במשך דקות ארוכות במהלך שני משחקיה של נבחרת ישראל מול פינלנד וסלובניה בסיום מוקדמות המונדובאסקט, חשבתי לעצמי שאולי נדב זילברשטיין לא צריך להיות רק מינוי זמני, אלא המאמן הקבוע של נבחרת ישראל.
ראשית, מדובר במאמן עם הישגים לא מבוטלים בליגה. מעבר לכך, נבחרת ישראל שלו שיחקה בדקות ארוכות כדורסל מהיר וחכם, בלי יותר מדי כדרורי סרק. הוא שילב צעירים, בעיקר את נועם יעקב, וזה תהליך הכרחי וחשוב לנבחרת. מעבר לכך, הוא המשיך באופן עקבי במגמה המבורכת שגודס התחיל בה לקראת סוף הקדנציה שלו: לדאוג שבמגרש יהיו כל הזמן הרכבים גבוהים. כך, בעמדה מספר 3 היו או נמרוד לוי, השחקן הכי מיוחד של ישראל ומי שכמובן גבוה מאוד ביחס לעמדה, או עוז בלייזר, שהוא במקור שחקן פנים ולכן ריבאונדר מצוין ואחד שמוסיף הרבה קשיחות.
אבל אז הגיעה הדקה ה-27 של המשחק, וזילברשטיין החליט להכניס את גיל בני לצידו של נועם יעקב. אלה היו הדקות הראשונות של בני בשני המשחקים, הזדמנות שבאמת הגיעה לו, אבל הציוות הזה עשה עוול לשניהם. בני צריך לידו קלעי חוץ. יעקב צריך לידו מקבל החלטות בוגר. שניהם נמוכים וצריכים לידם גארד גבוה ששומר טוב. אז למה ביחד? מה גם שיש פתרון אחד ברור לכל הבעיות האלה: בר טימור.
הטעות הזו אפשרה לסלובניה לברוח, אבל זילברשטיין התעשת בזריזות, טימור חזר, וישראל אפילו ניצחה. לא שזה משנה, כי אלה היו משחקים לפרוטוקול בלבד, אבל עדיין נחמד יותר מלהפסיד.
הסיכום של השבוע הזה, לדעתי לפחות, מאוד חיובי. ישראל הציגה כדורסל מהנה. נכון, זה היה בלי השמות הנוצצים שלה (ושל היריבות), אבל אצלנו זה הפך את המשחק לחכם, קבוצתי ושוטף יותר כי כמעט אף אחד לא החזיק את הכדור יותר מדי.
ברמה האישית, לוי היה מצוין, בלייזר הרשים, בר טימור הוכיח בפעם האלף שהוא השחקן הכי אנדרייטד בישראל - באמת, זה שהוא לא על תקן כוכב כאן מזה עשור זו פשוט שערורייה, ויעקב הראה שיש לו עתיד, לצד נטייה מדאיגה לקחת על עצמו יותר מדי. זה נחמד להיות הצעיר החוצפן והאסרטיבי, אבל קו דקיק מפריד בין זה לבין אגואיזם.
וזילברשטיין? בהחלט יכול להיות שהוא גרם לראשי האיגוד לחשוב שלא צריך להמשיך לחפש. הפתרון אולי כבר כאן.
פורסם לראשונה: 08:54, 28.02.23
