דמיאן לילארד, אולי השחקן הגדול בתולדות פורטלנד טרייל בלייזרס, היה על הפרקט; גם ג'רו הולידיי, פעמיים אלוף NBA, בערב מעולה מהספסל בו התקרב לטריפל־דאבל וקלע באחוזים גבוהים. אבל בדקות הסיום אתמול לפנות בוקר בדנבר, במפגש מול ניקולה יוקיץ' האימתני וג'מאל מארי שהפציץ 35 נקודות, פורטלנד חיפשה רק שם אחד. דני אבדיה פרום יזראל.
דנבר הובילה רוב המשחק, אבל הבלייזרס חזרו שוב ושוב, עד שמצאו ברבע האחרון את החריץ להשתחל דרכו והפכו את המשחק. וברגעים המכריעים והצמודים, הישראלי בן ה־25 קיבל על עצמו בקור רוח את האחריות: שתי נקודות, סל ועבירה (פיספס מהקו), אסיסט לשלשה של הולידיי, אסיסט לג'אמפ של לילארד, קליעה שגמרה את המשחק מעשית, עוד נקודה מהקו וליי־אפ מול שער ריק על הבאזר שחתם ניצחון 110:118 ומאזן 1:5 לפורטלנד (אחת הפתיחות הטובות אי פעם של הבלייזרס). כשהריצה הזו של אבדיה התחילה, 4:22 דקות לסיום, התוצאה עמדה על 99:101 לפורטלנד. הוא קלע 9 מ־17 הנקודות האחרונות (סיים עם 28), ולא היה מעורב רק בסל אחד, שלשה של טומאני קמארה.
האבולוציה של דני אבדיה ב־NBA הגיעה לפסגה חדשה בעונתו השביעית. זה אותו הילד שהחביאו בפינה בוושינגטון והורידו לספסל אחרי כל טעות, ועם הזמן קנה את מקומו בזכות ההגנה והתחיל להפגין את ניצוצות ניהול המשחק. כשהפך לטוב מדי עבור התוכניות של הוויזארדס, שחיפשו להמשיך להפסיד ולהשיג בחירות דראפט גבוהות, פורטלנד עשתה את אחת העסקאות הגדולות בהיסטוריה של המועדון, ואבדיה הפך תוך חצי שנה לשחקן המוביל שלה.
בעונתו השנייה שם הוא התחזק פיזית כאילו נעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי וסיגל לעצמו יכולת חדירה לסל פנומנלית ששיגרה אותו לחמישיית נבחרת שאר העולם באולסטאר, והיה הכוח המוביל בעלייה מפתיעה מהפלייאין לפלייאוף. עכשיו מגיע השלב שכמעט אי־אפשר להאמין שאנחנו חוזים בו: שחקן ישראלי מוביל קבוצה חזקה ב־NBA.
יש עם מי לעבוד
השבועיים הראשונים הראו שפורטלנד הרבה יותר כישרונית מאשר בעונה שעברה, אז נחישות ואגרסיביות היו כלים משמעותיים בהצלחה. לילארד מבין את המשחק אחרת ומכניס אופציות קליעה בחדירות ובשלשות, וגם ג'ה מוראנט משנה הגנות עם האתלטיות והיכולת לסיים בזריקה רכה (נפצע בהפסד לממפיס, אך אמור לחזור תוך מספר שבועות). קמארה שדרג את האחוזים משלוש ונראה כמו ה־3&D האולטימטיבי, שחקן הגנה מדהים שבצד השני יודע לצלוף, והמשחק מול דנבר היה אולי הטוב ביותר של הסנטר דונובן קלינגן ב־NBA, לא רק 17 נקודות ו־18 ריבאונדים, אלא גם מהלכים כמו החסימה היפהפייה שסגרה את יוקיץ' והשאירה לאבדיה נתיב פנוי לסל. הולידיי נולד מחדש כשחקן שישי, ולמרות שחסר בסגל בבירור לפחות גבוה איכותי אחד, בינתיים זה עובד.
כל המעטפת הזו מפנקת את אבדיה. גם בשנה שעברה אפשר היה לטעון שהוא מספר 1 של קבוצה טובה, אבל ההבדל היה גדול – הוא נאלץ לעבוד לבד במקרים רבים, ומהלכי החדירה והמסירה החוצה ירדו לטמיון בגלל מחסור בקלעים. את השינוי המהותי אפשר לזקק לכך שבפעם הראשונה בקריירה, ועוד בקבוצה שאפתנית, כוכבים אחרים עובדים בשביל אבדיה – וזה עולם אחר.
השילוב עובד. מוראנט ולילארד
(צילום: Steph Chambers / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
במקום ליזום את כל המהלכים במתפרצת, או בידוד בו הוא מחליט בכדרור מקצה הקשת אם ללכת לסל או לעלות לשלשה, אבדיה מוצא את עצמו כמסיים מובהק. כפי שאפשר היה לראות באותן 4:22 דקות מול דנבר, הוא גם מקבל ההחלטות בזמנים הקריטיים, אבל דני הודה בעצמו שהעומס עליו פחת כי הקבוצה התחזקה בגארדים מעולים שיודעים להציב אותו בנקודה הטובה ביותר. עכשיו הוא מקבל כדורים בתנועה בדרך לחדירה, או שהרכזים יודעים לאתר אותו מחוץ לקשת לשלשות שיותר נוח לו לזרוק (מתקשה באלו שהוא יוצר בעצמו). הדרך שבה ההתקפה מתנהלת היא לא מה שהכרנו, סגנון שמציב אותו במוקד. לא "קח כדור ותציל אותנו", אלא "קבל כדור איפה שאתה אוהב ותנצח עבורנו".
הוא מתרגם את כל זה ליעילות מוגברת. המספרים לא שונים בהרבה מהעונה שעברה, ירידה קטנטנה ולא משמעותית שמבטאת את ההשתלבות של כוכבים נוספים, אבל ישנו נתון אחד שהשתדרג וחושף המון: מדד הפלוס־מינוס. בחמש העונות הראשונות שלו, הקבוצות של אבדיה היו במינוס נקודות כשהיה על הפרקט, מאחר שלא היו לו כלים להשפיע יותר, או חברים שיעזרו בכך. בשנה שעברה הוא עמד על פלוס ראשון בקריירה, מספר זניח של 0.2 נקודות. בששת המשחקים הראשונים של העונה, פורטלנד ביתרון 10.2 נקודות כשאבדיה על המגרש. זו עדות להתחזקות הסגל ושימוש נכון בישראלי.
מצא את הנוסחה? נורי
(צילום: AP Photo/David Zalubowski)
יותר תכלס
ואגב, גם ירידות קלות בנתונים אינן דבר רע בהכרח. ראשית כל, היציבות הסטטיסטית מוכיחה שאבדיה שמר על מעמדו גם לצד לילארד ומוראנט. שנית, העובדה שהוא נוגע פחות בכדור אמנם הובילה לירידה מ־6.7 ל־5.5 אסיסטים, אבל גם לשיפור מ־3.8 ל־2.2 איבודים במשחק. ובכל מקרה – הסטטיסטיקה אינה המקום לחפש את ההתעצמות של אבדיה, כי היא באה לידי ביטוי רק בצפייה במשחקים ובהבנה העמוקה של המעמד שהשיג.
יש בעיה אחת שמחולקת לשני רבדים שחובה לדבר עליה, אבל למי שמחפש חצי כוס מלאה, אפשר לראות אותה בצורה חיובית כהיבט שאפשר עוד לשפר בדרך לזינוק נוסף בקריירה. בלי לייפות את המצב, דני לא פוגע משלוש ומהקו. דווקא בהופעה המצוינת מול דנבר הוא עמד על 2 מ־9 מחוץ לקשת, כולל התקפה אחת בה החמיץ שלוש זריקות נוחות בזו אחר זו. בהמשך ישיר לעונה שעברה, ניכר שמשהו השתנה במכניקה של הזריקה וכמעט כל השלשות שלו קצרות. זו בעיה שדיברנו עליה ערב פתיחת העונה בתקווה לשיפור, אבל עלייה מ־31.8 ל־33.3 היא זניחה ועדיין מלמדת על קלעי לא אמין. הוא ידרוך במקום כשחקן התקפה אם לא ידחוף במהירות לכיוון 40 האחוזים.
הרובד השני של קשיי הקליעה חמור יותר. אבדיה שמר על מיקומו בפסגת סוחטי העבירות בליגה, ומדורג שלישי ב־NBA עם 9.5 זריקות עונשין למשחק. זריקות זו מילה טובה, כי אלו לא קליעות בהכרח. יותר מתמיד, אבדיה לא נראה שקט על הקו ומשאיר שם המון נקודות. אם בעונה שעברה הוא הציב ממוצע שיא אישי של 80.2 אחוז, הוא פתח הפעם עם 66.7, הכי חלש מאז עונת הרוקי שלו. בתור מי שמיועד להליכה הלוך־חזור אל הקו, כולל ברגעים החשובים ביותר של משחקים, זה פשוט לא טוב מספיק. שימו לב לאחוזים של שני המדורגים ראשונים בזריקות עונשין: 88.7 של לוקה דונצ'יץ', 87 של ג'ייסון טייטום. אבל בסופו של דבר, אלו פרטים טכניים שאפשר לשפר, ואבדיה תמיד סבל מתנודות בהם. זה לא מה שישנה את ההתעלות שלו עד כה.
מרכז חזק
על פי כתבה ב"אתלטיק", אחרי ההחתמה של מוראנט בקיץ אבדיה יזם שיחה עם המאמן החדש מייקה נורי ושאל אותו איך הכל אמור לעבוד, מה יהיה המקום שלו לצד לילארד ומוראנט. פרשנים ואוהדים רבים חלקו את הדאגה הזו באותו הזמן. "אני מבטיח לך שאתה תהיה יעיל יותר", השיב נורי. "אולי לא יהיו לך כל כך הרבה נגיעות בכדור בתחילת המהלך, אבל אני אשים אותך בעמדות שבהן יהיה לך יתרון". וזה בדיוק מה שקורה כעת. ולא רק נורי סומך עליו, אלא גם הגארדים הוותיקים של פורטלנד, שמבהירים במילים ובמעשים שאבדיה הוא השחקן המרכזי של הקבוצה.
