באדיבות כאן 11 המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
ערב בו כריסטיאנו רונאלדו מודח מהמונדיאל על-ידי יריבה שמעולם לא עברה את שמינית הגמר. משחק שהיה אולי האחרון של רונאלדו במדי הנבחרת. כשאנחנו מקבלים ציוני דרך כאלה הסיפור אמור להיות ברור, להתרכז בעיקר סביב איש אחד, אבל הוא אינו כזה. הסיפור המרכזי הוא על נבחרת שלמה בשם מרוקו, או 'מגרב' כפי שצועקים האוהדים ביציעים – הנבחרת המפתיעה ביותר שעלתה לחצי גמר מונדיאל מאז ומעולם.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
אין ולא היה יותר. לא דרום קוריאה, שהגיעה לחצי גמר כשאירחה את הטורניר ונהנתה מאוסף טעויות שיפוט. לא בולגריה או טורקיה, שהגיעו לשלב הזה בעבר אם שמות גדולים יותר. הניצחון 0:1 של מרוקו על פורטוגל, שהגיע אחרי הדחת ספרד בסיבוב הקודם, מתחברים לאם כל הסנסציות. הדחה מלאה של חצי האי האיברי, חלקת האדמה הקרובה ביותר למרוקו באירופה.
זו גם אחת מהופעות ההגנה המפוארות שראינו, לא קשור אפילו לציפיות המוקדמות. מרוקו לא ספגה אפילו שער אחד בכל הטורניר משחקן של היריבה. השוער יאסין בונו הוציא רק כדור אחד מהרשת, מול קנדה, בעקבות שער עצמי. חמישה משחקים, כולל נגד בלגיה, קרואטיה, ספרד ופורטוגל, ובלי שאף שחקן יריב יחגוג. אפילו את שלושת הפנדלים של ספרד בבעיטות ההכרעה בונו עצר. לא ייאמן.
כל זאת אחרי שמרוקו איבדה במשחק הקודם את אחד הבלמים שלה, נאיף אגר, ומהלך המשחק הזה יצא גם הבלם השני, הקפטן רומן סאיס, בעקבות פציעה. במרוקו לא משנה מי משחק, החיבור הקבוצתי הוא זה שקובע.
החיבור אינו רק בין השחקן, אלא גם כלפי כל מה שהולך מסביב. 40 אלף מרוקאים היו ביציעים, אבל התחושה הייתה של 40 מיליון, כל תושבי מרוקו, מקזבלנקה ועד מראקש. בונו עצר את הכדורים, כולל את רונאלדו בדקה ה-90, אבל צמודה אליו עמדה חומה אנושית נוספת, אדומה ובצורה, זו שמנעה מפפה לנגוח שוויון בתוספת הזמן. החלוץ יוסף אן-נסירי עשה את העבודה בצד השני, עם התרוממות כל כך גבוהה שהזכירה רק שחקן אחד, רונאלדו כמובן.
רונאלדו עצמו בכה. תחשבו מה עבר עליו בימים האחרונים. הספסול, הצפייה במחליף גונסלו ראמוס מבקיע שלושער, הידיעה שכנראה שוב לא יפתח בהרכב, האפשרות וכנראה הציפייה שלו ושל רבים שיכתוב את הסיפור מחדש, שיעלה מהספסל ויציל את המצב. אוסף אירועים שלא פשוט להתמודד איתו.
עוד אחד שלא התמודד הוא המאמן הפורטוגלי פרננדו סנטוס, האיש שהוביל אותה לזכייה ביורו ב-2016. הפעם הוא רק זרק כלים התקפיים למגרש בלי סדר מיוחד, העלה את רפאל לאאו מהספסל מאוחר מדי (ולאאו בכלל היה צריך להיות שחקן הרכב בפורטוגל בטורניר), ולא ניצל את כמות הכישרון העצום שיש למדינה.
אצל מרוקו הכישרון מוגבל יותר, אבל עדיין קיים, ונאסף מרחבי אירופה. כשמסתכלים על השמות, ומה עשו העונה, אפשר להבין ממש כמה הקבוצתיות של מרוקו היא זו שמנצחת. מבקיע שער הניצחון, אנסירי, לא כבש אפילו שער אחד בליגה הספרדית העונה. אחד הכוכבים הגדולים, חכים זייש, פתח בהרכב צ'לסי רק פעם אחת. שני שחקנים מרכזיים נוספים בניצחון הגדול, עזאדין אונחי וסופיאן בופאל, משחקים באנז'ה, הקבוצה שבמקום האחרון בליגה הצרפתית. אבל עם המדים של מרוקו הכל נראה אחרת כנראה. הנבחרת המפתיעה בהיסטוריה של הטורניר הוציאה את כל העולם הערבי לרחובות.
