצליח, כולנו נעזור לו במה שצריך".
"כמה אפשר לצאת למועדונים או לעשות עוד עסקים? היו לי שלושה סטארטאפים עם שלושה אקזיטים, ואת הפועל ירושלים שהייתה הצלחה גדולה. משפחה היא דבר שצריך לבוא בזמן הנכון, ומבחינתי הזמן הזה הגיע"
נעבור לכדורגל. למה החלטת להיות ספונסר של הפועל ירושלים?
"אני אוהב לתרום למיזמים יפים. אלו אוהדים שהעלו את הקבוצה מליגה ג' עד לליגת העל. אני יודע שהתרומה שלי עזרה להם מאוד. עבור מועדון כזה, שהגיע מכלום, לסיים במקום הרביעי זה הישג אדיר. הם פנו אליי בפעם הראשונה כשהיו בסכנת ירידה. נרתמתי ומאז זה הלך והתפתח. כששואלים אותי אני אומר את דעתי, אבל אני לא הבעלים. הקבוצה הזאת חייבת להישאר בבעלות האוהדים כי זה מבנה מאוד מיוחד. זו הרבה עבודה לנהל קבוצה, אך למרות זאת אני באמת ממליץ לכל מי שיש לו את האמצעים להיכנס לספורט".
באמת? יש הרבה שיחלקו עליך.
"כן, אבל הוא צריך לעשות את זה מרגש, כי הוא באמת אוהב את הקבוצה ואת העיר. אם אתה אומר שאתה חוזר לעיר שגדלת בה ואתה מוכן בשביל זה להשקיע כסף ומאמצים, אז זה שווה את זה. לא מזמן הציעו לי לקנות קבוצת יורוקאפ עם הרבה פוטנציאל, אבל בגלל שאין לי רגש אליה או לעיר לא הייתי מעוניין. זה משהו שעושים מהלב, לא עוד ביזנס".
במועדון מכנים אותך "הדוד הנחמד מאמריקה".
"כשבן אדם נותן לך הרבה כסף אבל כל היום מנהל אותך, זאת הרגשה אחרת מאחד שנותן לך כסף אבל מעניק לך חופש פעולה. יש לנו צוות מעולה. שי אהרון הוא אחד הטובים בארץ, אורי שרצקי התחיל הכל מאפס, ואי־אפשר לבקש יותר. אם זה שאני סומך עליהם הופך אותי לדוד הנחמד מאמריקה, אז סבבה. מצד שני, ביום שבו אני לא אסמוך עליהם יותר, אני לא אתן להם כלום".
"השנינות של זיו אריה לא הובנה"
זיו אריה נמצא בהפועל ירושלים כבר ארבע שנים. זה משהו שלא רואים בכדורגל הישראלי.
"הוא הרוויח את זה ביושר. יש הערכה עצומה אליו במועדון, בעיקר בגלל שהחוזק שלו נמצא בדברים שחשובים לנו, כמו קידום צעירים".
הוא דמות.
"זיו בחור מאוד פיקח, גם הוא גר בארה"ב למשך תקופה וראה עולם, אני מאוד אוהב לדבר איתו. נכון שהשנינות שלו לא הובנה כמה פעמים. בארץ רוצים שתיתן את התשובות המקובלות בלי להתחכם יותר מדי, וכשאתה כבר מתחכם אז מתחכמים איתך בחזרה".
"אני יושב בדרך כלל ביציע הכבוד ואחרי המשחק אני יורד למטה לדבר עם הצוות על המשחק. היה איזה משחק שאופק ביטון נתן לי את המיקרופון כדי שאשיר עם האוהדים, אז אמרתי יאללה, בכיף"
מצד אחד אתה אתה מעדיף לא להיות בפרונט, מצד שני חגגת עם השחקנים על הדשא אחרי ניצחונות.
"זה כלל אסור? אני יושב בדרך כלל ביציע הכבוד ואחרי המשחק אני יורד למטה לדבר עם הצוות על המשחק. פשוט ראיתי את כולם חוגגים אז אמרתי שאולי הגיע הזמן להגיד תודה לכל האוהדים שהגיעו. וכשאוהדים קוראים בשם שלך אז אתה נכנס לאווירה. היה איזה משחק שאופק ביטון נתן לי את המיקרופון כדי שאשיר עם האוהדים, אז אמרתי יאללה, בכיף".
יש סיכוי שנגיד מתישהו שוב "הבעלים אורי אלון"?
"לא פוסל כלום. אם הרגש שלי יהיה במקום הנכון ואם תהיה הזדמנות מעניינת, אז הכל אפשרי".
