"האמת שבכיתי כשהסוכן שלי התקשר אליי והודיע ששיקגו בולס רוצה להחתים אותי. זה חלום שהתגשם עבורי לשחק ב-NBA ועוד בקבוצה בעיר שבה גדלתי. לא אכפת לי אם התקופה תסתכם בשניים או בחמישה משחקים, זה מספיק מיוחד עבורי". וולטר למון ג'וניור, הרכז החדש של הפועל תל אביב, הוא בדיוק ההגדרה לאדם מיוחד.
מגיל קטן נאלץ להילחם על חייו בשכונה קשה מאוד באיזור הדרומי של שיקגו. כשהיה בן 15 בלבד אביו, וולטר סיניור, מת מסרטן ריאות והוא נשאר יחד עם אימו שגידלה אותו. לא סתם חשבון האינסטגרם שלו מלא בתמונות של שניהם יחד מרגעים חשובים בחייו.
יחד עם אימא שלו. חיים מורכבים
"שיקגו היא עיר רצחנית, קשה מאוד לגור כאן", אמר בראיון שנתן בארה"ב. "אם אתה לא מתנהל בצורה נכונה, קשה לצאת ממנה. קל מאוד להיכנס אל תוך האלימות והסמים שסובבים את העיר. זה שגדלתי בשכונה קשה ואיבדתי את אבא שלי בגיל 15 גרם לי להתבגר בצורה מהירה מאוד. זה גרם לי להיות רעב יותר ולרצות להצליח".
התנדב במתקן רפואי לחולים סופניים
לצערו, מכיוון ששיחק בתיכון מקומי לא ממש מוכר, וגם לא התבלט יתר על המידה, למון ג'וניור לא זכה להצעות למלגות מאוניברסיטאות מובילות והסתפק בבראדלי. הוא סיפק מספרים יפים מאוד שם, וכסיים את תקופתו בקולג' אחרי ארבע שנים נכלל ברשימת עשרת הקלעים, המוסרים וקוטפי הריבאונדים הגדולים בתולדות האוניברסיטה.
אבל לא רק כדורסל עניין אותו. במקביל הוא קיבל בהצטיינות תואר בפסיכולוגיה, והיה אקטיבי מאוד בחיי החברה במקום. בין השאר התנדב במתקן רפואי לחולים סופניים וערך מפגשים עם ילדים שאיבדו הורים או קרובים בעקבות מחלות, כמו המקרה שלו.
(צפו בביצועיו של למון ג'וניור מליגת הפיתוח)
לאורך כל הקריירה שלו השתדל ללבוש את הגופייה מספר 25, והתעקש על כך משלוש סיבות: השחקן האהוב עליו, דריק רוז, גם כן יליד שיקגו, משחק עם אותו מספר על הגב, אמא שלו שיחקה כדורעף בתיכון עם המספר על גבה, והסיבה השלישית משמעותית לא פחות, ונותנת עוד ממד לאדם המיוחד שנקרא וולטר מלון ג'וניור. ב-1984 נרצח בקרב יריות בן ווילסון, שנחשב לאחד השחקנים עם הפוטנציאל הכי גדול שנולדו בשיקגו. הוא בדיוק התכונן לשנתו האחרונה בתיכון סיימון המקומי (אותו תיכון בו למד גם רוז), ואז קרה המקרה הטרגי. ווילסון גם לבש את הגופייה מספר 25. "כשאתה לובש את הגופייה עם המספר הזה, זה אומר משהו למי שהגיע משיקגו", סיכם שחקנה החדש של הפועל ת"א.
באחד הראיונות איתו סיפר הרכז בן ה-28 מאיפה הגיעה ההערצה שלו לרוז: "הפעם הראשונה שראיתי את דריק הייתה בעונה האחרונה שלו בתיכון. הוא הטביע על כולם ואחרי אותו משחק אמרתי לעצמי 'אני רוצה להיות בדיוק כמו הבחור הזה'. מאותו רגע אני עוקב אחריו. היה לי את הכבוד לראות אותו מקרוב כמה פעמים, להבחין בצורה שבה הוא זז על המגרש וגם איך הוא מתנהל ומאמין בעצמו למרות כל הפציעות שעבר". ואכן, סגנון המשחק של למון ג'וניור זהה מאוד לזה של רוז. הוא אקטיבי מאוד, יש לו צעד ראשון מהיר, האתלטיות שלו מרשימה והחדירה שלו לסל בכוח רב מזכירה את זו של רוז.
"חשבתי שלעולם לא אשחק ב-NBA"
ב-23 בפברואר 2018 הגשים למון ג'וניור את החלום שלו כשקיבל חוזה ל-10 ימים בניו אורלינס פליקנס וערך את הבכורה שלו בניצחון 123:124 לאחר הארכה נגד מיאמי היט. הוא קיבל רק ארבע דקות באותו ערב. בסופו של דבר הוא שיחק רק חמישה משחקים במדי הפליקנס, וגם הוא יודע מדוע זה קרה: "כשקיבלתי את השיחה מניו אורלינס בעונה שעברה לא הייתי רגיל לקצב והאתלטיות ב-NBA. זה משהו שהייתי צריך להתרגל אליו. לא אהיה כנה אם אגיד שזה לא הפריע לי ששחקנים אחרים מליגת הפיתוח מקבלים חוזים ב-NBA, ואני לא. היו כבר רגעים שחשבתי שזה לא יגיע לעולם".
אבל העובדה שסוף סוף קיבל צ'אנס מקבוצה מהליגה הטובה בעולם, אחרי שנים רבות של נדודים בליגת הפיתוח וגם בקבוצות בינוניות מאוד באירופה, פתחו לו את התיאבון, בקיץ 2018 חתם על חוזה דו-כיווני עם בוסטון סלטיקס, אבל שוחרר ממנה כבר בנובמבר מבלי ששיחק. בדצמבר חתם בווינדי סיטי, קבוצת הבת של שיקגו בולס. בתמורה מיין רד, קבוצתו הקודמת בליגת הפיתוח, קיבלה את הזכויות על אלכס המילטון, אקס מכבי ראשון לציון.
למון ג'וניור היה נהדר במדי ווינדי סיטי, והוביל אותה כנגד כל הסיכויים לפלייאוף של ליגת הפיתוח. הוא קלע בממוצע 20.2 נקודות, מסר 8.7 אסיסטים, קלט 4.8 ריבאונדים וחטף 1.5 כדורים ב-33.3 דקות. אלא שבחודש מרץ העונה שלו ושל קבוצתו הסתיימה אחרי הדחה בפלייאוף על ידי ווסטצ'סטר, קבוצת הבת של ניו יורק ניקס. הרכז כבר חשב שהוא חושב הביתה לשיקגו, ינוח כמה ימים וישוב לאימונים כדי להתכונן לעונה הבאה, אלא שאז הגיעה אותה שיחה מהסוכן שבישר לו ששיקגו רוצה להחתים אותו עד לסוף עונת ה-NBA.
עימות פיזי עם קייל לאורי
הבולס סבלו בדיוק ממכת פציעות גדולה, ולא פחות משבעה שחקנים בסגל היו מושבתים. גם העובדה שלא היה להם כבר סיכוי להתברג בפלייאוף סייעה ללמון ג'וניור לקבל את החוזה המיוחל. הוא הבין שקיבל צ'אנס נדיר, שלא בטוח שיזכה לו שוב בחיים, אז הוא החליט לנצל אותו עד הסוף. כבר במשחק הבכורה שלו נגד טורונטו הוא קיבל 31 דקות והחזיר עם 19 נקודות, 6 אסיסטים, 4 ריבאונדים ו-4 חטיפות.
למון ג'וניור לא התרגש מהמעמד, והיה מעורב בכמה אירועים שמסמלים את האופי החזק שלו. באחת החדירות שלו לסל הוא קיבל מכה חזקה מסרג' איבקה ונפל לרצפה, בהמשך סחט וגם קיבל עבירה טכנית בעקבות עימות פיזי וקללות עם קייל לאורי, ולקינוח הספיק לאבד את הנעל שלו אחרי שחדר וקלע סל וירטואוזי. "אני חושב ששיחקתי טוב במשחק ה-NBA הראשון שלי עם שיקגו. יש לי עוד הרבה לאן להתקדם, עוד לא הראיתי את כל מה שיש לי", אמר בסיום, והוסיף: "אם הייתם אומרים לי לפני כמה ימים שאשחק 30 דקות נגד טורונטו, הקבוצה עם המאזן השני בטיבו במזרח, ועוד על המגרש של הבולס, לא הייתי מאמין לכם. זה ללא ספק היה רגע סוריאליסטי עבורי, ולא אשכח אותו לעולם. אני הולך לזכור את הרגע הזה לכל חיי".
ולסיכום, איך לא, הוא התייחס גם לאימא שלו שראתה אותו מהיציע ביונייטד סנטר: "יש לנו קשר מיוחד, אני רוצה לייצג אותה בצורה הכי טובה שאפשר. היא ניסתה להציג חזות קשוחה כשגידלה אותי, היא לא ממש טובה בלהביע רגשות, אבל היא הייתה גאה לראות אותי על הפרקט, במיוחד כשלבשתי את המספר שלה ושיחקתי בבית. חיפשתי אותה ביציע, לא ראיתי אותה, אבל יכולתי להרגיש אותה יחד איתי".
