על הזנב של הרוכב הישראלי בטור דה פראנס: תיעוד מיוחד
(צילום: יאיר קטן)
"טוב מאוד, יפה מאוד. נהדר, אתה מקצוען. זה היה מושלם, בחור צעיר. אני אוהב מאוד את המחשבה שלך. עכשיו מתחיל לכאוב, אבל תתרכז במסלול".
יום שישי, 24.6. גיא ניב עולה על האופניים ברמת הגולן כדי להשתתף באליפות ישראל. הראש שלו במקום אחר לגמרי. הוא עדיין הרגיש את הצביטה על כך שלא נכלל בסגל הסופי של קבוצת ישראל פרמייר טק לטור דה פראנס. יום שישי, 1.7. בדיוק שבוע מאוחר יותר, ניב עולה בשיא הריכוז על אופני החימום ליד אוטובוס הקבוצה, בסמוך לנקודת הזינוק של הטור בקופנהגן. עוד רגע יגיע תורו לעוף על הכביש החלקלק ולקבל שאגות עידוד מהקהל הדני.
באמצע השבוע, כשניב עוד בילה בצפון (בן היישוב עצמון שבמשגב), הכל החל להתהפך. עומר גולדשטיין נחשף לחולה קורונה מאומת בין אנשי הצוות בטיסה מישראל, דריל אימפי נדבק, ובמהלך תהליך קבלת ההחלטות הקשה, ראשי הקבוצה הזעיקו את ניב ואת גיום בואבן הקנדי, שני רוכבי הגיבוי, כדי לא לבזבז זמן. כשניב היה בדרך, ביום חמישי בבוקר, הוא קיבל את האישור הסופי שיתפוס את מקומו של אימפי. הוא הגיע לקופנהגן מעט יותר מ-24 שעות לפני הזינוק למרוץ הגדול בעולם, מוכן לטרוף את ההזדמנות שהגיעה משום מקום.
בחזרה למחנה הקבוצה הקטן ברחוב הסואן בבירת דנמרק. ניב יורד בלי חולצה מהאוטובוס, ומתחיל לדווש בריכוז פנומנלי. הוא לא מזיז את העיניים מאותה הנקודה, מכניס את השרירים לקצב. הוא היה מעדיף שזה לא יקרה אחרי הקפצה מאוחרת וטיסה עם קונקשן באיסטנבול, אבל שמר על כושר גם בבית כדי להיות מוכן למקרה הזה. ניב גם השתתף כבר בטור לפני שנתיים, הישראלי הראשון שעשה זאת, הוא יודע מה דרוש ממנו.
אבל רק כדי לתת את הדחיפה הנוספת, הקבוצה עוטפת אותו. על הכביש, זה המנהל המקצועי ניקי סורנסן שנוהג מאחוריו ולא מפסיק לשגר לו באוזנייה מילות עידוד – זה מה שקראתם בתחילת הכתבה. אבל לפני האמצע, צריך גם לזנק.
"תהיה סופר זהיר בפניות כי הכביש חלקלק, גם בירידה מהרמפה. תן את כל מה שיש לך בישורת, תתמקד בהאצה ובשמירה על המהירות"
זה המגרש הביתי של סורנסן, אחד המנהלים המקצועיים של הקבוצה. לא רק שמדובר בבחור דני, אלא כזה שגם זכה לפני 13 שנה בקטע בטור דה פראנס. עכשיו הוא מנסה בוקר רוח להשיג קשר עם האוזנייה של ניב, אבל במשך שתי דקות כלום לא קורה – עד שניב נעצר ליד הרכב שלנו, סמוך לקו הפתיחה, מוריד את הראש ומאשר שהוא שמע הכל. סורנסן נותן לו הוראות אחרונות, והם מסכמים שהישראלי ייקח את הקטע בקלות. אחרי הכל, התפקיד של ניב בקבוצה הוא של פועל שחור – צריך לעבוד בשביל הרוכבים המובילים בקטעים הקשים ולעזור להם להגיע בשיא המומנטום לסיומת, ובקטעים האישיים בעיקר לתת מה שאפשר במגבלות ההבנה שצריך לשמור על הגוף כדי לסיים את הטור כמו שצריך. במיוחד אם עד לפני יומיים ראית את הפסל של דוד בן גוריון בדרך להמראה.
הרכב הופך למפקדת נאס"א, כאשר סורנסן אומר בקול בטוח לניב: "דקה אחת לזינוק". האוויר עומד, ואז החללית מתפרצת (למרות שהכרוז בעל האוריינטציה הצרפתית הכריז על "גי ניב"). אין דרך מושלמת לתאר את האדרנלין וההתלהבות שמגיעים מנסיעה במושב הקדמי, כמה מטרים מהגלגל האחורי של רוכב ישראלי בקטע הפתיחה בטור דה פראנס. התגובה של האוהדים מדהימה, ועל כל מילימטר ב-13.2 הקילומטרים של הקטע עמדו ארבעה אנשים לפחות זה על זה כדי לראות את הרוכבים עוברי מקרוב ולדרבן אותם. אחרי הכל, הדנים מתים על רכיבה וזו הפעם הראשונה שהמרוץ מגיע אליהם. רק חבל שאת גיא עצמו המארגנים לא נותנים לצלם בפעולה בגלל זכויות יוצרים.
השאגה מהקהל רועמת, אבל ניב על האופניים וסורנסן על ההגה שלווים לחלוטין. מפוקס לגמרי בכל מטר שמולו, ניב עף קדימה כמו חץ. סורנסן עם מכשיר הקשר ביד אחת, ההגה בשנייה וצג של תוואי הקטע ליד לוח השעונים, כך שהוא מתריע בפני הישראלי על כל פנייה שמגיעה, ומדריך אותו איך לקחת אותה ואיפה להיזהר.
וחשוב להיזהר. ביומיים הראשונים שלי כאן, היה חום ישראלי של סוף יוני, ממש לא מה שחושבים על קופנהגן. רק לקראת הקטע הראשון התחיל הגשם שבא והלך. בין הטירוף לנצח בפתיחה ולהשיג את החולצה הצהובה של המוביל, הדרישות הזריזות של רכיבה נגד השעון והכבישים שהפכו לפתע רטובים, היה כאן פוטנציאל החלקה משמעותי. סורנסן הזהיר את ניב ללא הרף מפני הפסים הלבנים העבים על הכביש, כמו גם מאבני השפה הבעייתיות, אבל היו כאלה שלקחו צ'אנסים ונפלו מהאופניים. זה קרה פעמיים לשטפן ביסגר השווייצרי, שהיה אחד הפייבוריטים לניצחון בקטע וסיים אותו במקום ה-99.
"תיהנה מזה, תיהנה מהקהל"
ניב (28) הוא חיה רעה במובן שונה ממה שמקובל בדר"כ בספורט. הוא לא כדורסלן/גוש שרירים בגובה 2.10 מ', אבל המידות שלו תפורות לענף – 1.68 מ' על 58 ק"ג – הוא חזק מאוד, אתלטי ובעל סיבולת אדירה.
קו הסיום שלו מתקרב, וסורנסן נותן לו עוד כמה מילים חמות לפני שישלים את הקטע לקול הדפיקות של האוהדים על שלטי הפרסום, רעם מתגלגל של אהבה. היה מרהיב לצפות בו שועט קדימה, גם אם אינו אחד הרוכבים המצטיינים בטור, פועל כמו מכונה, שוכח מרמת הגולן, ממשגב, מאליפות ישראל ומתמקד בדבר אחד – לעשות את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר.
ניב דורג במקום ה-173 מתוך 176 רוכבים, בזמן של 17 דקות ו-42 שניות, ביום לא טוב של הקבוצה הישראלית. הוגו הול הקנדי היה הבולט שבה במקום, כריס פרום הוותיק נראה רחוק מהאיש שזכה בטור דה פראנס ארבע פעמים וסיים 112. רחוק מהם, איב למפארט הבלגי הפתיע את כל הפייבוריטים עם ניצחון בזמן של 15:17 דקות, כשהאלוף בשנתיים האחרונות, הסלובני האדיר טאדיי פוגצ'אר, פתח כבר בפתיחה פער על היריבים כשסיים עם הזמן השלישי בטיבו.
מתקפלים, מחר יום חדש. בקבוצה לא מרפים מהמטרות – ניצחון ראשון בקטע בטור. גיוס כספים למרכז הרכיבה ברואנדה, החלום של הבוסים סילבן אדמס ורן בר און (לאתר: בונים מרכז רכיבת אופניים לילדי רואנדה - israelgives.org). וניב פוסעי בין אנשי הצוות, מנתח בראש כל מהלך שביצע. כפי שסוכם, הוא לקח את זה בקלות. כשיגיעו הטיפוסים המטורפים בהרים, נקודה חזקה שלו, כבר לא יהיה שום דבר קל. אבל עבור הרוכב היחיד בטור דה פראנס ששירת בסיירת מטכ"ל, מה זו כבר עלייה תלולה באלפים.
