צפו בפרק החדש של הפודקאסט של פיני ואהרל'ה
הפועל ת"א אמנם הצליחה לנצח משחק אחד בסדרה מול ריאל מדריד, אבל בשורה התחתונה הפסידה 3:1 וסיימה את דרכה ביורוליג בצורה די מאכזבת, בטח אחרי פציעתו של אדי טבארס, היתרון האבסולוטי היחיד של הבלאנקוס על פני האדומים.
הסדרה הזאת במידה מסוימת מגדירה את העונה של האדומים ביורוליג. כן, החבורה של דימיטריוס איטודיס רשמה עונת בכורה שרוב הקבוצות היו מתחלפות איתה. לעשות פלייאוף זה חתיכת הישג בעונה ראשונה, אין בכלל ויכוח.
אבל הצורה בה הדברים התפתחו, ובעיקר הסיבוב השני החמוץ, אחרי שכבר הובילה את היורוליג, עם סגל שחקנים איכותי מאוד וחוסר מימוש הפוטנציאל שטמון בו, סיפקו סיומת חמוצה. לטעם החמצמץ יש "שני אבות": עופר ינאי ואיטודיס.
אפשר לאהוב אותו, אפשר גם פחות לחבב אותו, אבל על דבר אחד כולם מסכימים: ינאי הוא מנהל חריף, אחד שמבין סיטואציות ויודע להגיב במהירות. ככה הוא התנהל לאורך שנים בעולם העסקי, וגם כשנכנס לכדורסל הבין מיד עם מי יש לו עסק.
ינאי לא ספר אף אחד בדרך כדי להפוך את הפועל ת"א קודם כל לחברה קבועה בצמרת הכדורסל הישראלי, ולא רק למועדון עם עבר מפואר, ודי מהר גם לקבוצה שכל אירופה דיברה עליה, כזאת שעלתה ליורוליג בזכות אחרי שזכתה ביורוקאפ, ואף הדהימה את היבשת בסיבוב הראשון.
4 צפייה בגלריה
ירידה חדה ביכולת של הקבוצה מתחילת הסיבוב השני. בראיינט מול ריאל
(צילום: Javier SORIANO / AFP)
תוך כדי הדרך ינאי הבין גם מה הבעיות של הקבוצה, כמו למשל פיטוריו של סטפנוס דדאס בזמנו ומינויו של איטודיס, החלטה נכונה שהכניסה רוח חדשה לקבוצה מלאת כוכבים שנראתה כבויה. או השחרור של פטריק בברלי, שהגיע בקול תרועה, בין השאר כדי לעלות את קרנו של המועדון באירופה, אבל הפך אחרי תקופה לעול על המערכת, וכמובן הצירוף של אנטוניו בלייקני בשלב יחסית מוקדם בעונה הקודמת, כשינאי והצוות המקצועי הבינו שהם צריכים עוד כוח אש בקו האחורי.
ולכן, הקיפאון של הבעלים העונה, כשהיה ברור כבר לפני מספר חודשים שהעסק לא דופק כמו שצריך, ואיטודיס לא מצליח להוציא מהסגל הנוצץ שנבנה בהפועל ת"א את המקסימום, לא ברור. ואת התוצאות של אותו קיפאון אפשר היה לראות גם בסיבוב השני כשהקבוצה כמעט החמיצה את הפלייאוף, ובטח בסדרת הפלייאוף מול ריאל מדריד.
אולי "הקסם" והרפרטואר המקצועי של איטודיס עיוורו את ינאי, אולי זה שהם דומים בצורה מסוימת באישיות שלהם: אנשים מאוד דעתניים, אפילו כוחניים, שרואים רק את הדרך שלהם ככזאת שתביא הצלחה - גם השפיעה. אבל בשורה התחתונה את השינוי הכי מרכזי שינאי היה צריך לבצע כדי שהפועל ת"א תתקדם עוד שלב, הזזת איטודיס הצידה, אולי אפילו הפיכתו לנשיא כפי שהבעלים אמר לא פעם שהוא רוצה לעשות, ומינוי מאמן אחר - הוא לא ביצע.
ואפשר בבקשה לדלג על כל תיאוריית "שנאת המאמנים הזרים" שבטח צצה עכשיו כי עם עובדות קשה להתווכח. איטודיס היה בדיוק מה שהפועל ת"א הייתה צריכה בעונה הקודמת כשהחליף את דדאס. מאמן עם סמכות וניסיון, שיידע לנהל את הסגל ובעיקר להרגיע את הסיטואציה. אבל לא תמיד מה שעבד בעבר עובד גם בהווה.
מיציץ' כמשל
ההסתמכות בכל מחיר על וסיליה מיציץ', שעם כל הכבוד לחוזה הכבד שלו, הוא לא אותו כדורסלן של לפני אפיזודת ה-NBA שלו. זה שהוביל על גבו את אנאדולו אפס לזכיות ביורוליג וגם נבחר ל-MVP של המפעל. בנוסף, המחיקה ההזויה של ג'ונתן מוטלי מהרוטציה ברגעי ההכרעה. גבוה מוכח ביורוליג. עזבו מוכח, גבוה מוביל ביורוליג, שבעונה שעברה היה אדיר עבור הפועל ת"א. וגם אם העונה הוא הרבה פחות טוב, חלק יגידו שבאשמת המאמן שלא ידע לנצל אותו כמו שצריך, איך אי אפשר שלא להשתמש בו בסדרת פלייאוף מול ריאל מדריד כששום דבר לא עובד, כשברור שצריך גיוון בהתקפה, ולא רק קרב חפירות בצבע?
את אותם הדברים אפשר להגיד גם על ים מדר, שאיטודיס מחק לחלוטין. אם על שאר הישראלים אפשר לטעון שלא בטוח שהם יכולים לתרום מקצועית ביורוליג, סוגיה ששווה בפני עצמה דיון, האיכויות של מדר חייבו לתת לו דקות בסדרה מול ריאל, כשרוב הגארדים היו רחוקים מיכולת טובה.
הפועל ת"א תתפנה עכשיו לליגה הישראלית ותנסה לשים מאחוריה את האכזבה מהסדרה מול ריאל ולזכות באליפות ראשונה מאז 1969, אבל מכבי ת"א והפועל ירושלים לא יעשו לה חיים קלים, ובטח לא יתחשבו בה, להפך הן ינסו לנצל את המומנטום והאווירה השלילית.
וינאי, הוא צריך לחשוב טוב טוב מה הוא עושה עם המאמן שלו בעונה הבאה. קודם כל כי לחלק לא קטן מהסגל, כולל שחקנים שלא ממש "נהנו" משיתוף הפעולה עם היווני, יש חוזה, ובעיקר כי ההרגשה הכללית היא שהסיפור עם המאמן היווני על הקווים מיצה את עצמו מכל הבחינות.
