(סנסציה בקריית-אליעזר: צפו במשחק ההיסטורי בגביע המחזיקות)
פריז סן-ז'רמן לא תמיד הייתה אימפריה בקנה מידה אירופי. בטח לא כמו בימיה הנוכחיים, עם הכסף הגדול של קטאר ועם הכוכבים הגדולים בעולם. אבל גם בעבר היו לה שנים גדולות, וכשהגורל זימן אותה בפעם הראשונה לישראל למפגש עם מכבי חיפה, זה נגמר בסנסציה אדירה ובאחד הניצחונות הגדולים של קבוצה ישראלית, בוודאי בימים העליזים של סוף שנות ה-90, כשההרפתקה שלנו בכדורגל האירופי עוד הייתה בחיתוליה.
מסי-בה בחיפה - כל הכתבות והעדכונים
"כל אוהד אמיתי של מכבי חיפה זוכר בעיקר שני משחקים בהיסטוריה שלה", אומר החלוץ אלון מזרחי. "ניצחון החוץ 0:1 על פארמה האיטלקית בגביע אופ"א ב-1993, שירד לטמיון בגלל הפסד בדו-קרב פנדלים, והניצחון על פריז סן-ז'רמן ב-1998 בקריית-אליעזר".
5 צפייה בגלריה
"17 אלף יהודים ביציעים בפריז". מזרחי ושחקני מכבי חיפה חוגגים מול פ.ס.ז'
(צילום: רויטרס)
האווירון השמיט באלגנטיות את העליות של מכבי חיפה לליגת האלופות ואת ה-0:3 על מנצ'סטר יונייטד. אולי כי הוא זה שכבש את השער ההוא בפארמה, וגם צמד מול הצרפתים – כולל את שער הניצחון הסופר דרמטי. אבל אין ספק שהעיקרון נכון: הניצחון הבלתי נשכח בשלב 32 האחרונות של גביע המחזיקות נכנס לדברי הימים של מכבי חיפה. אולי בפעם הראשונה, עוד לפני שקבוצות ישראליות הגיעו מדי פעם לליגת האלופות ולפני מסע הקסם של הפועל ת"א בגביע אופ"א, מועדון ישראלי הראה שאפשר לעבור קבוצה אירופית רצינית ועשירה.
כשקריית-אליעזר רעד
אז מה היה לנו שם? בעונת 1998/99 מכבי חיפה הייתה בתקופה של חילופי דורות. יניב קטן עדיין היה שמיניסט בתיכון. יוסי בניון בן ה-18, בעונת הבכורה שלו בירוק, הגיע מהפועל באר-שבע כדי להנהיג את הדור החדש. מזרחי עוד היה שם, כאמור, ועשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להבקיע שערים. המאמן היה מינוי נוצץ למדי: דושאן אוהרין, שרק שנתיים קודם לכן הוביל את נבחרת צ'כיה כל הדרך לגמר יורו 1996.
כשההגרלה זימנה לחיפה את מחזיקת הגביע הצרפתי, אף אחד לא נתן לה סיכוי. ובכל זאת, המשחק הראשון בפריז הסתיים ב-1:1, עם שוויון מפתיע של בניון בדקה ה-87, חמש דקות בלבד אחרי שהחלוץ האיטלקי מרקו סימונה העלה את פ.ס.ז' ליתרון. זה היה רק המבוא למשחק המשוגע בגומלין בקריית-אליעזר המפוצץ ב-14 אלף צופים ("היינו ממלאים גם את המרקאנה", טוען מזרחי).
בשעה הראשונה בגומלין עדיין נשמרה תוצאת ה-0:0, שהייתה מעלה את הירוקים לשמינית הגמר בזכות שערי חוץ. אלא שאז קיבלנו הרעשת שערים כבדה בכמות שהסיסמוגרף בחיפה לא מורגל בה. חמישה מטחים לשני הכיוונים וטירוף חושים מוחלט.
זה התחיל עם שער בדקה ה-60 של אדורם קייסי, המגן השמאלי בעל היכולות ההתקפיות המשובחות (הוא גם זה שכבש כעבור ארבע שנים את השער הקריטי של מכבי חיפה באוסטריה מול שטורם גראץ, שהיה משמעותי מאוד בעלייה ההיסטורית שלה לליגת האלופות). היתרון החזיק מעמד עד הדקה ה-73, כשניקולה אודק השתיק את היציעים עם שער שוויון, אחרי שהכדור שבעט ברח לשוער ניר דוידוביץ'.
יניב קטן – עדיין תלמיד בית ספר, זוכרים? – עלה מהספסל בדקה ה-76. הספיקו לו שתי דקות על המגרש כדי להשאיר את מזרחי לבד מול השער, בדרך ל-1:2 חיפאי. הפריזאים שוב השוו, הפעם עם שער של הכוכב הניגרי ג'יי-ג'יי אוקוצה. 2:2 בדקה ה-87, שמעלה את הצרפתים לשמינית הגמר בזכות שערי חוץ.
אלא שהמילה האחרונה הייתה שייכת למזרחי, בדקה ה-90 כמובן. הוא קיבל כדור מבניון בצד שמאל של הרחבה, בעט לשער, הכדור פגע באלן גומה הצרפתי, ניתר בקשת ארוכה ונצחית מעל השוער ברנאר לאמה – ונחת ברשת. אצטדיון שלם בהיסטריה מוחלטת. עבור לאמה, התוצאה 2:3 כבר הייתה מוכרת היטב מול ישראלים: הוא גם עמד בשער של נבחרת צרפת חמש שנים קודם לכן, בניצחון המפורסם של נבחרת ישראל בפארק דה פראנס, שעלה לצרפתים בכרטיס למונדיאל.
הנאחס של הצרפתים
"זה לא היה מזל, אלא אופי", משחזר מזרחי. "אם לא הכניסה האלכסונית שלי לאזור המסירה, כמו שהייתי רגיל, הכדור לא מגיע אליי. לבניון היה למי למסור את מסירת הכפית המפורסמת שלו ומכאן שער הניצחון".
וכשמקבלים את הכדור, חושבים על המשמעויות - מה יקרה אם הכדור ייכנס או לא ייכנס?
"בעטתי הכי חזק, הייתי במקום הנכון. הכדור פגע באחד הבלמים הצרפתים. לא צריכים להסביר יותר. חוץ אולי מהעובדה שהיינו נרגשים, לא בטוח שמופתעים".
עד כמה פריז סן-ז'רמן של אז דומה לזו של היום? ברור שהיא הייתה הרבה פחות עשירה ונוצצת מהמודל הנוכחי, אבל היא עדיין הייתה קבוצה גדולה. "תראה מי שיחק שם", אומר אלון חרזי, כיום במחלקת הסקאוטינג והנוער של מכבי חיפה ועוזר מאמן נבחרת ישראל. "השוער ברנאר לאמה, הבלם אלן גומה, סימונה האיטלקי, אוקוצ'ה מכוכבי ניגריה הגדולים. אולי לא מדובר בשמות ענקיים כמו מסי, ניימאר ואמבאפה, אבל בימים ההם זו הייתה קבוצה גדולה". מזרחי סבור שהגרסה המפחידה של היום "עולה רק במעט על קודמתה. שתיהן היו קבוצות ענק. ואנחנו התמודדנו בכבוד עם אחת מהן, ואפילו ניצחנו אותה. זה אחד ההישגים הגדולים בתולדות מכבי חיפה".
חרזי, שהצטיין כבלם ליד אריק בנאדו, מסביר שאחת הנקודות הבולטות במפגשים הכפול ב-1998 הייתה בדימוי. "קבוצות ונבחרות ישראליות תמיד היו יריבות קשות עבור הצרפתים", הוא אומר. "זה קרה גם עם נבחרת ישראל, כשניצחנו אותם 2:3 בפארק דה פראנס. במשחק הראשון שלנו מול פ.ס.ז', באותו אצטדיון, 17 אלף יהודים הגיעו לעודד את מכבי חיפה. זה היה מדהים. מראות השמחה אחרי השוויון של בניון היו עוד יותר מדהימים. כל זה קרה כשצרפת הייתה נבחרת בטופ העולמי, ואנחנו לא ממש. זה השפיע עליהם באיזשהו מקום".
5 צפייה בגלריה
הניחו את היסודות. ראובן עטר ואיל ברקוביץ' חוגגים את הסנסציה של נבחרת ישראל ב-1993 מול צרפת
(צילום: AP)
"אפילו הקהל שלהם קיבל את התוצאה במשחק הראשון בצורה קשה", מוסיף מזרחי. "הרי סידרנו לעצמנו מצב ש-0:0 היה מבטיח עלייה לשלב הבא. מצב אידיאלי. אבל מכבי חיפה מעולם לא הייתה קבוצה שמשחקת על 0:0".
הרכב מכבי חיפה: ניר דוידוביץ'; אבישי ז'אנו (הורחק בדקה ה-90), אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי: אופיר קופל, יוסי בניון (שוקי נגר), איברהים דורו (יניב קטן), רדובאן רומטקו, יוסי בניון, אלון מזרחי (גיא מלמד).
הנפילה שאחרי
אחרי הסנסציה, חיפה המשיכה להתקדם בגביע המחזיקות. בשמינית הגמר היא פגשה את ריד האוסטרית: אחרי 1:2 לאוסטרים במשחק הראשון, הצגה של חיפה בגומלין בקריית-אליעזר הסתיימה ב-1:4 אדיר (עם שערים של מזרחי, קייסי, בניון ואיברהים דורו) ובכרטיס לשלב הבא. ברבע הגמר, מול לוקומוטיב מוסקבה, זה כבר היה סיפור אחר: הרוסים ניצחו 0:1 בישראל, ובגומלין פירקו את הירוקים 0:4.
המאמן אוהרין הגיע עם מכבי חיפה להישג הכי גדול של קבוצה ישראלית עד אז במפעל אירופי. הוא זכה לשפע מחמאות על ההרכב והטקטיקה מול פריז סן-ז'רמן, אבל העונה ההיא הסתיימה בקול ענות חלושה. החגיגות של אירופה הפכו ליכולת מאכזבת בליגה: חיפה לא עמדה בציפיות, ואוהרין התפטר בשלהי העונה, אחרי תבוסה 5:1 בגביע מול בית"ר ירושלים. חיפה סיימה את העונה רק במקום השלישי.
* * *
24 שנים אחרי אותו ערב קסום, מכבי חיפה ופריז סן-ז'רמן שוב נפגשות. שוב יחסי הכוחות ברורים, אפילו קיצוניים יותר. אצטדיון קריית-אליעזר התחלף בסמי עופר, ברק בכר בתפקיד דושאן אוהרין. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה? קשה למצוא מי שיאמין בפנטזיה הדמיונית הזאת, אבל כבר היו דברים מעולם.
