כמעט ארבע שנים חיכו אוהדי ארגנטינה לרגע הזה, והם ידעו בדיוק למה. אלופת העולם שלהם הגיעה למונדיאל 2026 כדי להעניק לכולם את ההדרן האחרון של לאו מסי, בירח הדבש המתמשך שאחרי קטאר 2022. כבר לא לחוצה אחרי שנות דור ללא גביע עולמי, משוחררת ומנותקת לחלוטין מהצל הענק של דייגו מראדונה.
הלילה בקנזס סיטי הראה מסי מה קורה כשהוא מגיע רגוע לבמה הגדולה בעולם, גם בגיל 38. הקוסם רקד בארוהד של הצ'יפס והברביקיו, עם שלושה שערים ב־76 דקות, לפני שהוחלף וזכה לסטנדינג אוביישן שנמשך דקות ארוכות. ״מסי! מסי! מסי!״, שאגו 72 אלף ארגנטינים, כשאוהדי אלופת העולם הפכו את האצטדיון שמריח נקניקיות אמריקאיות אבל נשמע כמו בואנוס איירס.
צפו בדיווח המיוחד
(צילום: עוז מועלם)
כבר במשחק הפתיחה נגד אלג’יריה העניק מספר 10 לארגנטינאים את אחת מהופעות שלב הבתים המרשימות ביותר במונדיאל. כמעט כל סופרלטיב שנעמיס על הפרעוש יחוויר מול הסטנדרטים שהוא עצמו ממשיך להציב בגיל שבו רוב הכדורגלנים כבר מתרגלים לחיים שאחרי. תופעת טבע, הרחק מגבולות המדע.
הקהל הארגנטינאי ידע בדיוק מה הוא עומד לקבל. החולצות של מסי מילאו את רחובות קנזס סיטי הלוהטים הרבה לפני שריקת הפתיחה. מסעדת הסטייקים של ג’ק, מוסד מקומי, הכריזה על סולד אאוט באזור הפורטרהאוס. אוהדי ארגנטינה שייטו בדאון טאון בג’יפים מרעישי עולמות, עם דגלי תכלת־לבן מתנופפים מהחלונות, בעוד תושבי קנזס סיטי ממשיכים בשגרת יומם, מתעדים את המראות ביד אחת ומצליחים להחזיק באופן מרשים כוס קפה ענקית ביד השנייה.
אבל כדי להגיע לחגיגה הזאת, נדרשו גם קצת רגליים. פקקי הענק מסביב לארוהד היו כל כך קיצוניים, עד שבשלב מסוים עשרות עיתונאים החליטו לרדת מהאוטובוסים ארבעה קילומטרים מהאצטדיון ולצעוד בחום של 33 מעלות. אחרת, כך הייתה התחושה, מסי יספיק להבקיע צמד לפני שנגיע למקומותינו ביציע העיתונות. באמצע שום מקום, כשהאספלט של קנזס סיטי רותח והשיירה המאולתרת של כתבים, צלמים ואנשי טלוויזיה מתקדמת לעבר האצטדיון, פתחנו בצעדה. אלא שמיד נבלמתי בצורה חוקית על ידי קצין משטרה מקומי.
"סאן", הוא אמר, עם שפם לבן מטופח ומראה כללי שלקוח מ"ריו בראבו". "זו הליכה של 40 דקות. אתה בטוח? בחום הזה? אני לא נותן לכם ללכת ככה". "עדיף להיתקע עוד שעה באוטובוס?” שאלתי. השריף המקומי כחכח בגרונו. "סאן", הוא אמר שוב. "אם מה שאתה רוצה זה ללכת 40 דקות במזג האוויר של קנזס סיטי, כל מה שאני צריך לעשות הוא לכבד אותך ולפתוח את השערים״. הודיתי לשולף המהיר של קנזס סיטי והמשכתי בדרכי.
היה שווה להזיע כל הדרך בשביל ההצגה של מסי. ובקצב שבו פתח את הטורניר, גם חגיגות הניצחון של הארגנטינאים, שנמשכות עמוק אל תוך הלילה ברחובות קנזס סיטי, היו כנראה רק הפרומו, אבל אחד שמופק היטב. הארגנטינים נשארו ביציעים הרבה אחרי שריקת הסיום, כשהשחקנים כבר ירדו, פוצחים בשירה אדירה ומציגים במשך 20 דקות רצופות רפרטואר עמוק של להיטים.
האוהדים של האלביסלסטה לא היו יכולים לצפות לפתיחה יותר בוהקת. אלופת העולם זינקה אל המסע שלה עם 0:3 חלק, כשכל שלושת השערים מגיעים מרגליו של האל ורוח הקודש.
עבור 72 אלף האוהדים שצבעו את אצטדיון ארוהד בתכלת־לבן, זו לא הייתה רק הופעת בכורה בטורניר, זו הייתה תזכורת לכך שהאגדה שהם שרים לה כבר שני עשורים עדיין חיה, נושמת ומבקיעה. בדרך החוצה, בתוך המבנה הספירלי הענק, נעצרו אלפי אוהדים לעוד סיבוב אחד של שירים. מהקומה העליונה ועד למפלס הקרקע, מכל מעקה ומכל פינה, נשפכו המנוני אהבה למספר 10.
ילדים על כתפי הוריהם, נערים בלי חולצות, מבוגרים עם דמעות בעיניים, כולם עטופים בתכלת־לבן. "הוא הכי גדול שהיה אי פעם״, שאגה מריה. "אני בת יותר מ-70. ראיתי הרבה כדורגל בחיי ובכל פעם שאני חושבת שראינו הכל ממסי, הוא מפרק לנו את הדמיונות. אני כל כך מתרגשת". "ראינו הצגה של אמן", שאג חוליאן בפנים צבועות תכלת־לבן. "עכשיו הולכים לחגוג לאורך הלילה. קנזס סיטי לא תישן הלילה".
כשהלילה ירד על קנזס סיטי, הרחק מהאובליסק של בואנוס איירס, שוב היה נדמה שאוהדי ארגנטינה חיים בתוך חלום שלא נגמר. ארבע שנים אחרי קטאר, הם כבר לא רצים אחרי ההיסטוריה, הם פשוט שרים לה. ובמרכז הבמה, בגיל 38, עומד עדיין אותו קוסם קטן, כאילו הזמן עצמו החליט להישאר ביציע ולמחוא לו כפיים.
