בשבוע שעבר קרו למחלקת יחסי הציבור של ה-NBA שני דברים רעים: העולם חגג את יום ההולדת ה-60 של מייקל ג'ורדן, מה שהזכיר לכולם שאף אחד מהכוכבים הגדולים של היום לא מתקרב למיתוס; והיה משחק אולסטאר. משחק הכיף שפעם היה משאבת רייטינג שגרמה לאנשים מהצד השני של האוקיאנוס לקום באמצע הלילה, היה פשוט קטסטרופת יח"צ. מייק מאלון, מאמן דנבר שאימן את הקבוצה של לברון ג'יימס, אמר שזה היה "משחק הכדורסל הכי גרוע ששוחק אי פעם", אבל הוא טועה. כדי שזה יהיה משחק הכדורסל הגרוע אי פעם, זה היה צריך להיות "משחק כדורסל". זה לא היה אפילו קרוב לכך. בקושי תחרות לייאפים.
ה-NBA יודעת כבר כמה שנים שיש לה בעיה אמיתית עם האולסטאר, והיא מנסה לפתור אותה בדרך הכי אמריקאית שהיא מכירה: עוד ועוד גימיקים, עוד ועוד כסף, עוד ועוד סלבריטאים, אבל זה לא עובד. האולסטאר ביום ראשון השיג את הרייטינג הנמוך בהיסטוריה, עם ירידה של 27 אחוז ביחס לשנה שעברה. 4.59 מיליון צופים ראו את המשחק בשתי רשתות טלוויזיה. יכול להיות שהליגה עדיין הרוויחה כסף, אבל זה היה הרווח היחיד שלה, והפסד גדול בצידו, גם אם אדם סילבר עדיין חי בהכחשה.
כי מה שקרה באולסטאר הוא לא בעיה נקודתית, אלא גם אחת הנגזרות של כאב ראש מתגבר שלליגה אין בינתיים פתרונות אליו: Load Management 'ניהול עומסים', המנהג הרווח יותר ויותר של קבוצות שלא לשתף שחקנים בריאים במשחקים מסוימים של העונה הרגילה. ב-2012 הושיבה סן אנטוניו ספרס על הספסל את כל הכוכבים הקשישים שלה לפני משחק חסר חשיבות. הקומישנר אז, דייויד סטרן, קנס אותה ברבע מיליון דולר. יותר מעשור אחרי, ברור שלצעד ההוא של המאמן גרג פופוביץ' היה אפקט מתמשך חזק בהרבה מהקנס של סטרן.
בשבועות האחרונים הגיע השיח בנושא ניהול העומסים לנקודת רתיחה, ודווקא סביב סוף שבוע האולסטאר שאמור היה להיות חגיגה נטולת דאגות וכמעט דקדנטית. קווין דוראנט וסטן ואן גנדי החליפו ציוצים ציניים סביב השאלה מדוע פציעות בשריר הירך האחורי ובמפשעה כה נפוצות כרגע, למרות ששחקנים נחים; היה סרטון ויראלי של ילד מחזיק שלט ואומר שהוא טס 6,000 קילומטר כדי לראות את ג'ימי באטלר משחק, ובסוף באטלר לא שיחק. במיאמי היט טענו שבאטלר היה פצוע ולזכותם ייאמר כי פיצו את הילד בפגישה אישית עם אלילו; ניקולה יוקיץ' נח במפגש היחיד נגד הבאקס במילווקי, ובכך נמנע מהקהל אחד משני משחקים בלבד בין זוכי ארבעת פרסי ה-MVP האחרונים; דמאר דרוזן אמר שצריך לקבוע כי שחקן יכול לזכות בתואר ה-MVP רק אם שיחק ״לפחות״ 78 משחקים מה-82 בעונה הרגילה (לפי הסטנדרט הזה, אגב, מרוץ ה-MVP של העונה מצטמצם כרגע לשני שחקנים בלבד, ניקולה יוקיץ׳ וג׳ייסון טייטום); צ'ארלס בארקלי, כמה צפוי, נכנס חזיתית בספורטאים שמרוויחים עשרות מיליוני דולרים ומתנהגים "כאילו הם עובדי מפעל פלדה". היה גם המונולוג הטלוויזיוני החזק של ריצ'רד ג‘פרסון, שחקן עבר לא רע שצמח להיות פרשן מצוין:
"באתי מבית שלא היה בו הרבה, ולחג המולד ההורים קנו לי כרטיס למשחק של סן אנטוניו ספרס, כי דייויד רובינסון היה השחקן האהוב עליי. אבא שלי, ששטף רצפות, הוריד אותי במגרש, נתן לי חמישה דולר והלכתי לראות את המשחק לבד כי המשפחה שלי לא יכלה להרשות לעצמה עוד כרטיסים. אבא הלך לראות את המשחק בבר ובא בסוף לקחת אותי. בגלל זה בכל פעם שעליתי למגרש זכרתי את אבא שלי ואת הכרטיס האחד הזה, וחשבתי על כל המשפחות שהיו שם. אם דייויד רובינסון לא היה משחק באותו משחק, זה היה שובר אותי. לקחתי את האחריות הזו איתי לקריירה. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. אני מאשים פה בעיקר את הקבוצות והמאמנים שמחליטים על המנוחה הזו. לצערי השחקנים בדור הזה עושים יותר מה שאומרים להם, ומתווכחים הרבה פחות".
להיות שחקן NBA זו כמובן לא עבודה במפעל פלדה, וגם המשכורת לא כזו, אבל זו עדיין עבודה פיזית קשה מאוד והעונה הרגילה ארוכה מדי. סטף קרי, שחקן שלא מחמיץ משחקים אם הוא לא באמת פצוע, אמר שוב ושוב כי השחקנים עצמם הם לא אלה שדוחפים למנוחה, זו כמעט תמיד החלטה של מאמנים וצוות רפואי. למאמן של סטף, סטיב קר, יש את הפתרון הפשוט והנכון ביותר: לקצר את העונה מ-82 משחקים ל-72. "זה ייצור מספיק זמן מנוחה והמצבים המטורפים האלה יצטמצמו מאוד", אמר קר, "אני לגמרי מבין את הכעס של האוהדים".
בקרב הליגות המקצועניות, 'ניהול עומסים' זו תופעה ייחודית ל-NBA, ולכן גם מעוררת כעס מיוחד. אחת הבעיות היא שה-NBA הפכה את העונה הרגילה לדבר הכי פחות חשוב בסולם הדרגות שלה. הפלייאוף הוא המטרה המקודשת והמקדשת כל אמצעי, כולל ניהול עומסים. תוספת הפליי-אין עזרה קצת, ובחודשיים שנותרו עכשיו לעונה הרגילה נראה מעט מקרים של ניהול עומסים בקבוצות שנאבקות על מקום בפלייאוף, אבל זה לא מספיק.
צריך גם לזכור שהמשחק היום שונה לגמרי מכפי שהיה במה שאנשים נוטים לזכור בנוסטלגיה מוגזמת כ'ימים הטובים בהם השחקנים היו הרבה יותר קשוחים'. המשחק היום מהיר הרבה יותר, אתלטי הרבה יותר, דורש הרבה יותר מהגוף. בנוסף, הגלובליות של ה-NBA מביאה לכך שלא מעט מכוכבי הליגה משחקים גם במסגרות בינלאומיות עם הנבחרות שלהם. כל זה באמת מעמיס על הגוף דרישות לא אנושיות, וכמה לברון ג'יימס כבר יש בעולם.
במסיבת העיתונאים שערך במהלך סוף שבוע האולסטאר, התקשה אדם סילבר להציג פתרון. קיצור העונה לא באמת בא בחשבון, לא כל עוד חוזי הטלוויזיה עם ה-NBA רק גדלים יותר ויותר, וסילבר, קומישנר אהוד מאוד על השחקנים, מגן עליהם בכל הכוח: "אני לא חושב שזה נכון לבוא ולהגיד 'פעם שחקנים היו משחקים כל הזמן'. דיברתי עם הרבה מאגדות העבר האלה וברור שהגישה הזו לפיה שחקנים חייבים לשחק כל הזמן פשוט לא נכונה. השחקנים הם בני אדם שמשחקים עם כאבים ופציעות באופן קבוע. הכוכבים שלנו גם לא מחמיצים כל כך הרבה משחקים בגלל סתם מנוחה, ואני מקווה שאף אחד לא טוען שהם צריכים לשחק פצועים. כמובן שאנחנו חושבים על האוהדים, אבל השנה נשבור את שיא כל הזמנים למכירות כרטיסים וחידוש מנויים, אז האוהדים שלנו לא בדיוק אומרים לנו שהם לא מרוצים מהמוצר".
פורסם לראשונה: 14:33, 24.02.23
