ארלינג הולאנד הוא מפלצת. כשהבקיע במספרים של מסי ורונאלדו בליגה האוסטרית, אז אמרו: "נו, ליגה אוסטרית". כשהמשיך להבקיע בקצב הזה גם בבונדסליגה, אמרו: "טוב, ההגנות בליגה הגרמנית לא משהו. רואים את זה אצלם בנבחרת". אז הולאנד המשיך לליגה הכי טובה וקשה בעולם, ובאמת יחס השערים למשחקים שלו השתנה לעומת שתי הליגות הקודמות. הממוצע שלו עלה! ארלינג הולאנד הוא מכונת כיבוש. מפעל לגולים.
המעבר שלו מדורטמונד למנצ'סטר סיטי הוא מעבר טקטוני. הולאנד הוא לא ממש שחקן של פפ גווארדיולה, או של השיטה של גווארדיולה. הולאנד הוא השיטה. אם הוא מבקיע, יש הרגשה שלעולם לא יפסיק. אם הוא לא מבקיע, הוא כמעט לא עושה שום דבר על המגרש. זו תלות מאוד גדולה עבור מאמן סיטי: הולאנד עדיין ילד (22), ויש לו היסטוריה של פציעות. הכדורגל של פפ הוא כדורגל של חלוקת נטל. הכישרון של הולאנד מצריך היררכיה: למה שקווין דה בריינה יתעסק בכיבושים אם הוא יכול לבשל למבקיע השערים הכי מחונן שקיים כיום בכדורגל העולמי?
הצירוף של הולאנד לסיטי בשנה שעברה היה הצהרת כוונות מהדהדת. כמו להודיע לשאר המתמודדים: אתם הולכים להתחרות עכשיו עם מייקל פלפס, אבל הוא יקבל גם סנפירים. לגווארדיולה נגמרו התירוצים. הוא היה מוכן לוותר על השיטה והטקטיקה שלו ולסמוך על יכולת ההבקעה של ילד בן 21. מנצ'סטר סיטי הפכה באבחת החתמה מאופרה קלאסית למופע רוק של איירון מיידן.
אבל זה מה שאתה אמור, חייב לעשות, עם כישרון של פעם בדור, לא? השאלה היא האם הולאנד הוא באמת שחקן נשגב, עילאי. הוא לעולם לא יהיה סרט אמנותי פיני, רק סרט פעולה נפלא ליומית. זאת אומרת: הקריירה של הולאנד לא תיבחן בוויזואליה שאפשר להתווכח עליה. הוא לא קרויף או זידאן. הולאנד חייב להבקיע. המון. והשערים הללו צריכים להביא גביע אלופות, עדיף ברבים. זה מה שהחבר'ה מאבו־דאבי מצפים ממנו.
גורו, מכונת שערים
הולאנד מזכיר את לאו מסי בשני דברים: קצב הבקעת השערים והנוכחות על המגרש. זה דבר שלא היה לגווארדיולה מאז שעזב את מסי וברצלונה ב־2012. גם בבאיירן מינכן וגם בסיטי היו לו שחקנים מהקצפת של הקצפת, אבל לא היה לו שחקן אחד ששינה את האקלים ברגע שעלה על המגרש, שהופך את התקווה לאמונה.
להולאנד יש את הנוכחות הזו. הוא אמור לחלץ את סיטי מהנאיביות שלה. הוא אמור להיות התכלס של התיאורטיקן גווארדיולה. אבל בינתיים הולאנד ממשיך להיפצע בקצב מדאיג, סיטי רואה את הגב של ארסנל בליגה, והערב (22.00) באיירן מינכן כבר מגיעה למשחק הראשון של רבע גמר הצ'מפיונס. העונה הזו יכולה להפוך תוך שבועיים לקטסטרופה. בשביל זה סיטי הביאה את הנורווגי? בשביל זה מכרה את האסתטיקה של פפ?
הצירוף של הולאנד שינה קצת את ה־DNA של סיטי. זו כבר לא קבוצה שמשחקת בשליטה, באיזון. הכדורגל שלה יותר מלא בזעם, טירוף, התפרצות. זה פחות כדורגל של של דה בריינה ויותר כדורגל של הולאנד.
הולאנד הוא אלגוריתם של ספורטאי. לא כדורגלן, ספורטאי. הוא ענק (1.94 מ') והוא רץ הרבה יותר מהר מאשר אמור לרוץ אדם בממדים האלו. במיוחד כשהוא מריח הזדמנות. השילוב שלו בסיטי הוא ניסוי מעבדה, לראות אם גווארדיולה יכול להסתדר עם סקוררים גדולים. זה עבד לו עם רוברט לבנדובסקי בבאיירן, הרבה פחות עם זלאטן איברהימוביץ' וסמואל אטו בברצלונה. הולאנד מציג בפעם הראשונה אתגר אחר לגווארדיולה: לאמן אינדיבידואל שהוא גדול יותר מהקבוצה, מהקונספט, מפפ עצמו. מסי היה שחקן גדול יותר מהולאנד, אף אחד לא מערער על זה, אבל מסי היה בורג.
הולאנד הוא מפעל לגולים. במשחק הראשון שלו בליגת האלופות, במדי זלצבורג, הוא כבש שלושער. אחר כך הבקיע בארבעה משחקים רצופים באותה מסגרת. הוא עלה למשחק הראשון שלו בדורטמונד כמחליף בדקה ה־56 נגד אאוגסבורג, שהובילה 1:3. בדקה ה־79 כבר היה לו שלושער. דורטמונד ניצחה 3:5. הרגל שלו לא ירדה מאז מהדוושה. חוץ מזמן פציעות.
התיאורים עליו מתקופת הנוער בנורווגיה מגלים כבר אז שחקן שחי כמעט בתוך בועה. אם יש תכונה אחת שהביאה את הולאנד למכונה של גווארדיולה, הרי שזו התכונה הזה: האפשרות להיות בשקט נפשי, לא לתת לעצבים להיכנס למערכת הדם במצבים כאוטיים. למנצ'סטר סיטי יש יכולות של הרס עצמי, בעיקר במשחקים שבהם היא אמורה לנצח, באיבוד עשתונות של רגע, כמו נגד ריאל בחצי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה. הולאנד לא הגיע רק ככובש, אלא גם כגורו של מדיטציה.
בינתיים הוא ממשיך בקצב הכיבושים המדהים שלו. הוא לא צריך שום זמן התאקלמות. האם זה מספיק כדי לגאול את סיטי מהחתירה הבלתי פוסקת שלה לגביע הקדוש? רק שיהיה בריא קודם.
ברוטליות ספורטיבית
כשהוא לא פצוע, הולאנד הוא יותר. אפשר להכניס כל תיאור אחרי המילה "יותר": חזק, טוב, מהיר, גדול. אלוהים לא חסך עליו. ב־2021, במדי דורטמונד, הוא כבש 20 שערים ב־19 משחקי הליגה האחרונים. הוא התחיל את הקריירה שלו בסיטי עם צמד, ובהמשך כבש שלושער בשני משחקים רצופים. נרקומן של גולים.
הדרך היחידה לעצור אותו היא להאט אותו, והאסטרטגיה הכי טובה להאט אותו היא להתפלל. כשהולאנד שיחק נגד מנצ'סטר יונייטד השנה, הוא התעמת עם ליסנדרו מרטינס הארגנטינאי. בשנה שעברה מרטינס, אז במדי איאקס, הצליח לעצור את דורטמונד והולאנד בליגת האלופות. הפעם מרטינס ויונייטד חטפו שישייה בדרבי, והולאנד כבש שלושער. הוא שיעור מהלך באיך ברוטליות ספורטיבית יכולה להיות תענוג לצפייה. ב־2019, במשחק המונדיאל עד גיל 20 נגד הונדורס, נורווגיה הייתה חייבת ניצחון בהפרש שערים גבוה אחרי שהפסידה בשני המשחקים הראשונים. הולאנד כבש תשיעייה.
להולאנד יש כוח פיזי מתפרץ, אבל גם אינטליגנציית כדורגל ורגש למשחק. כמו מסי, אי־אפשר לבנות שחקנים לפי התבנית שלו. מדובר בסט תכונות וכישרונות שכמעט לא ניתן לשחזר.
הוא עלה לבוגרים כבר בגיל 15 במועדון הבית שלו, ברינה. שנה לאחר מכן הוחתם במולדה על ידי המאמן שלה דאז, ואחד שיודע דבר או שניים על סקוררים, אולה גונאר סולשיאר. ב־2018 עבר לתעשיית הכוכבים בזלצבורג. "הוא התקשה בתחילה בגלל שלא הבין את שיטת הלחץ של הקבוצה", אמר לי עיתונאי אוסטרי, "והאמת היא שהוא מעולם לא ממש הבין או יישם אותה. אבל כשאתה כובש 16 שערים בחצי עונה ושמונה שערים בשישה משחקי צ'מפיונס, אתה לא ממש צריך להבין את הלחץ. מדובר בפנומן". בדורטמונד הוא המשיך עם 86 שערים ב־89 משחקים.
אולי להגעה שלו לסיטי היה מטען רגשי - אלפי, אבא שלו, חתם בקבוצה חודשיים לפני שארלינג נולד - אבל כל הקריירה של הולאנד הייתה מתוכננת בצורה הכי קרה שאפשר על ידי אביו וסוכנו הקודם, שתרם לעיצוב הקריירה שלו. הוא לא מיהר להגיע לאנגליה או לליגה גדולה אחרת, אלא לזלצבורג ואז לדורטמונד, שתי קבוצות שהן בית ייצור וטיפוח כישרונות, משתתפות בליגת האלופות ושתיהן שמו על הולאנד סעיף שחרור שפוי שאיפשר לו להמשיך הלאה כשמיצה את ההרפתקה.
הולאנד עוצב והונדס בכל שלב כדי להבקיע כמה שערים שניתן. תג המחיר עליו לא שיקף את שוויו האמיתי, אבל הכסף אף פעם לא היה המטרה עבור שבט הולאנד. הם היו מוכנים להסתפק בפחות כדי שארלינג יגיע למועדון שבו יוכל למצות את עצמו. ההחלטה ללכת עם סיטי היא גם רגשית, אבל בעיקר החלטה של השחקן ויועציו שזה המקום הכי נכון בשבילו.
הכי יעיל, הכי סקסי
מגזין ספרדי שם בעבר את הולאנד בשער תחת הכותרת "סייברגול". בכתבה נכתב שהולאנד הוא חצי בן־אנוש, חצי רובוט כדורגל. כילד הצטיין בקפיצה למרחק, אבל שיחק גם כדוריד וטניס והתנסה בסקי קרוס־קאנטרי. הוא מגיע מרקע ספורטיבי נדיר: אמא שלו הייתה אלופת נורווגיה בקרב־7, אביו שיחק שבע שנים בליגה האנגלית והיה חבר הנבחרת שעלתה למונדיאל ב־1994. יש לו גנים טובים, ורצון לחקות את ההורים.
כשמודדים את הספרינט שלו כשהוא חותך כדי לקבל כדור, הוא רץ כמו המהירים ביותר. הוא רואה רק רשת, וגורם לכל ההבקעות שלו להיראות כאילו הן לא דורשות מיומנות גבוהה. הוא לא נציג הכדורגל היפה, אבל הוא בנק של יעילות. אין חלוץ שמתקרב אליו ביחס שבין נגיעות בכדור לשערים. אין אחד שמתקרב אליו ביחס שבין בעיטות לבין בעיטות למסגרת.
הולאנד עדיין צעיר, והוא עוד אמור להשתפר. יש לו שבע עד תשע שנים עד שיגיע לשיא. בינתיים הוא נמצא במשימה השנה: להוכיח שגווארדיולה הוא לא רק גאון מקומי שמתקפל ברגע שהוא נתקל ביריבה בינלאומית שלא מסתנוורת מהמיליונים של סיטי. מה שהולאנד צריך לעשות השנה הוא פשוט לפשט את המטריקס שתיכנת גווארדיולה. הקבוצה תמשיך לייצר מיליון מצבי הבקעה במשחק. הפעם יהיה שם מיסטר יעילות כדי לתרגם אותם לרשתות זזות.
הולאנד אמור להיות השחקן הנוסף, החתיכה החסרה לסגל כמעט מושלם. סיטי זכתה בלוטו מהבחינה הזו. רק שהקריירה של הולאנד, כבר הזכרנו את זה קודם, היא קריירה שתוכננה בקפידה, כמעט כל צעד שלה. יום יבוא והולאנד ייקח את כל מטען הכישרון שלו - הכוח והדיוק בסיומת בשתי הרגליים, התאוצה, הזריזות, המהירות, היכולת הטכנית, התנועה, חוכמת המשחק - ויילך למועדון שייתן לו את המפתחות.
אבל זה אפילו גדול יותר מזה. הקונספט של החלוץ המרכזי כמעט הלך לאיבוד. סוארס, איברהימוביץ', לבנדובסקי, אגוארו ובנזמה היו הכובשים הגדולים של העשורים האחרונים. חלקם פרשו, חלקם בדמדומי הקריירה. חוץ מהארי קיין (שפרח די מאוחר) לא היו להם מחליפים אמיתיים כסקוררים. הכדורגל הלך למקום אחר. יותר דינמי, נייד, שמירות לוחצות. שני המאמנים הבולטים של התקופה, יורגן קלופ וגווארדיולה, לא ממש השתמשו בתשע קלאסי. גווארדיולה ראה בהגבהות לרחבה כמעט כפירה בדת. מחלקות הנוער גידלו שחקנים לפי הקונספט הזה.
הולאנד לא נמצא פה רק כדי להבקיע שערים ולזכות בתארים. הוא רוצה להחזיר לקדמת הבמה את התפקיד הכי סקסי שיש בהרכב של קבוצת כדורגל. תשע הוא העשר החדש.
להשתייך לגדולים באמת
ארסן ונגר טען שהוא "מפלצת", וזה היה אחד הכינויים העדינים יותר שהולאנד קיבל משחקנים ומאמנים. תיירי הנרי אמר שהוא "לא נורמלי". "מייק טייסון של עולם הכדורגל", כינה אותו שוער מקבוצה יריבה. הוא היה השחקן הכי טוב בנורווגיה, באוסטריה, בגרמניה, והוא יהיה גם השחקן הכי טוב באנגליה. הוא וקיליאן אמבאפה יהיו מסי ורונאלדו של הדור הזה.
30 שערים ב-27 משחקי ליגה אנגלית (כולל שלוש פעמים שלושער), 44 שערים ב-38 הופעות בסיטי, 33 גולים ב־25 משחקים בליגת האלופות (כולל חמישייה מול לייפציג בשמינית הגמר). כיבושים בלתי שגרתיים של מיומנויות גבוהות. טורף משועמם, שמוצא מקומות מסתור בין הבלמים, עד שהוא רואה הזדמנות לטרף. שחקן שחושב שלהבקיע שערים זה עניין מנטלי, קרב מוחות עם המגן, הרבה יותר מאשר עליונות פיזית.
הולאנד רוצה לזכות עם סיטי באליפות אנגליה ובליגת האלופות, ולסחוף את נורווגיה לטורניר גדול, ולהבקיע שערים, ולזכות בפרסים, ולקחת קבוצה על הגב שלו. אבל מה שהולאנד באמת רוצה זה להיות שייך לגדולים באמת: לבוא למשחק הצ'מפיונס הראשון שלך ובמקום שהרגליים ירעדו לך, להבקיע שלושער במחצית הראשונה. להבקיע ולחגוג בתנועה שמבשרת לכל העולם: אני רגוע, מדיטטיבי. לקחת את הגאונות - ולהפוך אותה לרוטינה.
פורסם לראשונה: 11:19, 11.04.23
