אונס ג'אבור הוא שם שכל ספורטאית ערבייה תזכור לאורך חייה. הטניסאית מטוניסיה תעלה היום (שבת, 16:00) להופעה היסטורית בגמר טורניר ווימבלדון, כשהיא מרחק ניצחון מהנפת הגביע. "עבורי זה סוג של שליחות", הסבירה. "בחרתי לתת השראה לאנשים ולהיות האדם שאני. אני רוצה לחלוק את החוויה שלי ובכך להשפיע לטובה על הדור הבא".
עד הדור הבא, גם זה הנוכחי מדבר על ג'אבור כמושא הערצה. המדורגת מספר 2 הפכה לטניסאית הערבייה הראשונה שמעפילה לגמר גראנד סלאם, ואף אחד לא ייפול מהרגליים אם היא גם תשלים את העבודה היום מול אלנה ריבקינה הקזחית. "ההקרבה הגדולה שלי הייתה שווה הכל. אם הגעתי לרגע הזה, עכשיו רק תנו לי ליהנות", צחקה ג'אבור לאחר חצי הגמר, כשלחלוחית בעיניה.
תשחקי כמו שראפובה
ג'אבור בת ה-27, התחילה את הרומן עם המחבט והכדור הצהוב על מגרש הטניס כבר מגיל 3, בעיירה הקטנה קסר הלל. היא נולדה לסמירה ורידה ג'אבור, כשיש לה שני אחים גדולים, חאתם ומרואן, ואחות גדולה בשם יסמין. אונס הלכה בצעירותה, בעקבות אמה, שגם הייתה שחקנית טניס, וכבר מבית הספר התמידה באימונים. בשל היעדר מתקנים נאלצה לנדוד בארצה כדי להמשיך לעסוק בענף הספורט אותו כה אהבה.
"ההורים שלי הקריבו המון עבורי - אמא שלי נהגה להסיע אותי לכל מקום ברחבי טוניסיה כדי שאוכל להשתתף בטורנירים, והיא עודדה אותי להתמיד. זו הייתה הקרבה גדולה מבחינתה והיא האמינה בי ונתנה לי את הביטחון שהיה דרוש לי באותן שנים", אמרה ג'אבור, שנאלצה להתרחק ממשפחתה ולעבור בגיל 13 לעיר הבירה טוניס, שם הצטרפה לבית ספר לכישרונות ספורט.
לאחר מכן, נדדה לזמן קצר לבלגיה ולצרפת, שם ניסו המאמנים לשנות את סגנון משחקה המגוון והאינטליגנטי. "הם אמרו לי: 'תשחקי כמו מריה שראפובה'. חשבתי לעצמי, איך אני יכולה להיות כמו שראפובה כשאנחנו שחקניות שונות לגמרי? כיום אני סומכת על עצמי הרבה יותר", שחזרה ג'אבור. המסע הזה והדבקות במטרה שהפגינה, חישל את הטניסאית והיא רשמה שיא ראשון בקריירה בשנת 2011, כשזכתה ברולאן גארוס לנוער, והפכה בכך לאישה הצפון אפריקאית והערבייה הראשונה שעושה זאת.
ההגעה לגמר ווימבלדון הוא אולי הישג השיא של ג'אבור בכל הנוגע לטורנירי גראנד סלאם, אך הנסיקה שלה במעלה הדירוג העולמי נמשכה עם השנים, כשבדרך היא קוטפת את פירות ההצלחה עם תארי WTA בברמינגהאם אשתקד ובמדריד ובברלין השנה. גרף ההתקדמות היה לא פחות ממדהים וג'אבור ניפצה כל תקרת זכוכית בדרך וכתבה את שמה בדפי ההיסטוריה.
כנגד כל הסיכויים
ג'אבור נשואה מזה שבע שנים לקארים קאמון, סייף רוסי-טוניסאי לשעבר, שגם משמש כמאמן הכושר שלה מאמצע 2017. קאמון מעיד על כך שכשרעייתו עולה אל המגרש, עיניהם של אנשים רבים ממדינה שלא חווה רגעי נחת רבים בעולם הספורט, נשואות אליה. "היא עושה את זה למען המשפחה, החברים, אבל גם עבור טוניסיה. היא השחקנית הכי טובה באפריקה, כך שהיא צריכה להוות מודל לחיקוי ולעשות את זה בשביל אותם אנשים".
גם ג'אבור עצמה, שלא כל כך רגילה לעובדה כי היא נמצאת באור הזרקורים, יודעת כי הרבה מוטל על כתפיה. "כל כך הרבה אנשים צופים ותומכים בי. אני לא רוצה שהמסע ייעצר. אני מקווה שכל מי שצופה במשחקיי - ואני מקווה שרבים מהדור הצעיר צופים בהם - יקבלו השראה מהדרך שעשיתי", לדבריה. גם הקולגות מהסבב רואות בדרך שעשתה הטוניסאית משהו שהוא מודל השראה עבור רבים אחרים. "היא מהאנשים החביבים עליי בסבב, כי היא שוברת מחסומים וכזו שבזכותה יצמח דור חדש של טניסאיות מצפון אפריקה", הצהירה בעבר ונוס וויליאמס. בנוסף, כשנגיף הקורונה השתולל במולדתה והכה במלוא עוצמתו, ג'אבור מכרה במכירה פומבית את המחבטים איתם שיחקה כדי לגייס סכום כולל של 26,900 דולר, שהוקדשו לטיפול בקורונה בטוניסיה.
יש לה אהבה גדולה גם לכדורגל והיא אוהדת את אטואל דו סאהל ממולדתה וכן את ריאל מדריד. "אני אוהבת לשחק על מגרשי הטניס, בעיקר על אלה מדשא. מגרשי הדשא בטוניסיה הם ברובם המכריע של כדורגל ולא של טניס, אז לשחק טניס על דשא מזכיר לי כדורגל, שזו אחת התשוקות שלי. סיבה נוספת שאני אוהבת לשחק על דשא היא שהוא מרגיש עבורי כמו חיבור לטבע. יש לי קשר עמוק עם הטבע, אני אוהבת ללכת לפארקים ואוהבת לעשות מדיטציה. זה נותן לי את ההשראה, האנרגיה והכוח להתחרות", אמרה ג'אבור בנאום הניצחון שלה ברבע גמר טורניר ווימבלדון הנוכחי.
בחצי הגמר היא גברה 2:6, 6:3, 1:6 על חברתה הטובה טטיאנה מריה הגרמנייה, אם לשתיים שרק עצם העלייה שלה לפיינל-פור בלונדון היוותה סנסציה.
כדי להמחיש עד כמה ג'אבור מעוררת השראה, יש לחזור אל 2019, אז זכתה בתואר אשת השנה בעולם הערבי בקטגוריית הספורט. "אני משחקת טניס מאז שהייתי ילדה כדי לגרום לנשים ערביות רבות נוספות להאמין ששום דבר אינו בלתי אפשרי. אני מרגישה כמו שגרירה עבור המדינה שלי, אבל גם עבור בני נוער ונשים מכל העולם", אמרה ג'אבור לאחר קבלת הפרס. יונס אל-עיינאווי, טניסאי העבר המרוקני, היה הערבי שהגיע הכי גבוה בדירוג הטניס העולמי (מקום 14), אך ג'אבור הותירה אותו מאחור, ורוצה לכבוש את פסגת הדירוג. בקצב הנוכחי, זו לא תהיה הפתעה אם זה אכן יקרה.
מה לא היה חסר לה מאז חבטה לראשונה על המגרשים בהולדתה? מתקני אימון ברמה גבוהה, דמויות לחיקוי, יריבות איכותיות, טורנירים לצבירת ניסיון, ספונסרים. ועדיין, ג'אבור לא אמרה נואש ולא הרימה ידיים אל מול כל אותם האנשים שהטילו ספק רב ביכולתה לטפס לטופ העולמי. "זה שונה בהרבה לבוא מטוניסיה מאשר להיות אמריקאית, צרפתייה או אוסטרלית. לא מדובר רק על הקושי הטמון במתקנים, יריבים או תחרויות, אלא אפילו דחייה שחוויתי מצד ספונסרים בגלל המקום שממנו אני באה", הסבירה ג'אבור, אך סימנה גם מטרה. "אני יודעת שבסופו של דבר אזכה בתואר גראנד סלאם שאני כל כך רוצה. כשאני נרדמת, אני רואה את עצמי מרימה את הגביע ונושאת את נאום הניצחון. הצבתי לעצמי יעדים ואני מאמינה בעצמי שאצליח להשיג אותם". הנה, היא רחוקה ניצחון בודד מהגשמת אותו חלום.
