קולין קאפרניק לא נולד להיות גיבור חברתי, ולא סמל לצדק, שוויון ומאבק בגזענות או באלימות המשטרתית באמריקה נגד שחורים ומיעוטים אחרים. קולין קאפרניק נולד למסור את הכדור ולרוץ איתו, לחמוק מההגנה, לנצח בכל דרך, לשים את מגיני הכתפיים ולצאת לקרב עם החבר'ה שלו למחלקה. כשכרע ברך בעת נגינת ההמנון ב-2016, הוא לא עשה את זה כדי להיות אייקון, הוא עשה את זה מאמונה פנימית. אמונה פנימית יכולה להפוך אותך לאייקון והיא יכולה גם לשרוף אותך.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי
שש שנים לפני כריעת הברך, קאפרניק הביא את סן-פרנסיסקו פורטי-ניינרס כל הדרך לסופרבול. הביא זו לא הגדרה מפליגה. מעולם לא הייתה לקוורטרבק הזה, לקאפרניק, יד כמו של ארון רוג'רס, למשל, אבל הרגליים, אלוהים. הפורטי-ניינרס הפסידו את המשחק בסנטימטרים. פוטבול הוא משחק של מילימטרים.
5 צפייה בגלריה
כשכרע ברך ב-2016, הוא עשה את זה מאמונה פנימית. קאפרניק ברגע שהגדיר לו את הקריירה
(צילום: AP Photo/Chris Carlson)
מה שקרה לקאפרניק מאז הוא פשוט טרגדיה שייקספיריאנית. הוא ניסה לברוח ממה שכתבו עליו בעיתונים. סירב להתראיין, סירב להשתמש בשני מיליון העוקבים שלו בטוויטר כדי להביע את דעתו (הוא בעיקר צייץ מחדש ציוצים של אחרים). גם כשדונלד טראמפ, כנשיא ארה"ב, טיגן אותו בשמן הכי עמוק של הגזענות.
זה לא ממש עזר לו. מאז 2016 אף קבוצה לא רוצה לגעת בקאפרניק. בעיני ליגת ה-NFL, הוא "סחורה פגומה". במונחים ספורטיביים, נעשה לו עוול גדול יותר ממוחמד עלי: גם עליו נאסר לשחק בשיא הקריירה הספורטיבית. אבל בניגוד לעלי, הוא לא ישחזר את המעמד שלו. לא יקבל הזדמנות שנייה. לא באמת.
קוורטרבקים נפצעו. אחרים שיחקו גרוע. כשקאפרניק פרש, הוא היה אחד מעשרת הקוורטרבקים הטובים בליגה. בכל רגע נתון יש בליגה 90 קוורטרבקים. העובדה שאף אחד לא החתים אותו היא לא פחות מקנוניה. לאחר שקאפרניק תבע את הליגה על כך שהקבוצות התארגנו כדי למנוע ממנו לשחק, היא שילמה לו סכום פשרה שנע בין מיליון לעשרה מיליון דולר.
5 צפייה בגלריה
קמפיין פרסומי שהעיף את החולצות שלו מהמדפים. קאפרניק על שלטי החוצות של נייקי
(צילום: EPA)
המנצחת האמיתית של האירוע הייתה נייקי, שהלבישה על קאפרניק קמפיין פרסומי שהעיף את החולצות שלו מהמדפים. הליברלים אמרו עליו שהוא פטריוט אמיתי. השמרנים טענו שכל קבוצה שתיגע בו היא לא פטריוטית. וקאפרניק המשיך לקום כל יום ולהתאמן שלוש שעות בבוקר ועוד כמה שעות בצהריים, ועוד אימוני משקולות בלילה, רק כדי לראות את הסיבה שבגללה נולד מתנדפת לה באוויר לעד, כמו ברווזים בבריכה של טוני סופראנו.
אין הזדמנות שנייה
קאפרניק רצה לשחק לפי החוקים שלו. כשהליגה סידרה לו אימון מסירות לעיני סקאוטים של קבוצות ב-2020, הוא סירב ובחר לעשות אימון עצמאי שזכה למאות אלפי צפיות באינטרנט. הוא נראה טוב באימון הזה. השלים 53 זריקות מתוך 60 ניסיונות. ועדיין, אף קבוצה לא התעניינה. קאפרניק רע לעסק. ליגת הפוטבול היא עסק ספורטיבי, בסדר הזה.
קאפרניק הבין שהזמן מתחיל להתאדות עבורו. לפני שבועיים, אחרי שארון רוג'רס, ההחתמה החדשה והנוצצת של ניו-יורק ג'טס, נפצע כבר במשחק הראשון של העונה (ויחמיץ את כולה), קאפרניק כתב מכתב לג'ו דאגלס, המנכ"ל של הג'טס, וביקש הזדמנות לשחק בקבוצת המילואים של המועדון, כמו הומלס שמניח את כובעו ברחוב ומבקש פרוטה. קאפרניק כתב שהוא רק רוצה להכין את ההגנה בצורה טובה יותר, בעיקר לשלושת המשחקים הבאים שבהם הג'טס יפגשו קוורטרבק יריב בעל יכולות דומות לאלו של קאפרניק, והוסיף כי אם יהיה מספיק טוב - שהקבוצה תחתים אותו.
5 צפייה בגלריה
הביא את סן-פרנסיסקו פורטי-ניינרס כל הדרך לסופרבול - והפסיד
(צילום: AP Photo/David Goldman)
זאק ווילסון, הקוורטרבק המחליף את רוג'רס, ניצח במשחק הראשון שלו והפסיד בשני הבאים. הוא מדורג במקום ה-33 מתוך 34 קוורטרבקים ששיחקו השנה בליגה. קאפרניק לא יכול להיות יותר גרוע מזה, אם יקבל הזדמנות חדשה, ועוד במרכז הליברליזם הניו-יורקי. בסופו של דבר הג'טס החתימו את טרבור סימיאן על חוזה עבור קבוצת האימונים שלהם. הג'טס תמיד עשו את הדבר הלא נכון.
אבל בסוף, זה מה שקורה כשאמריקה מעלה למזבח את כל הערכים שהיא מאמינה ולא מאמינה בהם. למזבח הזה היא רותמת את עולם הספורט, כדי לנהל דרכו את הדיון על מוסר אמריקאי, על טוב ורע, והיא זורקת עליו את כל מאגר הזפת והנוצות שנמצא ברשותה. זה נכון במיוחד כשהדיון נסוב על הדגל וההמנון.
כשנייקי השיקה את הקמפיין של קאפרניק ("תאמין במשהו, אפילו אם זה אומר שתפסיד הכל"), שנתיים אחרי שהפסיק לשחק, אנשים שרפו בגדים ונעליים שלה. המניה ירדה בשלושה אחוזים. אנשים הניפו, בלעומתיות, את התמונה של פאט טילמן, שחקן הפוטבול שוויתר על מיליונים וקריירה מבטיחה, כדי להתנדב ליחידה מובחרת בצבא האמריקאי – ונהרג באפגניסטן מאש ידידותית.
5 צפייה בגלריה
כשהדיון נוסב על דגל והמנון - ארה"ב משתגעת. המחאות נגד קאפרניק
(צילום: AP Photo/Todd Kirkland)
טילמן, שיש שחושבים שהוצא להורג על ידי חבריו לאחר שהפסיק להאמין במלחמה (בגדיו והיומן שלו הועלו באש לאחר שמת), היה הקורבן שמזבח המוסר האמריקאי דרש. גם קאפרניק. לפחות לטילמן היה המזל להיות מת כשכל הקרנבל סביבו התרחש.
שיטה שבנויה להכשיל אנשים
לקאפרניק היו את כל הקלפים כדי לגמור את כל הסיפור הזה בהפי-אנד אמריקאי סכריני. הוא רק היה צריך לשתוק. לעמוד בהמנון. אבל זה לא היה בסיסטם שלו.
הוא היה ילד שחור שאומץ בגיל צעיר על ידי זוג לבן. הוא גדל בתוך שיטה שבנויה להכשיל אנשים כמוהו. לשתוק, לעמוד בהמנון, לסתום את הפה כששוטרים לבנים הורגים אזרחים שחורים בלי סיבה, זו הייתה חתיכת בגידה בכל מי שלא היה לו מזל כמוהו. אפשר להגיד הרבה דברים על קאפרניק, אבל הוא לא בוגד. בטח לא באמת הפנימית שלו.
כשכרע על ברך אחת בעת ניגון ההמנון, המחאה הכי שקטה וזועקת שיכולה להיות, הוא לא הבין או שכח דבר אחד: אמריקה לא אוהבת את השחורים שלה, אם בכלל, כשהם עושים יותר מדי רעש, כשהם נוקטים עמדה, כשהם עומדים על הזכויות שלהם ושל האחים שלהם. בטח לא שחורים כמו קאפרניק, שמרוויחים מיליוני דולרים וזוכים להערצה של מיליוני אוהדים.
אמריקה אוהבת את השחורים שלה כשהם בקושי יכולים ללכת, בקושי יכולים לדבר בגלל הפרקינסון, כשהם צבים על הגב. ככה הם אהבו את מוחמד עלי. כשעלי היה חזק, בטוח בעצמו, עם פה עצום, אמריקה שנאה אותו, העלתה אותו כמו מכשפה על המזבח וינקה ממנו את השנים הכי גדולות שלו.
קאפרניק לא למד כלום על גיבורים שחורים ומה שקורה להם כשהם ניצבים מול השיטה שמיועדת להכשיל אותם. הוא כרע על ברך אחת, ועכשיו הוא יורד על שתי ברכיים ומתחנן שיתנו לו להסניף מהדבר הזה שהוא נולד לעשות בחיים.
