מכביה- משדר נביעות - מורן סמואל
בשיתוף נביעות
מורן סמואל כבר הספיקה לזכות כמעט בכל תואר אפשרי, אבל את מדליית הזהב במשחקים הפאראלימפיים בפריז ב-2024 היא לעולם לא תשכח. שעות לפני גמר החתירה התבשרה על רצח ששת החטופים במנהרות, ונאלצה למצוא דרך להתמודד עם אחד הימים הקשים במלחמה האחרונה - יום שהסתיים ברגע הגדול בקריירה שלה.
במשדר "הפסקת מים", שנערך במתחם נביעות במכביה סיטי, שנפתחה השבוע באקספו תל אביב, חוזרת סמואל אל אותו יום ומספרת על הרגעים שלפני הגמר. "מצאתי את עצמי בבוקר בלתי אפשרי. אני אמורה לחתור בפעם האחרונה בחיים שלי באירוע הספורט הכי גדול בעולם, כשבמדינה שלנו יש אבל ובכי ואובדן כל כך גדול. ניסיתי להבין איך אני הופכת את כל הכאב הזה לכוח". לסירה היא נכנסה עם שלוש מילים שליוו אותה לאורך המקצה: "אני פה למרות, בגלל ובזכות".
לקטעים נוספים:
את אותו רעיון, לדבריה, מגלמת גם המכביה שנערכת בימים אלה בישראל. "הדבר הראשון שצריכים לקחת זה העובדה שהמכביה קורת", היא אומרת. "זה מראה על החוסן שלנו, היכולת שלנו כמדינה. למרות הכול, שנה מאוחר יותר, לקיים את הדבר הזה ולהביא לכאן ספורטאים מכל העולם". מבחינתה, זה בדיוק מה שמסמלת המכביה: "אנחנו פה כדי להישאר, יותר מתמיד".
סמואל מדברת גם על הדרך שהובילה אותה אל המדליות. היא מספרת מה למדה במעבר מכדורסל לענף אישי כמו חתירה. "הבנתי שגם ספורט קבוצתי בנוי על הספורט האישי", היא אומרת. "כשכל אחד נותן את המאה אחוז שלו, הקבוצה נהיית טובה יותר". גם אחרי שנים בצמרת, היא מודה שיש בקרים שבהם קשה לקום לאימון. מבחינתה, כל ספורטאי חייב למצוא את ה"למה" שמוציא אותו מהמיטה בבוקר ומאפשר לו להמשיך גם ברגעים הקשים.
בריאיון המלא היא משתפת גם במסר שהיא מבקשת להעביר לילדים ולבני נוער, מסבירה למה בעיניה קושי הוא הזדמנות לצמיחה, ומספרת איזו עצה הייתה נותנת לכל ספורטאי צעיר בתחילת דרכו.
בשיתוף נביעות
