מסי ורונאלדו עזבו את הכדורגל האירופי בלי פרידה מכובדת, הם פשוט לקחו מזוודה וטסו ליעדים החדשים שלהם. לא ידענו איך הכדורגל האירופי ייראה ב"יום שאחרי", אבל עכשיו אנחנו יודעים. כבר היו כאלה שהספידו את ליגת האלופות וקראו לה אפרורית, אבל לכדורגל יש את הקסם המיוחד והחמקמק שלו - ואחרי רבעי גמר מטורפים אפשר להגיד שיש חיים אחרי שני הסופרסטארים הללו.
יש הרבה בעיות בפורמט הנוכחי של ליגת האלופות, שלב הבתים לא מעניין, גם שמינית הגמר לא סיפקה את הסחורה, ואז כשאתה כבר מתכנן לעשות דברים אחרים בחיים - שער רודף שער ומהפך רודף מהפך. ושוב, אתה מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה היה כדורגל כל-כך טוב, כל-כך מהיר, כל-כך קצבי. השלט כבר נשבר מרוב זיפזופים, ויש כעס על אופ"א: למה אתם משבצים שני משחקים באותו זמן? ואולי זה סוד הקסם. הידיעה שאתה חייב לבחור בין קיליאן אמבאפה מול ברצלונה או דורטמונד ואתלטיקו מדריד המרגשות. הערב, שוב נשבור את הראש: מנצ'סטר סיטי מול ריאל מדריד או באיירן מינכן נגד ארסנל. כמו ילד בגלידריה שחייב לבחור רק טעם אחד או במתקן אחד בלונה פארק, אבל מצד שני: איזה כיף זה.
4 צפייה בגלריה
כמו ילד בגלידריה שחייב לבחור רק טעם אחד. אמבפאה ופ.ס.ז' חוגגים את המהפך מול ברצלונה
(צילום: REUTERS/Juan Medina)
כל רגעי הקסם של פרמין לופס בברצלונה
(באדיבות ONE)
ליגת האלופות, כך מתברר, גדולה יותר אפילו ממסי ורונאלדו. רבע הגמר זאת תזכורת מצוינת למה המפעל הזה יכול להיות. הוא יכול לספק משחקים כאלה כל הזמן, ומצד שני אם זה היה קורה כל הזמן אז לא היינו יודעים להעריך את זה. ככה זה בכדורגל, הוא חייב לתסכל אותך עד דמעות כדי להביא אותך לשיאים חדשים ולהזכיר לך כמה הוא טוב. מנעד הרגשות חייב לנוע בין "זה מאוד משעמם" ל"זה הדבר הכי כיף שנוצר", בין "אני לא יכול לראות את זה יותר" ל"כבר נגמר?".
ואם פתחנו במסי ורונאלדו, אז צריך לדבר על היורש המסתמן שלהם: אמבאפה. אין כרגע מישהו בכדורגל העולמי עם כישרון דומה לשלו, וקשה לומר שראינו דבר כזה בעבר. הוא יכול להיות פיזי כמו טנק וגם לרחף על המגרש בקלילות. הוא יכול להעביר את כל השחקנים כמו ברזילאי, או לבעוט מרחוק כמו אירופאי. אמש הוא לא היה בשיאו, וכאילו משום מקום סיים עם צמד. ככה זה אצל השחקנים הכי טובים בהיסטוריה, הם לא חייבים לבלוט כדי להביא מספרים.
4 צפייה בגלריה
אין כרגע מישהו בכדורגל העולמי עם כישרון דומה לשלו. אמבאפה
(צילום: David Ramos/Getty Images)
אמבאפה מתנהג מחוץ למגרש כמו ילד מפונק שהכל מגיע לו, וזה עוד יותר מעצבן לראות שהוא צודק. באמת הכל מגיע לו, הוא באמת כל-כך טוב בכדורגל. שווה לפריז סן ז'רמן לספוג את כל השגעונות שלו, שווה לה לקרוא כל יום שהוא חתם בריאל מדריד, שווה לה לסבול את הכל - כי את מה שהוא עושה אף שחקן בעולם לא יכול לעשות. הוא הביא אותה לחצי הגמר, ובעונה משוגעת כזאת זה עוד יכול להסתיים עם תואר היסטורי.
