פנאתינייקוס החזירה אתמול את הפועל ת"א לגודלה הטבעי: קבוצה נהדרת, ששייכת לצמרת היורוליג, אבל עדיין לא הכי טובה ביבשת.
זה היה קרב גדול בין המאמנים, שידעו שניהם מה המפתח לניצחון: אם יש משחק עם "סקור" גבוה (הרבה נקודות משותפות לשתי הקבוצות), זה משחק לטובתה של הפועל. אם המשחק בקצב יחסית איטי עם לא המון נקודות - זה טוב ליוונים.
ארגין עתמאן אותת מיד בפתיחה שמטרתו המרכזית היא להוריד את קצב הקליעה של הפועל כשהשאיר מחוץ לחמישייה את קנדריק נאן והעלה את האיש שלו למשימות הגנה מיוחדות, פנאיוטיס קאלאיצאקיס העלוקה, ששמר על ואסיליה מיציץ'.
דמיטריס איטודיס הגיב עם נשק משלו, כששילב בחמישייה את אנטוניו בלייקני ההתקפי במקום קולין מלקולם, שהוא השומר הטוב בקבוצה.
הפועל נקלעה לפיגור דו-ספרתי מיד עם הפתיחה. האשם העיקרי היה מיציץ', שעבר בדקות האלה מ"לא מועיל", כפי שקורה לו כבר כמה משחקים, ל"ממש מזיק". הבעיה הכללית ברבע הראשון הייתה חוסר היכולת של האדומים לקלוע, בדיוק מה שעתמאן רצה.
מי שהחזיר את הקבוצה לעניינים היה הרכב מעניין עם טיילר אניס לצד כריס ג'ונס כגארדים, בלייקני בעמדה מספר 3 ומלקולם בעמדה מספר 4. זה הרכב נמוך אבל כשרוני, וההימור הצליח. הקבוצה רצה - שלא כהרגלה, כי הפועל לרוב משחקת מסודר, אבל זה מה שצריך לעשות מול ההגנה של היוונים. אניס היה נהדר, ג'ונס יצר לעצמו מצבי קליעה, מלקולם ניצל יתרון מהירות על שומריו וקלע הרבה, הפועל הובילה בנקודה במחצית וסיימה את הרבע השלישי בפיגור שלוש.
אבל אז הגיע רבע אחרון גדול של פנאתינייקוס. קוסטאס סלוקאס השתלט על המשחק. חדר באגרסיביות, קלע מבחוץ, יצר מגע, לקח אחריות. כמה הוא קשוח. כמה הוא מיוחד. איטודיס, מנגד, אחרי שעשה הרבה דברים יפים במשחק, נתן הרבה דקות למיציץ' למרות חולשתו ברבעים הקודמים, על חשבון ג'ונס. זה מובן: אתה לא רוצה לשבור מנטלית שחקן כה בכיר. בטווח הארוך זו כנראה החלטה נכונה. אבל אם מסתכלים רק על המשחק הספציפי הזה, זו הייתה טעות שכנראה חיסלה את הסיכויים של הפועל לנצח. בקרב אגדות היורוליג - סלוקאס ניצח בנוקאאוט.
גם קנדריק נאן, שהיה חושך לאורך שלושת הרבעים הראשונים, וצ'די אוסמן, שהתחיל טוב ואז נעלם, התעלו בדקות הסיום. קבוצה של ווינרים. גם הפועל כזאת, אבל עם פחות כוכבים ועומק, וההבדל הורגש אתמול.
היה תענוג לראות גם את קנת' פאריד. מודה, מתתי עליו כשהיה ב-NBA, ולא נס ליחו. שחקן שמשחק הרבה מעבר לגובה שלו. כשהוא שומר מתחת לסל, פאריד לא רק שם גוף ומפריע לקליעה כשהיא יוצאת מהיד כמו שעושים כמעט כל הגבוהים באירופה, אלא מנסה גם לחטוף את הכדור לכל אורך המהלך, מלחיץ את שחקן ההתקפה ומקשה עליו להגיע לעמדת הזריקה שהוא רוצה. בית ספר להגנה. לצלם וללמוד.
עתמאן מאמן ענק. מי שלוקח את אוסף השחקנים אולי הכי מוכשרים ביבשת מבחינה התקפית, ועושה מהם קבוצת הגנה, זו גדולה. כמובן שהכל הרבה יותר קל כשאתה מעלה מהספסל את קנדריק נאן, קוסטס סלוקאס, עומר יורצבן וטי.ג'יי שורטס. לך תתמודד מול זה. על הפועל, אתמול, זה היה גדול. המשחק נגמר בהפרש לא מבוטל, 93:82, אבל ברוב המשחק היא הייתה בתמונה, וזה דבר שצריך לחזק אותה מנטלית. כנראה שחסר לה עוד סופרסטאר כדי להיות באמת מועמדת לתואר. נייג'ל, אר יו קאמינג?
מכבי התחילה לשחק הגנה
במקביל, על אדמת ישראל, מכבי ת"א השיגה ניצחון רביעי ברציפות, הפעם על ולנסיה, 82:85. לכאורה, משחק שקול. אבל מכבי הובילה 85:73 ארבע וחצי דקות לסיום, ואז נכבתה. היא הפסיקה לתקוף את הסל, ניסתה רק לבזבז זמן, במקום מהלכים קבוצתיים היו מהלכי אחד על אחד בסוף השעון כמו בתקופה האפלה לפני כמה שבועות, ובפעם השנייה ברציפות היא כמעט איבדה משחק שהיה לה בידיים. זו תופעה שקרתה לה גם בשנה שעברה יותר מדי, והצוות המקצועי צריך לחשוב מה עושים.
הניצחון על ולנסיה יוקרתי כנראה מקודמיו כי מדובר בקבוצת צמרת, אבל הדירוג של ולנסיה מטעה. כמו ז'לגיריס, זו קבוצה שהיא "אובר אצ'יבר", זאת אומרת כזאת שהישגיה טובים יותר מאיכות הסגל שלה (מה שאומר עליה רק דברים טובים כמובן).
הכוכבים שם, לטעמי לפחות, הם מאט קוסטלו, שחקן מגוון בעמדה מספר 4 שיכול היה להיות בקבוצות גדולות ובוחר תמיד בספרדיות מהדרג השני. בחירה מעניינת שמוכיחה כי חשוב לו גם ליהנות מהקריירה; ודריוש תומפסון, גארד גבוה ומסוכן. מכבי התמקדה אתמול במניעת חדירות שלו, ועשתה את זה מצוין. כשאיפה לונדברג שמר עליו, הוא הצליח להתמודד איתו לבד בשל היותו שומר-על. כשלונדברג נח, השומר של תומפסון הוביל אותו לאמצע ושם מכבי הביאה עליו עזרה שהכריחה אותו למסור. כן. מכבי אשכרה התחילה לשחק הגנה. היא ספגה 82 נקודות, שזה נמוך ממילא, אבל כאמור, הדקות האחרונות היו חלשות יותר באספקט הזה.
מדובר בשינוי החשוב ביותר שהיה יכול לקרות למכבי, שהייתה עד לפני זמן קצר קבוצת הגנה מזעזעת. השינוי שלונדברג עשה שם פשוט לא הגיוני. לא מעט פעמים האשמתי את הגבוהים של מכבי בטיילת שהייתה שם מתחת לסל. עכשיו מתברר שהם כנראה לא היו אשמים. הגארדים פשוט נתנו ליריביהם לעבור אותם בקלילות והשאירו את הגבוהים במצב בלתי אפשרי. עם לונדברג התמונה שונה לחלוטין. האיש - שנראה כמו הגרסה האפרו-דנית של עמוס תמם - שומר כמו ווייד בולדווין וחכם כמו לורנזו בראון. הוא עוצר את הגארד הכוכב של כל יריבה וזה יוצר אפקט שרשרת חיובי בכל ההגנה.
אבל זה לא רק הוא. במשחקים האחרונים יש ירידה גדולה בדקות של תמיד בלאט, שהוא חולייה הגנתית חלשה. בדקות שנלקחו ממנו מתחלקים לונדברג וג'יימי קלארק, שהוא הרבה יותר גבוה ופיזי מבלאט. קלארק גם עולה בחמישייה. ההחלטה נובעת כנראה בראש ובראשונה ממניעי הגנה (נכונים), אבל זה נותן לקלארק ביטחון והוא אסרטיבי יותר גם בהתקפה, חודר בכוח, מקבל החלטות טוב יותר, ומכבי מרוויחה פעמיים. זאק הנקינס, שחקן הגנה מצוין, שוב לא שיחק, ומעניין יהיה לראות אם מכבי תהיה טובה אף יותר באספקט הזה ביחד איתו.
ומילה לסיום על הקהל של מכבי. וואו. המשחק היה בירושלים, אבל האווירה הייתה סופר ביתית. דחיפה אדירה לקבוצה. אישית, לי הפריעו השלטים נגד משפחת פדרמן. זה לא שיש לי בעיה עם מחאות. אבל אחרי כל כך הרבה זמן שלא היו משחקי בית אמיתיים, אולי כדאי לתת להנאה להיות שלמה לפחות כמה פעמים. לשלטים האלה תהיה אותה משמעות גם עוד חודש.
