"לא מעריכים אותי בכדורגל הישראלי, אין לי ספק בכלל. במכבי נתניה הייתי שחקן העונה עם 24 שערים ושבעה בישולים. חנן ממן, שעשה חצי עונה טובה בהפועל חיפה ועבר להפועל באר-שבע, כבש עשרה שערים וזכה בתואר. זה הגיוני?".
ארבע שנים אחרי שיצא למסע שלו בחו"ל, דיא סבע פותח את הלב וחושף בראיון ל"ידיעות אחרונות" לא מעט מהתסכולים שהצטברו אצלו. זה התחיל כמו סיפור מהאגדות: הילד ממג'ד אל-כרום שמגשים חלום, בעיקר בהיבט הכלכלי, ומקבל שכר של שני מיליון אירו בגוואנגז'ו, כאשר באר-שבע גוזרת קופון של חמישה מיליון אירו.
החלוץ הספיק לשתף פעולה במשך שנתיים עם ערן זהבי - עד שעשה היסטוריה והפך לישראלי הראשון שחותם באיחוד האמירויות, כשהצטרף לאל-נאסר מדובאי. גם במקרה הזה סבע צחק כל הדרך אל הבנק עם שכר דומה למה שהרוויח בסין.
העונה הוא עבר לליגה בכירה יותר, הטורקית, כשחתם אצל מחזיקת הגביע סיבאספור עד לסיום העונה, בה ישתכר "רק" מיליון אירו, אבל מבחינה מקצועית מדובר בשדרוג משמעותי. למרות ההפסד 3:1, החלוץ בן ה-29 רשם פרמיירה מוצלחת במיוחד בתחנה השלישית בקריירה שלו מעבר לים עם שער מרהיב מול המוליכה בשיקטאש (אתמול עלה אחרי ההפסקה ב-0:0 מול קראגומרוק).
לדעתך אתה סיפור הצלחה?
"ברור, אין בכלל שאלה, בעיקר כי הצלחתי נגד כל הסיכויים. הרי לא האמינו בי עד גיל 24, עד שהגיע סלובודן דראפיץ'. עד אז פתחתי אולי ב-15 משחקים בכל הקריירה. מיתגו אותי כשחקן ספסל וזהו. כולם ראו כישרון מהנגיעה הראשונה שלי בכדור, אבל במקום לכוון אותי ולחבר אותי לאנשי המקצוע הנכונים, לא נתנו לי קרדיט. גם קיבלתי סטירה לא פשוטה עם פציעה קשה שבגללה ירדתי לשחק בליגה הלאומית. בעונת השיא שלי במכבי נתניה הרווחתי 20 אלף שקל בחודש, ורציתי שישדרגו את השכר שלי כמו שמגיע לשחקן הכי טוב בליגה, אבל זה לא קרה. סלובו עוד אמר לי 'אל תדאג, אתה תהיה מיליונר'. הוא צדק".
"כאילו נולדתי פה"
ספר על הליגה הטורקית.
"זו ליגה עם קצב. רציתי לחוות את הכדורגל האמיתי ולשחק מול קהל מטורף. אני אומר לך, אני לא מבין איך אפשר להפסיד אפילו משחק אחד מול קהל כזה".
איך נוצר הקשר עם סיבאספור?
"הם רצו אותי איזה חודשיים וחצי, ניסו לשכנע אותי להגיע וכל הזמן דחיתי. זו לא בשיקטאש או גלאטסראיי שאתה לוקח בשתי ידיים, אבל זו עדיין קבוצה גדולה שזכתה בגביע ומשחקת באירופה. סימנו את טורקיה, היו גם דיבורים עם הקבוצות הגדולות, אבל הן החתימו שחקנים עם רזומה. גלאטסראיי צירפה, למשל, את דריס מרטנס ואת לוקאס טוריירה ובשיקאטש את דלה עלי. זו הסיבה שחתמתי רק לעונה אחת, רציתי להשתפשף בליגה הטורקית, והיה לי ברור שדרך סיבאספור יש סיכוי גדול יותר להגיע לקבוצה גדולה בטורקיה מאשר דרך דובאי. אשתי התבאסה שעוזבים את דובאי, אבל אז היא ראתה אותי במשחק נגד בשיקטאש ואמרה שהלוואי שאשאר פה כל הקריירה. זה משחק ששווה 20 משחקים בדובאי. עליתי לרבע שעה והיה נראה כאילו גדלתי במועדון. אין לי רגשי נחיתות מול אף שחקן, גם אם הייתי משחק מול ברצלונה הייתי מתנהג אותו הדבר".
"מה שהכי כואב לי שגם בימים הטובים בליגה הסינית לא קיבלתי הזדמנות בנבחרת, למרות שהגיע לי. ועוד היו משחקים שדאבור לא הגיע בגלל החתונה וזהבי היה פצוע, וגם אז לא נתנו לי צ'אנס"
אז היעד הוא לעבור לאחת מהגדולות בטורקיה עוד העונה?
"כשנחתתי בסיבאס התקשרתי אחרי חמש דקות לסוכן שלי, רונן קצב, ואמרתי לו שהוא יכול להמשיך בחיפושים כי פה לא אשחק. גם הודעתי לקבוצה שלא אשחק בה, הבנתי ששום דבר לא משתווה לדובאי, גם לא איסטנבול ואני מוכן לרדת, אבל יש גבול. בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאני צריך להיות גבר ולשרוד עד ינואר, לתת חצי עונה גדולה ואז לעבור לקבוצה גדולה".
עשית לא מעט כסף. מהן המטרות לשנים הבאות?
"עוד לא עשיתי מספיק כסף, עם כל הכבוד. אז אני מרוויח מצוין פלוס, גם העונה, אך גם בזבזתי בהתאם. עוד לא עשיתי מספיק כסף כדי להיות מסודר אחרי הכדורגל, אבל כמה נשאר לי לשחק? רציתי לחוות משהו משמעותי והורדתי יותר ממחצית מהשכר שלי בדובאי. מספיק לי להרשים ולהגיע לאחת הגדולות בטורקיה. רק לשחק באצטדיונים מפוצצים בכל משחק שווה הכל. לא מצטער על אף מהלך במסע שלי".
"בעונת השיא בנתניה הרווחתי 20 אלף שקל בחודש. רציתי שישדרגו את השכר כמו שמגיע לשחקן הכי טוב בליגה. דראפיץ', מהיחידים שהאמינו בי, אמר לי 'אל תדאג, אתה תהיה מיליונר'. הוא צדק"
ואם היית יכול לחשב מסלול מחדש, היית משנה משהו?
"עברתי מסלול שכל בן אדם היה בוחר בו בלי למצמץ. זה לקפוץ מאפס למאה בכסף מישראל לסין, זה כפול 5 או 6, אף שחקן לא היה מוותר על זה. ההצלחה בליגה הסינית סידרה לי את החוזה בדובאי. בוא תציע היום שחקן מהליגה הישראלית לדובאי, זה לא יקרה. הגעתי עם שם גדול והרווחתי יותר משחקנים שעשו משהו או ששיחקו בצרפת, וזה לא שיש לי קשרים שם. לפני המעבר לסין היו לו הצעות מלודוגורץ ב-400 אלף אירו או מקאזאן בחצי מיליון אירו. את זה היה לי בבאר-שבע, ועכשיו הלכתי אחרי החלום ולא אחרי הכסף".
חושב שיכולת להגיע רחוק יותר?
"אם היו מאמינים בי בגיל 18 ולא רק בגיל 24 הייתי מגיע רחוק הרבה יותר, אבל זה לא קרה. היום כל שחקן שעושה שני דריבלים ישר מדברים עליו. אני בא ליהנות מכדורגל, לא הייתי במכבי חיפה או במכבי ת"א והיה חסר לי הקטע של לשחק מול קהל גדול כמו שיש לי עכשיו בטורקיה".
"לא הכול זה הנבחרת"
בנבחרת לא ספרו אותך.
"מה שהכי כואב ומציק לי שגם בימים הטובים בליגה הסינית לא קיבלתי הזדמנות בנבחרת, למרות שהגיע לי. בעונה הראשונה בסין גם היה לי שילוב טוב עם זהבי. ועוד היו משחקים שמונס דאבור לא הגיע בגלל החתונה וערן היה פצוע, וגם אז לא נתנו לי צ'אנס. כששיחקתי בדובאי לא הגיע לי להיות בנבחרת, אתה צריך להתעלות מעל כל הליגה הזו ולא הייתי שם מבחינת המספרים. עכשיו אני צריך להוכיח את עצמי, יש לנו עוד כמה משחקים עד להתכנסות לקראת אלבניה. אבל יש לי תוכנית משלי, אני לא משחק כדורגל רק כדי לחשוב איך אני מגיע לנבחרת, אלא קודם כל בשביל לפרנס את המשפחה שלי וליהנות".
אם הייתה לך אפשרות לשחק עם מכבי חיפה בשלב הבתים של ליגת האלופות, היית הולך על זה?
"הייתי רוצה להגיע לליגת האלופות, אבל אני נלחם בעצמי שלא לחזור לכדורגל הישראלי. זה לא נכון לקריירה שלי. קשה להתרומם אחרי זה. ברור שליגת האלופות עושה לי את זה, אבל נגיד שעברנו שישה משחקים בשלב הבתים, מה הלאה?"
