כולנו מכירים את זה. בכל שנה, באותו תאריך בדיוק, השנה האזרחית מתחלפת - אך עדיין, בפעם הראשונה שנכתוב תאריך בכל שנה חדשה, ברוב המקרים נטעה ונחזור שנה אחורה. התופעה הזו מופיעה גם לאחר שאנחנו חוגגים יום הולדת, ובפעם הראשונה שמישהו ישאל לגילנו, התשובה המהירה תהיה ככל הנראה טעות בשנה אחת אחורה.
כשמישהו מגלה שאני צופה בהיאבקות, השאלה הראשונה לאחר: "אתה יודע שזה מזויף, כן?" היא כמעט תמיד "רגע, האנדרטייקר עדיין מתאבק?" והתשובה האינסטינקטיבית היא: "כן, הוא מגיע פעם בשנה לרסלמניה!"

האנדרטייקרהאנדרטייקר
האנדרטייקר
(צילום: גטי אימגס)

לפני מספר ימים שודר הפרק האחרון בדוקומנטרי על סוף דרכו של האנדרטייקר כמתאבק, שם הוא הכריז שהוא תולה את המגפיים, הטייץ ומעיל העור, ופורש מהיאבקות, הפעם באמת. קשה להסביר את האהבה כלפיו למי שלא חזה בתופעה הזאת בעצמו. מדובר בהר אדם המתנשא לגובה של 2.08 מטרים, שהדרך הכי טובה לתאר את הדמות שלו היא: "הוא מת, אבל חי, אז הוא בעצם זומבי בן אל-מוות. אה, וגם מכשף. וכל זה ארוז בחליפת גוף צמודה, מכנסי עור וכפפות MMA. ובזמנו הפנוי הוא גם אופנוען". זה הרי מגוחך. לאדם שלא מבין את הקסם בהיאבקות, זה עלול להישמע כמו טירוף שנשלף היישר מפרויקט גמר של סטודנטים לקולנוע. אבל הדמות הזאת, האגדה הזאת, היא האגדה שלאורך 30 שנות התהוותה וכתיבתה סחטה את התגובות הכי מטורפות, עוררה את הרגשות הכי עוצמתיים והוציאה ממעריצי ההיאבקות כל טיפה של אנרגיה. פשוט כי האנדרטייקר תמיד היה הכי טוב שהוא יכול, מה שהפך אותו ליותר טוב מכולם.
האנדרטייקר הוא יותר מעוד מתאבק מצוין, יותר מהצמרמורת הבלתי נמנעת בהישמע הגונג בשיר הכניסה שלו, יותר מעוד רצף ניצחונות אגדי שנשבר ושבר למיליוני מעריצים מסביב לעולם את הלב ויותר מהרגע ברסלמניה 28 בו הוא, שון מייקלס וטריפל H ירדו מהזירה מחובקים והפכו בן רגע מיליונים לילדים שצופים לראשונה בסצינת המוות של מופאסה במלך האריות. הוא אוסף של רגעים, של זכרונות ובעיקר של אהבה מטורפת לענף שכולנו אוהבים הרבה בזכותו. הוא הדמות שמספרים עליה לילדים ולנכדים עם ברק בעיניים, שבתקווה יעביר את העוצמה שיש לאיש הזה שלעולם לא יהיה יותר מארק קאלאוויי.
כשמישהו מגלה שאני צופה בהיאבקות, השאלה הראשונה לאחר: "אתה יודע שזה מזויף, כן?" היא כמעט תמיד, "רגע, האנדרטייקר עדיין מתאבק?" והתשובה שאענה בלי לשלוט בזה בכלל תהיה: "כן, הוא מגיע לרסלמניה פעם בשנה", אבל הוא כבר לא. ולמציאות הזאת ייקח קצת זמן להתרגל.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.