כולם רוצים לטוס לאירופה בקיץ. עבור הציבור הרחב, בלגן המזוודות וביטול הטיסות מעיקים, אבל מבחינת קבוצות הכדורגל זו המטרה שמגדירה הצלחה. חלקן הקטן יטעם ממנה, האחרות מתחזקות בשחקנים שיתאימו לסגנון המשחקים האלה. כולן רוצות אירופה אבל כשמגיע הרגע, לא כולן מוכנות.
זה לא עניין פשוט. המשחקים נפתחים באמצע יולי, ולפעמים יש הרבה שינויים על הפרק. הפעם, כנראה בזכות הכנה מוקדמת עוד לפני סיום העונה הקודמת, אפשר לראות בחלק מהמקומות סגירה מהירה של הנושאים הפתוחים. וכך, עם סגלים מלאים יותר או פחות, ייצאו הישראליות להתמודדות ראשונה באירופה כבר בשבוע הבא. מכבי חיפה תשחק ביום רביעי במוקדמות ליגת האלופות, הפועל באר־שבע, מכבי ת"א ומכבי נתניה - במוקדמות הליגה האזורית.
הליגה הזו, שפותחת את עונתה השנייה, היא דבר מצוין לקבוצות הישראליות. בעונה שעברה שתיים מהן - מכבי ת"א ומכבי חיפה (שנשרה ממוקדמות האלופות) - הגיעו לשלב הבתים. הצהובים התקדמו צעד נוסף, עד שהודחו על ידי איינדהובן. עוד קודם יש גביע הטוטו ואלוף האלופים, אבל המטרה הראשית הקרובה של הארבע היא להגיע שוב לבתים. להיות באירופה גם בחורף.
חיזוק ממוקד של בכר
בעונה שעברה הודחה האלופה כבר בסיבוב המוקדמות הראשון של הצ'מפיונס על ידי קייראט הקזחית. העונה היא דילגה על הסיבוב הזה באופן אוטומטי, בזכות הדחת הקבוצות הרוסיות. בסיבוב השני מחכה לה יריבה הרבה יותר חזקה מזו שפגשה בעונה שעברה – אלופת יוון אולימפיאקוס.
יחסי הכוחות נוטים לכיוון היוונים, אבל מכבי חיפה השלימה את הסגל שלה מהר יותר. היא הביאה חיזוק נקודתי, בדיוק לעמדות שחסרו שחקן מוביל – מגן ימני, מגן שמאלי וחלוץ. שלושת השחקנים – דניאל סונדגרן (שיחק בשלוש השנים האחרונות ביוון), פייר קורנו ופרנצדי פיירו – הם זרים. שישה כאלה יש לחיפה, ובליגה הם לא יוכלו לשחק יחד, אבל באירופה כן. מספר השחקנים שהאזרחות הראשית שלהם אינה ישראלית עלה לתשעה, אם מוסיפים את ג'וש כהן, מאוויס צ'יבוטה וניקיטה רוקאביצה, שחזר לקבוצה אחרי עונה אחת בבאר־שבע.
הסגל די סגור אך ייתכן שיצטרף בלם נוסף, ומוחמד אבו־פאני עשוי להימכר. עכשיו צריך לראות אם ברק בכר ישלח את כל השחקנים החדשים למערכה מול אולימפיאקוס. פיירו הוא חלוץ שונה לגמרי מהאפשרויות האחרות שיש לקבוצה – גבוה, חזק, משחק עם הגב לשער – ועל הנייר מתאים יותר למשחקים כאלה. יהיה מעניין לשים לב לשיתוף הפעולה שלו עם קורנו, מכיוון שפיירו נהנה בעבר מבישולים של מגינים שמאליים התקפיים.
החוסרים של ברדה
גם הנציגות בליגה האזורית יתחילו לשחק בסיבוב המוקדמות השני, ויצטרכו לעבור שלושה סיבובים כדי להגיע לבתים. באר־שבע היא היחידה שעדיין לא יודעת מול מי תשחק - דינמו מינסק הבלארוסית או דצ'יץ' המונטנגרית (המשחק הראשון, בבלארוס, הסתיים ב־1:1). הישגי השנים הקודמות באירופה עזרו בהקשר הזה לבאר־שבע, שהייתה מדורגת בהגרלת הסיבוב הזה, אבל אם לא תתקדם במפעל השנה, הדירוג ההיסטורי ימשיך להימחק והיא תתקשה יותר בעתיד.
למרות החשיבות, נדמה שהסגל של באר־שבע הוא הכי פחות מוכן. יוני סטויאנוב, שהגיע מהפועל כפר־סבא מהליגה הלאומית, יתפקד לפי משחקי האימון בעיקר כמגן ימני. הקישור זכה לעיבוי עם ההצטרפות של שי אליאס מהפועל ת"א וחזרתו מהשאלה של איליי מדמון, קפטן נבחרת הנוער. התוספת הנוצצת ביותר היא כמובן של תומר חמד, אבל באופן פרדוקסלי דווקא ההתקפה משוועת לדם חדש.
דנילו אספרייה ורוקאביצה עזבו, יוג'ין אנסה מתנדנד. אליניב ברדה מחפש בעצם חיזוק לשתי הכנפיים וחלוץ נוסף, צעיר יותר מחמד ואיתי שכטר. אפשר להאמין שעד המשחק בשבוע הבא חלק מהחוסרים עדיין יהיו קיימים, אבל באר־שבע תזדקק לתוספות עוד יותר בשלב שאחרי, אם תגיע אליו.
הפאזל של איביץ'
לא ברור מתי ערן זהבי יהיה כשיר לשחק. הוא לא הופיע בכלל במשחקי האימון של הקבוצה, אבל בכל הקשור להתקפה, במועדון לא צריכים לדאוג מול היריבה הראשונה - זירה מאזרבייג'ן - כי הכלים רבים: סטיפה פריצה וג'ורג'ה יובאנוביץ' שם, פארפה גויאגון חזר, אוסקר גלוך אמור לעלות מדרגה, ובסגל נכלל עדיין ברנדלי קוואס, שלא ברור אם יהיה חלק מהקבוצה העונה.
הקשרים החדשים, יוריס ואן אובריים וניר ביטון, יכולים לשחק גם בהגנה. הקבוצה מחפשת כנראה עוד שחקן כנף זר אבל ולדימיר איביץ', אולי ההחתמה החשובה ביותר של המועדון בקיץ, רוצה לסדר קודם כל את ההגנה. השאלה היא מה יחליט המאמן. כאמור, ביטון ישחק גם (ואולי בעיקר) כבלם אבל לצידו, או לצד אנריק סאבוריט, נדרש בלם זר חדש. אם האחרון יהיה הבלם, האם איביץ' ירצה מגן שמאלי במקומו?
התשובות קשורות גם למערך איתו יבחר לשחק המאמן הסרבי. במקרה של הצהובים, יכול להיות שרק לאחר צפייה במשחק רשמי או שניים, נוכל להבין באמת מה חסר להם בקבוצה. בכל מקרה, ברור שמכבי ת"א עשתה הרבה מהלכים גדולים הקיץ, ענקיים אפילו, אבל המשימה עדיין לא הושלמה.
סימני השאלה של לם
עשר שנים חלפו מאז שיחקה הקבוצה באירופה בפעם האחרונה, ולרגל המאורע היו אלמוג כהן ובני לם הראשונים שסגרו את הסגל שלהם. לא בטוח שזה יספיק מול יריבה חזקה כמו בשאקשהיר הטורקית, אבל דברים נעשו מהר מאוד בנתניה.
נתניה החליפה שוער (איתמר ניצן במקום דני עמוס), מגן שמאלי (פלוריאן הארטהרץ במקום זלאטן שחוביץ'), ושחקן כנף ישראלי משלים (לירן רוטמן במקום חן עזרא שפרש). היא איבדה את גויאגון שחזר למכבי ת"א, ופה נמצא סימן השאלה, כי אריך ברקו הגרמני, שהגיע פלוס־מינוס על המשבצת שלו, שיחק מעט בעונה האחרונה.
תמיד אפשרי שאחד הצעירים (עומרי גאנדלמן, עדן קארצב) יימכר, ואז יידרש שינוי נוסף. מצד שני, אותם צעירים ואחרים (שימו לב לקשר בוריס אינו), יכולים גם להישאר ולהתקדם. אם הסקאוטינג של נתניה בגרמניה, שם שיחק אלמוג כהן שנים רבות, יוכיח את עצמו, היא שוב תהיה קבוצה מלהיבה.
