הבשורה על מצבו הרפואי הקשה של טונג'י אווג'ובי, שמאושפז בארה"ב לאחר שלקה בשבץ מוחי חודשים ספורים בלבד אחרי שעבר השתלת כליה, הכניסה להלם את אוהדי הכדורסל בישראל, ובעיקר את אנשי הפועל ירושלים.
כשחושבים על אווג'ובי, אי אפשר שלא להיזכר בעונת 2003/04 הבלתי נשכחת. אווג'ובי היה הלב הפועם של אותה קבוצה היסטורית שהניפה את גביע יול"ב לאחר ניצחון בגמר בשרלרואה על ריאל מדריד. כעת, כששחקן הפנים החזק נמצא במצב בריאותי כה רגיש, האנשים שהיו איתו ברגעי השיא על הפרקט ומחוצה לו מתקשים לעכל את הבשורה, ושולחים לו חיזוקים מרחוק.
מי שזיהה את הפוטנציאל של אווג'ובי לאחר עונה מרשימה במכבי ר"ג והביא אותו לבירה בקיץ 2003, הוא המאמן שרון דרוקר. אווג'ובי הוא זה שנתן את הקשיחות לאותה קבוצה, ומבחינת דרוקר הוא היה הרבה מעבר לשחקן כדורסל. "הוא בן אדם יקר תרם הרבה לקבוצה. בכל מקום שהוא שיחק הוא היה דומיננטי ואהוב", אומר דרוקר. "גם אחרי הפרישה היינו בקשר. היינו עושים מפגשים בישראל או מתכתבים בפייסבוק. קראתי את הידיעה על מצבו בעצב. הוא איש יקר עם לב גדול".
"טונג'י הוא מאוד אמוציונלי. כשבנינו את הקבוצה שזכתה ביול"ב, הוא שיחק בליגת הקיץ בבוסטון. יצרתי איתו קשר, והוא היה מופתע מכך שהגעתי ממש לפגישה איתו, אישית, בארבע עיניים. טסתי לשם, ראיתי אותו משחק ואחר כך נסענו למסעדה. כל הארוחה הוא אמר כמה שזה נוגע לליבו שאני מכבד אותו, שעשיתי את כל הדרך כדי לספר לו מי ומה זאת הפועל ירושלים, מה הציפיות, מה אנחנו רוצים. היה בינינו קשר מאוד קרוב. הייתי לוקח אותו לקפה, לשמוע מה הוא אומר ואיך הוא מרגיש, מה צריך לשפר. אני מתפלל ומקווה שהוא יצא מזה".
השחקן שהיה הכי קרוב לאווג'ובי הוא אמיר מוכתרי, שהגיע איתו מר"ג באותו הקיץ לבירה. "גיליתי את המצב שלו בימים האחרונים, וזה ממש מצער", הוא אומר. "הוא היה איש גדול עם לב גדול במגרש. זה רק מראה לנו כמה הכל מהר מאוד יכול להשתנות. מאוד אהבתי אותו, היינו באותו גיל יחסית. היה לו לא פשוט להיות פה במדינה, רחוק מהמשפחה, אבל הוא אהב את הארץ. הוא היה לוחם, נתן הכל על המגרש. היה בא כל יום לעבודה, נותן את התפוקה המוכרת והטובה שלו, עשה דאבל דאבל כמעט בכל משחק. הוא היה מתאגרף, עסק במספר ענפים".
אווג'ובי עם ילדיו
(צילום: מתוך עמוד ה-gofundme שהוקם למענו של אווג'ובי)
"כל השחקנים שהוא שיחק מולם תמיד חששו מולו, הוא היה חזק. אוי ואבוי למי שהתעסק איתו", נזכר מוכתרי. "הייתה התחממות באיזה משחק בגביע יול"ב בארץ, אפילו לא זוכר נגד מי. אחרי המשחק הוא רצה ללכת לחדר ההלבשה של האורחים ולהראות לשחקן הזה שלא מדברים אליו לא יפה, גם אם זה במהלך המשחק. אמרתי לו 'מה יש לך?' הוא אמר 'אני צריך להתאים את המבט המפחיד שלי למילים שאני מוציא מהפה. אל תדאג, אני לא אעשה לו שום דבר. יש עוד משחק שם, שלא יחשוב שאני נמושה'. מעבר לארשת הפנים ולגוף החסון, החזק והמפחיד הייתה לו נשמה של ילד. הוא היה איש טוב".
מוכתרי ידע מתי חברו לקבוצה צריך מילה טובה, חיזוק או פשוט מישהו לדבר איתו: "לפני שנתיים ציינו 20 שנה לזכייה ביול"ב, ונפגשנו כל הישראלים. אותו העלו בשיחת וידאו. הוא לא היה נראה חולה, הוא היה חמוד כמו תמיד, לבבי. העלנו זכרונות ביחד. עצוב, אאחל לו שיצא מזה. יש לו ילדים קטנים שרוצים לראות אותו הרבה שנים איתם. אני מקווה שיהיה בסדר ובכל זאת יקרה לו נס. הוא שיחק בארץ הקודש, אולי זה יסתדר".
דורון שפר, שהיה גם הוא מכוכבי אותה קבוצה: "ליבי איתו, אתפלל לרפואה שלמה בשבילו ובשורות טובות. הוא איש יקר, היה לנו חיבור מיוחד. יש בו משהו אותנטי, חם, לבבי. היינו קוראים לו נסיך ניגריה. הוא הביא אנרגיה טובה לקבוצה, לאווירה. בלילה של הזכייה בגביע יול"ב אני זוכר אותו עם הרשת, הוא גזר אותה וענד אותה כמו שרשרת. זאת התמונה שיש לי בראש כשמדברים עליו בלילה הזה".
"הוא הביא אנרגיה טובה לקבוצה". אווג'ובי עם דורון שפר
(צילום: יוסי רוט)
"אנחנו לא נספיד אותו", הוסיף שפר, "שיהיה בריא, שיילך על הרגליים ויזכה לעשות עוד מעשים טובים עם האנרגיה הטובה שלו למשפחה שלו, לסביבה שלו. אני מתפלל עליו, ויודע שמגייסים בשבילו כסף. עם ישראל היקר שנרתם תמיד לעזור ולהושיט יד, יש פה מעשה חסד בסיפור הזה. צריך לתת ללב הגדול שלו בחזרה".
דני קליין, ששימש כיו"ר הקבוצה בשנה ההיא, קיבל בהלם את הבשורה על אווג'ובי: "היו לי איתו חוויות מדהימות מהרגע שהוא הגיע לירושלים. בכל אירופה צחקו עלינו שהבאנו סנטר שהוא פחות מ-2 מטר. הייתה לו יכולת גם לנתר, לתת את הנשמה ולהדביק את הקבוצה. לא סתם לקחנו איתו את גביע אירופה ולא סתם אחר כך הוא הפך להיות שחקן מבוקש באירופה. אני זוכר את היום של הגמר. עבור הפועל ירושלים זאת הייתה פעם ראשונה להגיע לגמר גביע אירופה ולשחק מול ריאל מדריד, שזה היה משהו בגדר חלום. אלה שחקנים שראינו בטלוויזיה. אני זוכר את בוקר המשחק מאוד".
טונג'י אווג'ובי עם דני קליין
(צילום: פרטי)
קליין נזכר איך אווג'ובי הבטיח שהקבוצה מהבירה תזכה בגביע באותו הלילה. "כולם צחקו עליו", נזכר קליין. "אמרו לו 'אתה זוכר נגד מי אתה משחק?' זה היה קספרס קמבלה, שהיה גבוה ממנו בראש וחצי. הוא אמר לי 'הלב שלי יותר גדול מכל הקבוצה שלהם ביחד'. 12 שעות אחרי זה הוא באמת הוכיח את זה במגרש. הוא שם את הלב, הנשמה, נתן משחק הירואי".
היינו בקשר גם אחרי שהוא עזב", סיפר קליין. "הוא רצה לעלות לפה, לעסוק במכירת מכוניות. הזיכרון שלו בירושלים היה הרבה מעבר לעוד שחקן, הוא נקשר לעיר ולאנשים. עצוב מאוד, הוא בן 53. דיברנו פעם אחרונה לפני חמישה חודשים. כל פעם שהיה משהו בירושלים הוא התקשר, כשההורים שלי נפטרו גם. לפי מה שאומרים המצב בלתי הפיך, אני מאחל לו שיחזור ויעמוד על הרגליים".
