מסעוד מהדי זטפרוואר, 39, היה בעבר אלוף העולם בפיתוח גוף (בודי בילדינג), ובנו של מג'יד, מאמן ואלוף פיתוח גוף מוכר בעצמו. מסעוד גדל באולם הכושר של אביו, ולאחר פרישתו סיים תואר שני בפיזיולוגיית ספורט והעביר אימונים רבים. ביום הראשון של ההפגנות באיראן, זטפרוואר כתב באינסטגרם: "אנחנו רק רוצים את זכויותינו, הקול שהושתק במשך 40 שנה חייב להישמע בקול צעקה. אני מצטרף למחאה ברחובות ללא פחד, גם אם אצטרך לשלם מחיר כבד".
יום לאחר מכן זטפרוואר נורה בחזהו, דימם למוות במשך שעות ומת ברחובות של עיר מגוריו, ראשת. זו העיר שבה כוחות המשטר ריכזו מאות תושבים במתחם השוק בעיר ואז העלו אותו באש. כל מי שניסה להימלט מהתופת, נתקל במקלעים הכבדים של חיילי המשטר.
הסרת עלטת האינטרנט מאפשרת מבט קצת יותר ריאלי לגבי רחובות איראן, שהפכו לשדות קטל בשבועיים של הפגנות. הגורמים הרשמיים מדברים על 4,000-5,000 הרוגים, אבל ארגוני זכויות אדם עולמיים מעריכים כי המספר גדול פי שלושה או ארבעה. עדויות של מפגין מהעיר משהאד, העיר השנייה בגודלה באיראן, כפי שפורסמו השבוע במגזין "ניו-יורקר", מספרות על כוחות משטרה שעמדו על גשרים וגגות וירו גז מדמיע, כדורי גומי ולבסוף אש חיה לעבר גופם של המפגינים. העד מספר על אש חיה מתוך תחנות משטרה, על קורבנות שדיממו למוות על המדרכות במשך ימים או מתו על גבם של אלו שנשאו אותם בנסיון להצילם. על מאות גופות שנערמו בפארקים. רובם נורו בחזה, לפחות חמישית מהם היו קטינים.
זטפרוואר היה הספורטאי האיראני הראשון שנרצח בטבח שביצע, ועדיין מבצע, משטר האייתוללות באזרחיו, אבל הוא לא היה היחיד.
כדורגלנים נרצחים, פיפ"א שותקת
רק לפני חודשיים פרסמנו פה כתבה על מאבק עולמי נגד הוצאתו להורג של המתאגרף האיראני מוחמד ג'וואד וופאי סני. במסגרת הכתבה גוללנו את הההיסטוריה של ההוצאות להורג של ספורטאים, כמעט מיד לאחר המהפכה. בחודש האחרון הרשימה הזאת תפחה, והפעם לא דרך הוצאות להורג מתוכננות, אלא על-ידי ירי אקראי לעבר תושבים מפגינים ברחובות.
כדורגלן העבר מוג'תבא תרשיז, אב לשתי ילדות, נורה למוות כשקפץ להגן על אשתו ארסו מאדאני, לאחר ששניהם הצטרפו למחאות העממיות נגד שלטונות איראן. תרשיז היה בן 47 במותו. הדיווחים הראשוניים היו ששניהם מתו במהלך ההפגנות, אבל לאחרונה התברר כי האשה שרדה עם פציעות קשות.
ספורטאי נוסף שנהרג היה אמיר מוחמד קוחקאן, 26, שוער ומאמן כדורגל שנרצח מאש חיה של חיילי משמרות המהפכה. בפוסט האינסטגרם האחרון שלו, כמה שעות לפני מותו, קוחקאן העלה סצינה מהסרט "נהג מונית" שבו כוכב הסרט טרוויס ביקל, בגילומו של רוברט דה נירו, אומר "אני לא יודע. אני רק רוצה לצאת החוצה. יש לי כמה רעיונות רעים בראש".
שלושה כדורגלנים צעירים, בהם ריבין מוראדי, 17, חולצה מספר שמונה וקפטן קבוצת הנערים של סאיפה מטהרן נרצחו במהלך ההפגנות. מוראדי נרצח בירייה לעורף מטווח קרוב. אחמד קוסראבאני, 21, שחקן כדורסל מצטיין בשלוש על שלוש נרצח בהפגנות, כמו גם ארנקה דבח, שלוש פעמים אלופת איראן בשחייה ורק בת 19, שנרצחה מירי.
"לגבי מחאות העם באיראן", כתב באינסטגרם מסעוד שוג'אעי, ששימש בעבר כקפטן של הנבחרת הלאומית של איראן, "ידוע שעד כה נהרגו במהלכן שלושה כדורגלנים. פיפ"א, מתי אתם מתכוונים להגיב?". בפיפ"א, כמובן, לא התלהבו להגיב על הטענה נגד הארגון.
מותו של הג'ודוקא מילאד איראנפור, שנורה למוות על-ידי כוחות המשטר במהלך המחאות באיספאהן, הפך אותו לסמל של המחיר שמשלמים אזרחים ואנשי ספורט המתנגדים לשלטון. "אנחנו חייבים לעקור מן השורש את הרפובליקה האסלאמית. חמינאי, אתה והחבורה שלך צריכים להיקבר", כתב סעיד מולאי, שזכה במדליה באולימפיאדת 2020, שבה ייצג את מונגוליה לאחר שנאלץ לגלות מאיראן. "נילחם עד טיפת הדם האחרונה שלנו, בין אם במולדת ובין אם מחוץ לאיראן, ונבנה מחדש את איראן".
"המחאה מגיעה מבטן רעבה"
עולם הספורט האיראני הושפע מההפגנות: ליגות שלמות, כמו הכדורסל והכדורעף הפסיקו את פעילותן. משחקים נדחו או נערכו ללא קהל. קבוצות עם נוכחות נרחבת של שחקנים זרים לא הגיעו בכלל למשחקים לאחר שהממשלות של השחקנים הזרים המליצו להם לא לעזוב את ביתם, ואילו שחקנים ומאמנים זרים רבים מיהרו לעזוב את המדינה או פינו את עצמם לשגרירות של ארצם בטהרן.
4 צפייה בגלריה
"פיפ"א, מתי אתם מתכוונים להגיב?". מסעוד שוג'אעי, קפטן נבחרת איראן לשעבר
(צילום: AP Photo)
למרות שהמשטרה והתביעה בטהרן פתחו בחקירות ואיומים נגד ספורטאים, שיכולים להגיע למספר רב של אנשים ולשמש כמשפיענים, ספורטאים רבים המשיכו לקחת חלק בדיון, אפילו אם חלקם נמנע מביקורת ישירה על המשטר.
מהדי טארמי, חלוץ אולימפיאקוס וקפטן נבחרת איראן בכדורגל, כתב כי על הרשויות להקשיב לדאגות שמשמיעים האזרחים ולמצוא פתרונות לבעיות שמביע העם, בעיקר בנושא הכלכלי. חשמט מוהג'ראני, המאמן שהעלה את הנבחרת למונדיאל הראשון בתולדותיה ב-1978, כתב: "אני עומד לצד העם האמיץ של איראן, באמונה באיראן חופשית, גאה ושייכת לכולם".
"אתם כבר לא יכולים להדביק לאנשים המוחים האלה תווית של בוגדים ומתפרעים", כתב בהמן טייבי, מתאבק עבר בנבחרת איראן, "הכאב של העם משותף מול חוסר היעילות והכשירות שלכם בניהול המדינה. אנחנו נעשים יותר ויותר עניים, והמחירים עולים מיום ליום. כל ההבטחות שלכם הן אוויר. לא הייתה בהיסטוריה מדינה עשירה ועניה כל כך. המשחק נגמר מזמן, אבל אתם מסרבים לקבל את ההפסד. בבקשה תעזבו את מגרש המשחקים. אם מחאה נגד חוסר הכשירות שלכם נקראת 'התפרעות' - כולנו מתפרעים".
"העם יצא לרחובות כי כבר לא נשאר לו מה להפסיד מלבד הכבוד שלו", כתב באינסטגרם כדורגלן העבר מוחמד חאכפור, שייצג את הנבחרת חמישים פעמים, כולל מונדיאל 1998, "המחאה מגיעה מבטן רעבה, מכיס ריק, מצלחת שהולכת וקטנה בכל יום, ומקול שכל פעם התעלמו ממנו. הזעקה הזו היא זעקת לחם, זעקת כבוד. גם התקווה, אם משפילים אותה שוב ושוב, נעצרת יום אחד ושואלת: 'עד מתי?'. זהו מצב לא הוגן. שום עם לא צריך לחוש את העוני עד העצם ואז עדיין להיות מואשם בכך שהוא מוחה. ההיסטוריה תמיד הראתה: כשעם קם, זה אומר שכל הדרכים האחרות נסגרו".
לעומתם, גולאמרזא פארוחי, 23, אלוף העולם הטרי בהיאבקות בסגנון יווני רומי במשקל עד 82 ק"ג ואחד התקוות הגדולות של איראן למדליה אולימפית, יצא במספר פוסטים נגד המפגינים, טען שהם פועלים מטעם ממשלות זרות, כינה אותם "בזויים" ואיים כי הסבלנות של הצעירים הדתיים כלפי המפגינים עומדת להסתיים.
"אין שום משמעות למה שיקרה לי"
אמירחוסיין חדארזאדה, 19, שחקן כדורגל עבור מועדון ספהאן, נעצר ב-9 בינואר. אף אחד לא יודע איפה הוא מוחזק, אבל ידוע שהוא מועמד להוצאה להורג. דרכונו של אומיד ראבנקאח, מאמן נבחרת הכדורגל עד גיל 23, נלקח ממנו כשנכנס למדינה ביום שני. זה קרה אחרי שהמאמן הצהיר במהלך אליפות אסיה בלבנון כי "זוהי החובה שלי לעמוד לצד אנשיי תחת הנסיבות הללו. אין שום משמעות למה שיקרה לי. לא מרשים לאנשים להפגין בשום אופן. אני רוצה להיות הקול של האנשים שסובלים כל כך". לפני שבוע נעצר בשדה התעופה ראזה שקארי, שחקנה של פרספוליס, לאחר שחזר עם הקבוצה ממשחק בקטאר. הוא נעצר לאחר שהביע תמיכה בבנו הגולה של השאה שנזרק מהשלטון ב-1979.
דרכונו נלקח ממנו בשל תמיכה במחאה. אומיד ראבנקאך
לפחות הם עדיין חיים. שהאב פאלהפור, לוחם טאקוונדו בן 19, נרצח מירי של שוטרים. לדברי עדים, השוטרים עמדו על גג בניין, לא ירו שום ירי אזהרה וכיוונו את כדוריהם ישירות אל המפגינים. הוריו של פאלהפור הצליחו להגיע לגופת בנם רק לאחר שלושה ימים. הם שילמו את הכופר שדרשו הרשויות, נאלצו לחתום על מסמך שבו "הודו" שהוא נהרג על-ידי המפגינים, וקברו את בנם בארבע בבוקר, ללא טקס קבורה ועם עשרות אנשי כוחות הביטחון מסביב לקבר. באותה תקרית נרצח גם אפשין מיארקיאני, מאמן טאקוונדו. לפי העדויות הוא העמיס פצועים על גבו כשאחד מאנשי כוחות הביטחון ירה בו בגבו.
השמות לא מפסיקים לזרום. ראזה עזימזאדה, מפתח גוף בן 27, מוחמד ראזה חמארי, מתאגרף שמת מפצעיו בבית החולים. שהין שאקרי מנבחרת הנוער בטאקוונדו, אמיר מוחמד קאראמי, לשעבר בנבחרת הנוער הלאומית בטאקוונדו, מאמן ושופט הקראטה חסן חזמי, ארשיה אמאדפור, מתאגרף בן 18, סארה בהבוד, מטפסת הרים בת 45, שהאראם מסעודי, אלוף איראן בהרמת משקולות, שאבה רשטיאן, שופטת כדורגל, מאמן הכדורגל מהדי לאבסאני, מוחמד חג'יפור, לשעבר שוער הנבחרת הלאומית בכדורגל חופים.
נשים וגברים אמיצים שהעזו לצאת מהבתים שלהם כדי להילחם על הזכויות המינימליות שלהם כבני אדם ונורו למוות, מי בעורף ובגב, מי בפניו ובחזהו.
